בשנות לימודי בכולל עמדנו פעם קבוצת אברכים בסיומו של הסדר והמתנו לאוטובוס. השיחה נסובה על ליל הסדר וחוויותיו. כל אחד סיפר על מנהג מיוחד או הנהגה יפה מבית אביו או חמיו. כמו כמעט בכל שיחה היה אחד ששימש בתפקיד הלץ…
הוא סיפר בתורו על משפחת השכנים של הוריו שקירבה גדולה מאד שוררת בין המשפחות. חברות אמיצה וותיקה שגורמת לדלתות שעומדות זו מול זו רבות בשנים לנוע כמעט בכל שעות היממה ולאכלס לסירוגין את בני שני המשפחות בשני הדירות לא תמיד לפי סדר…
שנה אחת חמדו משפחת השכנים לצון. הם פקדו די בתדירות במהלך ליל הסדר את משפחת הורי של המספר. פעם ללוות בקבוק מיץ ענבים ופעם להשאיל את פותחן הבקבוקים. כשנגמרו המוצרים ההגיוניים נכנס אחד מבני המשפחה לשאול שאלה בהגדה שבדלת ממול מתחבטים בה ללא מוצא. זה לא היה נראה חשוד, זו הייתה הרגילות שם בין המשפחות, בכל זאת היה משהו לא ברור בתדירות בלילה שאמור להיות משפחתי סגור.
החידה נפתרה בשפוך חמתך.
כשאחד מילדי המשפחה פתח את הדלת לאליהו הנביא הוא נחרד לגלות שם את אליהו הנביא עצמו שלא הסתפק בעמידה סתמית בדלת אלא פרץ אל הסלון תוך נפנופי ידיים נמרצים.
אחרי כמה צווחות של בני ובנות המשפחה הוסרה הטלית וגם הסדין הלבן שעטף את הבן של השכנים שפשוט עקבו כל הלילה אחרי מהלך הסדר בדלת ממול כדי לכוון את השעה המדוייקת ולהפתיע את השכנים…
אני זוכר שברגע הראשון ששמעתי את הסיפור הזה די נחרדתי, זה צרם לי מאד שזה מה שהעסיק משפחה שלימה בלילה הקדוש. מישהו שם במקום לעסוק ביציאת מצרים ובקיום המצוות היה עסוק במשחקי מעקב ובהכנת ההפתעה 'המצחיקה'.
כמה רגעים אחר כך נפלה במוחי ההכרה שלא סתם שמעתי את הדברים.
ליל שימורים הוא הלילה בו יושב בורא כל עולמים ושומר את הרגע בו ניגאל אחרית כראשית. כימי קדם בהם בפתע פתאום הופיע מושיען של ישראל וצעק את בשורת הגאולה, כך גם בכל יום שיבוא.
'פתאום יבוא אדון אל היכלו'.
אנחנו נהיה עסוקים באלף ואחד עניינים שמעסיקים אותנו בשגרה הרגילה, נפתח את הדלת ללכת למכולת או לכל מקום אחר, ותיאורטית פתאום יפרוץ אליהו מבשר טוב האמיתי לביתנו ולחיינו ללא התראה מוקדמת.
האם אנו מוכנים? האם לא נצווח כנגדו בבעתה? מי ערב לנו שלא נתעלף מבושה או מחוסר יכולת להכיל את המעמד?
חג הגאולה הוא הזמן להתכונן. להכין את רוחנו נפשנו ונשמותינו לקראת הגאולה העתידה שלפי כל הסימנים קרובה מתמיד. זה הזמן לצאת מהמצרים האישיים שלנו, למצוא את הכוחות לשנות הרגלים ולהפוך את החיים למוכנים יותר לקראתו.
זהו סדר הפסוקים בסיומה של הפטרת שבת הגדול המדברת מעניינה של הגאולה העתידה.
"זכרו תורת משה עבדי אשר ציוויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים".
רק אז יכול ההמשך לבוא.
"הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם."
במהרה בימנו אמן!