מאת: הרב צבי גטקר.
ידוע שהפסוק משכני אחריך נרוצה, מרמז על תקופה זו, משכני זהו חג הפסח, אחריך נרוצה אלו ימי הספירה והביאני המלך חדריו רמז לחג השבועות – קבלת התורה.
בפיוט הידוע "ידיד נפש" אנו פונים ואומרים להקב"ה כלשון הפסוק בשיר השירים 'משכני אחריך נרוצה' – "מְשֹׁךְ עַבְדְּךָ אֶל רְצוֹנֶךָ. יָרוּץ עַבְדְּךָ כְּמוֹ אַיָּל", ולכאורה הלא 'משוך' ו'ירוץ' הם תרתי דסתרי, שאם זקוקים אנו ל"משוך עבדך" כיצד זה "ירוץ עבדך", ואם בטוחים אנו ש"ירוץ עבדך" מדוע זקוקים אנו ל"משוך עבדך"?.
התמיהה היא גדולה, והתשובה תובן ע"י משל:
גוי עשיר אחד התאלמן מאשתו שנפטרה בדמי ימיה. הוא נישא בשנית, ואשתו השניה היתה מרשעת גדולה והשתלטה על כל כספו. לא הסכימה לתת פרוטה לבן היחיד שהיה לו מזיווג ראשון.
בכל פעם הבן היה מגיע לאביו והאבא היה שולח אותו לבקש כסף מהאמא – אשתו והיא כמובן הייתה מסרבת להעניק לו.
פעם אחת הוצרך הבן לנסוע למקום רחוק והיה צריך סכום גדול יותר ובדחיפות, נתן לו האבא שטר חוב על סכום גדול ושלחו לפרוע אותו אצל אשתו. הגיע הבן לאמו החורגת עם השטר, והיא בראותה זאת חרה אפה ביותר ואף נזפה קשות בבעלה. הבעל-האבא פחד ממנה ובלית ברירה הפטיר מפיו שהשטר מזויף…
הבן לא ידע את נפשו, אך האבא המשיך להתכחש, והבן כמו בן גוי תבע אותו למשפט על כך שלא מכבדים את השטר שהוא נתן…
בהוראת הערכאות הגיעו השוטרים והוציאו את האבא מהבית כשהוא כבול באזיקים והבילו אותו אל תחנת המשטרה, שם שאלוהו לפשר הדבר.
בתחנה אמר האבא, השטר לא מזויף…, פשוט אנוס הייתי מלפורעו בגלל אשתי, עכשיו שהוצאתם אותי מהבית אתן לבני יקירי לא רק את הסכום שרשום בשטר אלא כפול ומכופל… כי כל זמן שהייתי בבית לא יכולתי לתת… אשתי מנעה בעדי מלתת… אבל כעת שרק הוצאתם אותי מן הבית אני אתן ואתן עד בלי גבול…
והנמשל: כביכול כך אנחנו אומרים לרבונו של עולם… "רבונו של עולם"!… רצוננו לעשות רצונך… אנחנו רוצים… אבל לא יכולים… יש יצר הרע… יש שיעבוד מלכויות, אם רק תוציא אותנו מכבלי היצר… אם רק "משכני"… תמשוך אותנו מעט… אין ספק ש"אחריך נרוצה"…
גלוי וידוע לפניך, שרצוננו לעשות רצונך, ומה מעכב, שאור שבעיסה ושיעבוד מלכויות.
"משוך עבדך אל רצונך" ואז בוודאי "ירוץ עבדך כמו איל"!!!
נפלא ביותר, אבל עדיין לא נגאלנו לדאבון הלב, ושאלתנו בידינו איך נמשוך את עצמנו איליו איך ננצל משאור העיסה.
והתשובה היא: שינוי מבט. שינוי מבט זוהי גאולה.
גאולת מצרים שעיקר ענינה היה לגאול את ישראל מעבדות, לחירות, אין הכוונה רק לגאולה בפועל אלא לא פחות מכך לגאולה מהרגשת העבדות, לתחושת ה'בני מלכים' בני החורין, זה נראה על פניו דבר פשוט ולגיטימי אבל אין זה כך כלל וכלל.
עבד הוא עבד במהותו, סיפר יהודי אחד שביקר לאחרונה באפריקה בארץ שעדיין יש בה עבדות, כי שם סיפר לו אחד העשירים האפריקאים שלמתנת יום הולדת כנער צעיר הוא קיבל מתנה מהוריו עבד!, לילה אחד הוא חשב בליבו כי בעולם גלובאלי כמו היום לא ראוי להחזיק עבדים, ולמחרת בבוקר הודיע לעבדו: הרי אתה בן חורין הרי אתה לעצמך.
סיפר אותו סוחר אפריקאי ליהודי, כי העבד החל לבכות ולשאול מה הוא עשה רע שככה זורקים אותו, לאן יפנה וילך?, והוא הסוחר הסביר לו כי להיפך הוא החליט להעניק לו מתנה את חירותו אך העבד לא שמח כלל, לקח זמן רב עד שחדרה איליו ההכרה כי הוא בן חורין וזו זכות בשבילו ללכת לחיים עצמאיים.
העבדות אינה דווקא החזקת האדון, עבדות הנפש, היא הנפש שחשה כעבד.
ולכן מלבד השעבוד מלכויות שהוא המעביד בפועל, יש לנו את הבעיה הלא פחותה שהיא השאור שבעיסה, הלב ששבוי אצל היצר הרע.
אך הבשורה היא שבניגוד לשיעבוד מלכויות עליו אנחנו מתחננים ומבקשים ומחכים שיגאל אותנו האלוקים בקרוב, את היצר הרע המעכב אפשר לנקות!, את השאור הזה אפשר לבער, וזה ע"י שינוי מבט.
ממבט של מסכנות וסבל, מבט של עבדות, להשתנות למבט של שמחה, תכושת רכישת ואגירת אוצרות נצח.
דוגמא לכך חשתי לאחרונה כשישבתי למסיבת ת"ח, שם עלו נידוני אבידה ומציאה, ובין הדברים שח אחד מהת"ח כי לפני שנים לקח ברכבו טרמפיסט שהשאיר אצלו שקית עם שם משפחה ובתוכה פרשיות תפילין שעברו הגהה. כל מאמצי עלו בתוהו למצוא את המאבד בשם 'אלבז'. ניסיתי לאתר אותו כמה פעמים ע"י שאלות דרישות וחקירות, אך לא הצלחתי, והנה כעת הם מונחים אצלי בבית, ו'תקועים' עד שיבוא אליהו.
לשמע דבריו נזעק חבירו ואמר, למה להסתכל ע"ז כברוך? הרי יש לך כאן זכויות עד אין סוף, אתה שומר אבידה בשביל בעלי'.
ומלבד זאת הוסיף הת"ח בעל מבט הבן חורין, תאר לעצמך כי מגיע כעת משיח צדקנו, ואתו עמו מבשר הגאולה, אליהו התשבי, הלא תור ארוך של מיליוני יהודים ישתרך מחוץ ללשכת הגזית שלהם, מי לא ירצה לשוחח או לראות את אליהו הנביא, אבל אתה, אתה תהיה קודם לכולם, כי לך, יש אבידה, ואתה ממתין לו כבר רבות בשנים, לך יש כרטיס כניסה ראשוני לאליהו הנביא, וכי קלה היא בעיניך??
זהו מבט של אושר, מבט שרואה את שכר המצווה כנגד הפסדה, ולא להיפך.
מבט שמבער את השאור שבעיסה, שמדקק את הגשמיות, ומתפיח את הרוחניות.
ב"ה זכינו כבר ל'משכני אחריך', יהי"ר שכבר נזכה במהרה לאחריך נרוצה, אל בית המקדש, ברחמים.