מרן הרב שך זצ"ל הסביר כיצד באמצעות התבוננות בתפוז פשוט הוא מבין את שתי הדברות הראשונות: 'אנכי ה' אלוקיך', ו'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני'. וכך אמר: 'ברוב שלבי גידולו של התפוז צבעו ירוק, אולם כאשר הוא מבשיל משתנה צבעו לכתום, וזאת על מנת שבהיותו בוסר הוא לא יבלוט לעין, אלא ישתלב בין עלי העץ הירוקים, ולעומת זאת, מרגע הבשלתו הוא משנה את צבעו לצבע בולט, כדי 'לשווק' את עצמו… והראיה שהצבע הכתום הינו רק חיצוני ומיועד כדי למשוך עיניים ורק קליפת התפוז צבועה בו, ואילו תוכה הפנימי של קליפת התפוז הינה לבן, וכל בר דעת צריך לשאול את עצמו מי אחראי על חכמה זו'?
מדענים בכל העולם כולו עמלים במשך שנים רבות על מנת להבין את הגנטיקה של הפירות והירקות, כדי שיוכלו להאריך את חיי המדף שלהם. אולם שנות מחקר רבות לא הצליחו לגרום לכך שעגבנייה ומלפפון יחזיקו מעמד במשך זמן רב יותר מן הרגיל, ואילו התפוז מאריך ימים בזכות קליפתו המיוחדת, השומרת על טריותו ועסיסיותו. ומכאן מתעוררת השאלה מיהו היוצר המופלא?
ואף בעת שנתבונן בתוכו של התפוז, נבחין בשלמות היצירה, העשויה בחן בחסד וברחמים – הוא עשוי פלחים ולא יחידה שלמה של מיץ, אשר בכל ניסיון נגיסה בו היה מתיז לכל עבר ומשתף את כל הסובבים באכילתו… בכל פלח ופלח נצבים בקבוקונים מלאי מיץ בסדר מופתי, המזכיר בית חרושת לשתיה קלה… והם בעיני רואיהם את השאלה: מיהו המסדר?
ולבסוף – גם התרבותו של התפוז בעולם מתוכננת באופן מיוחד: בכל תפוז ישנם כמה גרעינים, ובכל אחד מהם קיימת התוכנה לייצור עץ תפוזים חדש. כל גרעין קטן מסוגל להצמיח עץ בעל גזע, ענפים ועלים שיבשיל את פרותיו לקראת עונת החורף, ויוציא פרות המחולקים לפלחים, ובכל אחד מהם יהיו עשרות גרעינים שיצליחו להוציא עצים נוספים… אחד מן האופנים החדישים לאגירת מידע היא באמצעות מיקרופילם, מדענים רבים משקיעים מהונם ומאונם על מנת להרחיב את יכולותיהם בתחום זה ולצמצם במידת האפשר את גדלו של הפילם שבו נאגר המידע, והנה בגרעין כה זעיר וכמעט חסר משקל קיים מידע אדיר בהיקפו.
מעולם עוד לא שמענו על מחשב המוליד מחשב, אולם תפוז מסוגל לייצר תפוזים אחרים, ואפילו הגרעינים הקשים כאבן, כדוגמת משמש ואפרסק, מתפרקים בעודם באדמה בשיטה מיוחדת, ובאמצעות חיידקים מיוחדים האוכלים את קו התפר שעליהם הם נפתחים ומצמיחים עץ חדש! האם אפשר לומר על חכמה אלוקית זו שהיא נוצרה מאליה?!…
רבי אביגדור מילר האיר שאף תכונותיהם של הגרעינים מתאימות באופן נפלא למטרה שלשמה הם נוצרו – הקב"ה יצר את גרעיני התפוז חלקלקים וחמקמקים. עד שכאשר מנסים לתפוס אחד מן הגרעינים הללו, הוא מחליק מן היד ונופל הישר אל האדמה, ומתחפר שם באופן שקשה לאדם למוצאו, אולם הוא מוצא לעצמו כר נרחב לגידולו… וזאת כדי שגם אחרי חמשת אלפים שנה, לא יוכחד המין לגמרי.
ואכן למשמע החכמה האדירה הטמונה בתפוז, מובן שניתן לדרוש מנער בן שלוש עשרה ומנערה בת שתים עשרה להאמין בה' על ידי שיפקחו את עיניהם ויתבוננו בנפלאות הבריאה.
גם בעולם החי מתגלות תופעות מדהימות אודות בעלי חיים מסוימים, לדוגמא התנינים נוהגים לבלוע אבנים מפעם לפעם. והחוקרים גילו כי התנין מוסיף אבנים למשקלו, על מנת להגן על עצמו מפני היסחפות במי הנהר השוצפים. וכך על אף שהתנין אינו ארכימדס, ואין הוא בקיא בנבכי המתמטיקה ותורת היחס, הוא בולע את מספר האבנים המדויק שדרוש לו.
וכך, הבריאה צועקת שיש אלוקים שהוא משגיח ובורא, ומהתבוננות בה יכול כל אחד ואחד להגיע לאמונה, שהיא פשוטה ומובנת מאליה, גם אם גילו אינו עולה על שלוש עשרה שנה.
ואם כן, נשאלת השאלה – מדוע אריסטו לא האמין? לאילו מחוזות הובילה אותו חכמתו? וכמותו, חיים בעולם פרופסורים רבים ידועי שם ואינטלגנטיים, וגם הם לא הצליחו להגיע לאמונה פשוטה זו – אודות כך שהקב"ה הוא זה שברא את העולם.
אלא שכל טעותם נובעת מן המידות הרעות המסמאות את עיניהם וגורמות אף לחכמים שביניהם להתלות בדברי הבל ובלבד שלא להודות באמת הפשוטה, כי הקב"ה בורא העולם. ורק אדם שיצליח להתנתק מתאוותיו השפלות – יזכה לראות את האמת לנגד עיניו.
(ומתוק האור – פורים)