נאמר נשך בלוה ונאמר נשך במלוה
אחד ממפעליו הרבים של בעל ה'שדי חמד' בהיותו רבה של העיר חברון היה קופת הלוואות חן וחסד אותה ניהל בנאמנות ובמסירות. חסכונותיו המצומצמים, תרומות שונות וגם הלוואות שלוה בעצמו למטרה זו היוו את היסוד של הקופה הזאת. מוסדות כספיים לא היו בימים ההם בחברון, ומי שהיה זקוק להלואה היה מוכרח לפנות לנושכי נשך ולשלם רבית קצוצה שלפעמים היתה עולה על הקרן, והלווה המסכן לא היה יכול לפרוק את צוארו ממנה.
קופת ההלואות שיסד הגאון הביאה רווחה לעניי חברון. כל הרוצה היה נכנס ומקבל את מבקשו בלי רבית ובלי ערבים, דיה היתה הבטחה ב"הן צדק" לשלם קמעא קמעא וחסל.
מעשה ביהודי אחר בעל מלאכה שקבל מרבינו סכום כסף די הגון. האיש היה מוחזק לנאמן ומדייק בתשלומים. ואמנם שילם האיש פעמים ושלוש כסדר ופסק, זמן רב לא נראה. עב קל העיב את פני הגאון המאירים, לא על חסרון כיס הצטער אלא על הפרעת מצות ההלואות. על ידי העכוב קיפח האיש את האחרים מהנאה ואת הגאון מלקיים מצות הלואת חן וחסד.
פעם אחת פגשו ברחוב ויאמר לו: "מדוע לא נראו פניך זה חדשים אחדים?".
"הייתי דחוק" – ענה האיש.
נתכרכמו פניו של הגאון ויאמר: "מה עשיתי? עברתי על לאו 'לא תהיה לו כנושה'!".
מיד קרא לשלשה יהודים שנמצאו בקרבת מקום ויאמר לפניהם: "הריני מבקש מחילה מפלוני אלמוני על שהייתי לו כנושה".
נבהל האיש ואמר: "הלא עלי לבקש מחילה? הלא אני לא קיימתי את הבטחתי?!".
אמר הגאון: "אתה היית אנוס, ואנוס רחמנא פטריה, אך אני נעניתי לך מחל לי".
ולא זז משם עד שאמר האיש "מחול לך, שרוי לך".
ולא הסתפק הגאון בזה אלא סיגף באותו מעמד את עצמו הלך וחזר שלש פעמים ובקש מהאיש מחילה וסליחה.
(הגדת שדי חמד)