מאת: הרב חיים שיינברגר
ליל הסדר הוא אחד החוויות שנצרבות בלב כל אחד מגיל ילדות עד זקנה ושיבה. אמור לי היכן עשית את לילות הסדר בילדותך, ואומר לך מהו ליל הסדר הצרוב בזכרונך.
אנוכי הקטן זכיתי אולי למה שלא זכו לו אי פעם אלה שאינם מבני משפחתנו. עד היום, ליל הסדר מדי שנה ושנה מלווה אצלי תמיד בזכרונות אצורים ורגשי נוסטלגיה עזים מאותם לילות הסדר בהיותי ילד צעיר, לילות הסדר שהתקיימו בפורום מיוחד ונדיר.
ובכן, ליל הסדר אצל סבי זקני רבי יוסף שיינברגר זצ"ל, תשאלו כל ירושלמי, היה הלילה של השנה, בה"א הידיעה. בלילה הזה היה סבא-רבה מכנס את כל צאצאיו, דור שני, שלישי וגם רביעי, לליל סדר גדול ורב מימדים, המאיר כאור יום חשכת לילה. את הלילה המקודש והמרגש ביותר בשנה חגג סבא-רבה וערך יחד עם כולם, מבלי לוותר על אחד מהם. הוא היה מיסב בראש השולחן עם ה'ווייסער קאפטן' (ה'קיטל'), משקפי הפלסטיק השחורים על קצה אפו, כולו אומר הוד והדר, רוממות בלתי מצויה, ומנהל את הסדר ביד רמה.
מסביב לסבא מסובים היו עשרות ומאות צאצאיו האהובים, בולעים בצמא כל פירוש או ווארט שיצא מפיו, ומטיילים עמו בשבילי ההגדה. את כולם הוא הביא לשם, את כל גדולי הדורות, ממרן החתם סופר זי"ע, רבני ירושלים לדורותיה ומארי דארעא קדישא, ובעיקר מאשר חזה וחווה בקודש פנימה אצל מרן רבי יואל מסאטמר זיע"א אצלו זכה להיות מקורב וחביב ביותר, ואף עשה אצלו את ליל הסדר באחת השנים.
עבורי הקטן, רגעי השיא של ליל הסדר בכל שנים אלו היו ב'מגיד', כשהילדים שאלו את ארבע הקושיות. כאן הגיע ליל הסדר הייחודי הזה, ליל הסדר הגדול ביותר של ירושלים, לרום פסגתו, ואת המטען הרגשי הזה אני נושא איתי לאורך השנים ולעולם לא אפרוק אותו.
כילד בן שבע ושמונה ויותר הייתי ניגש לאבא היקר שיחי' לשאול את ארבע הקושיות כפי שלימדו אותנו בחיידר. כמו אצל כל ילד, זהו בוודאי אחד מהרגעים המרכזיים והחווייתיים של ליל הסדר. אבל זה לא נגמר כאן. זה רק התחיל. לאחר שאני ואחיי שיחי' שאלו את הקושיות בטוב טעם עם התרגום לאידיש כמובן, כפי שאבא מקפיד תמיד לאויו"ט, ליל הסדר התקדם לשלב הבא, כאשר אבא בעצמו קם ונעמד במקומו לשאול את אותן הקושיות לאביו שלו, הלא הוא סבי הגאון רבי משה שליט"א, היושב בשולחן המזרח לצד אביו וגיסיו, זקני ירושלים בעלי צורה עטויי לבן.
ועדיין זה לא נגמר. כאן קם הסבא רבי משה שליט"א בכבודו ובעצמו, לאחר שהסכית בקשב רב לקושיות מפי בניו שלו, והחל שוטח את הקושיות בפני אביו שלו, הסבא הגדול רבי יוסף זצ"ל, עם הפתיח עתיק היומין: 'טאטע, איך וויל דיר פרעגן די פיר קושיות' ('אבא, אני רוצה לשאול אותך את ארבע הקושיות'). המחזה המפעים הזה שחזר ונשנה מדי שנה נחרט עמוק בלבות כל המסובים ורישומו לא ימחה לעולם.
זהו ה'והגדת לבנך' עליו גדלנו. 'והגדת לבנך' כפול שלוש בו זמנית. מאב לבן, ומהבן לבנו, וממנו גם לבן שלו, כך שלושה דורות בן אחר בן. בכל ליל סדר חווינו את שרשרת הדורות וראינו בחוש את הנחלת סיפור יציאת מצרים מדור לדור. מצות והגדת לבנך בפורמט שכזה, אינה דבר שבשגרה.
הזכרונות המתוקים והרשמים העזים מ'סדרים' אלו מלווים את כל צאצאי המשפחה הענפה מאז ועד היום, וממלאים את כולם ערגה וכיסופין לאותם רגעים שהאירו את הלב וחרטו בנשמה מידה גדושה של אמונה ושמחה בבורא עולם.
'והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם' היה סבא-רבה מכריז בקולו המיוחד שבקע מעומק לבו. רשעים קמים עלינו, תיאר והסביר במתק לשונו, מתנכלים לעם ישראל מבית ומחוץ, צרים וצוררים עומדים עלינו לכלותנו בגזירות קשות ורעות ברוח ובגשם, אך זכרו נא קינדערלאך, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם! עם ישראל עבר תקופות קשות ביותר, גזירות נוראות שהתחדשו ובאו, אך הנה אנחנו עורכים יחד את ליל הסדר גם בחשכת הגלות, כי הקדוש ברוך הוא מצילנו מידם!
ויהי המקום לחרדת אלוקים.
ומאז ועד עתה, בכל שנה ושנה, המילים האלו של סבא-רבה מתעוררות ומעוררות לתחייה כל פעם מחדש. והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. גם בתקופות לא פשוטות, בליל סגר של קורונה, במצב בטחוני מורכב ארוך ומתמשך, כשבדרום ובצפון לא יודעים מנוחה והשקט, בתקופה של גזירות על ציבור ההולכים בתורת ה' בארץ הקודש ובחורי הישיבות הקדושות, הזכרונות האלו צפים ועולים, מחזקים ומאלפים.
גם בליל הסדר הבא עלינו לטובה, ייזקר מול העיניים המחזה הנהדר והנאדר של סבא-רבה זצ"ל המיסב בראש השולחן, מביט על כולנו ברחימאיות וקורא בקול:
– – – קינדערלאך, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם!
גוט יום טוב!