סיפורו של ר' אפרים: עמדתי חודשים ספורים לפני יום נישואי, אך לא היה בידי אבי כסף עבור הוצאות חתונה ונדוניה שהתחייב בעבורי. אבי נסע לארה"ב, בתקווה שנדיבי עם יפתחו בפניו את ליבם ואת כיסם, אבל לאחר זמן קצר הוא נוכח לדעת, שאינו מצליח אפילו להתקרב ליעד הנצרך. הוא ביקש שאבוא ואעזור לו, ומובן שהזדרזתי למלא את בקשתו.
לפני צאתי לדרך הארוכה, קיבלתי על עצמי בקבלה חזקה, שכאשר אהיה בבית הכנסת ואשמע קדיש ממניינים אחרים – אף שאיני מתפלל עימם כעת, ואף שאינני נמצא עימם באותו חדר, אעצור את כל עיסוקי ודיבורי, ואענה על הקדיש. ואכן, עמדתי איתן בקבלתי. שוב ושוב, בכל פעם ששמעתי מניין שמתחיל לומר קדיש, מיד עצרתי מעיסוקי ומדיבורי, גם אם עמדתי בדיוק אז בעיצומה של שיחה עם נדיב ידוע, וכמעט שנפתח לבבו… כששמעתי את הקדיש, נעמדתי מיד במקומי, ועניתי איה"ר בכוונה בכל כוחי. כך היה פעמים רבות. אנשים הסתכלו עלי בתמיהה, אבל אני המשכתי בשלי.
אמנם לא העליתי שלל רב בחכתי, אבל האמנתי באמונה שלמה, שמה שנגזר עלי לקבל מידו הפתוחה והרחבה של הקב"ה – אקבל. ללא שום ספק, לא אזכה לשפע ולברכה על ידי פגיעה ח"ו בכבוד הבורא יתברך. קדיש הוא כבוד המלך, ומחויב כל יהודי בכל עת, בכבודו.
באחד מבתי הכנסיות עקב אחרי יהודי, ששמו ר' שלום. ר' שלום מוכר בציבור כבעל בעמיו הקובע עיתים לתורה ומוקיר רבנן. בבעלותו של ר' שלום עסק גדול, המכניס לו מזומנים רבים. ר' שלום התפלא מאוד בראותו אותי מפסיק כל פעם באמצע השיחה, ועונה על קדישים ואמנים בכוונה, אף שכבר התפללתי בעצמי במניין מוקדם יותר.
לאחר שנסתיימה התפילה ניגש אלי ר' שלום, ושאל אותי לאיזה סכום אני זקוק. נקבתי בסכום, ור' שלום, ועימו אנשים נוספים, ארגנו לי תוך ימים ספורים את כל הכסף הדרוש להוצאות נישואי.
(מתוך דרשותיו של מגיד המישרים רבי מאיר מיכאל גרינוולאד שליט"א, גיליון דרישה וחקירה)