להורדת ולהדפסת דפי ההלכה – לחצו כאן
במסגרת הכנת הבית לקראת הפסח, מוציאים מהארונות ומהמגרות חומרים שהצטברו, המכילים דברי תורה, ובכללם, מחברות ודפי סיכום חוברות ועיתונים, וכאן המקום לפרט את עיקרי ההלכות הנוגעות לשמירת שמות ד' וכתבי קודש, ואלו מהם החייבים ב"גניזה"?
כתבי קודש ושמות ד' החייבים "גניזה"
גניזת ספרם שבלו
"ספרי קודש שעדיין ראויים ללמוד בהם אסור לגנזם, ואפילו יצא הספר בדפוס חדש ובאותיות מאירות עיניים ומפוסק ומנוקד, ושוב אין צריכים לספרים מהדפוס הישן – כל שלא בלו לגמרי ועדיין ניתן ללמוד בהם – אסור לגנזם. ויש להניחם בדרך כבוד באיזה מחסן ולא במקום שילכו לאיבוד מחמת עיפוש או לחות" – שו"ת חלקת יעקב א, מ. כמו כן, "אף אם חלק מהדפים נקרעו, אם יש אפשרות להוציאם, ועדיין הנשאר ראוי ללמוד בו – לכתחילה יש לעשות כן. אכן, אם בהוצאה הקודמת טעויות רבות, שתוקנו והובאו במהדורה החדשה – מותר לגנוז את הישנה, כדין ספר שאינו מוגה שאין להשאירו בבית". – שו"ת שבט הלוי זצ"ל ג, ט.
רשימות וכתבי סיכום של דברי תורה, כגון מחברות של מקצועות הקודש, וטיוטות של מאמרים ועבודות ומבחנים, אם אין בהם שמות הקודש – מעיקר הדין אינם חייבים גניזה, ככל דברי תורה שאינם אלא לזמן מסוים, ואינם ככתבי הקודש שעומדים לימים רבים. ויש לעטפם היטב בשתי עטיפות ולהניחם בדרך כבוד (זאת, לדעת הפוסקים, משום שהאשפה נשרפת, ואותיות פורחות באוויר), ועל כן מקילים מלמדי תינוקות ומורות לכתוב דברי תורה וחלקי פסוקים על גבי הלוח אף שלאחר מכן נמחקים, וכן כותבים פסוקים על עוגת התינוק כשמכניסים אותו לבית רבו, והמדקדקים נזהרים שלא לכתוב פסוק שלם – דברי הגר"י בלוי זצ"ל בספר צדקה ומשפט פרק ט"ז.
השמות הקדושים שאינם נמחקים וחייבים בגניזה רמב"ם הלכות יסודי התורה ו, א: נצטווינו בתורה לעניין עבודה זרה, בדברים י"ב, ג: "ואבדתם את שמם מן המקום ההוא" ונאמר: "לא תעשון כן לד' אלוקיכם" מכאן שהמוחק את אחד משמותיו שנכתב בקדושה [ספר תורה שכתבו מין – יישרף], אם עשה במזיד נענש במלקות, ודווקא בשבעה השמות הקדושים ולא בכינויים.
שבעת ה"שמות" שאינם נמחקים
א. א-ל ב. אלו-ה ג. אלוהי-ם [כולל "אלוקי-נו" ו"אלו-קי" ] ד. צבאו-ת. ה. יו"ד ה"א וא"ו ה"א ו. א-ד-נ-י ז. ש-ד-י ויש אומרים, אף "אהי-ה אשר אהי-ה" ולהכרעת שו"ע יו"ד רע"ו, ט המוחק אפילו רק אות אחת מן השם – עובר באיסור. על כן, במשנ"ב שלוח "שיויתי" שלפני העמוד של הש"ץ – יש לכסות בזכוכית.
יש לדעת: שלדעת בעל "צפנת פענח" הרוגצובע'ר זצ"ל גם האות ה' בלבד כשנכתבת ככינוי להשם – בכלל האיסור, על כן נהגו לכתוב: בעזרת ד' או בעזרת השם או הבורא יתברך או בס"ד מכל מקום, כינויים, כגון: רבש"ע, הקב"ה, השם, הבורא יתברך, ואפילו האותיות יי – מותר למחקם, ואינם צריכים גניזה.
הערה: לדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל, כשכותבים בתיה, נתניה בית אל בצלאל וכדומה אין צורך לכתוב מקף בין האותיות, כיון שאין הכוונה בכלל לשם ד', ולכן לדעתו אין להיזהר בחוזה, מלכתוב "דבר זה יהוה הפרת החוזה" וכפי שהביא רבי חזקיהו מדיני זצ"ל בהקדמה ל"שדי חמד" שאין כל חשש בנתינת שם זה לספרו, שאין הכוונה לשם ד'….
חובת הגניזה לפסוק שלם מן המקרא
רמב"ם יסודי התורה ו, ח: "ומדברי חכמים אסור לאבד פסוק שלם מן התורה, ומשאר כל ספרי הקודש (התנ"ך), והמאבדו בידיים נענש במכת מרדות, וכל זה כשנכתב בקדושה. ואכן, גדולי ישראל נזהרו שלא להדפיס בנוסח ההזמנה לשמחת בר מצוה או נישואין פסוקים שלמים, ואין צריך לומר שמות ד'- שמא לא ישמרום בקדושה. ואף שבפתחי תשובה ליו"ד רפ"ד, א שיש שהחמירו שאף שלש מילים ומעלה, כשיש להם משמעות של פסוק – צריכים גניזה, ואם הם ארבע מילים מפסוק, אפילו אין להם משמעות פסוק – צריכים גניזה, אבל למעשה אין מחייבים גניזה, אלא בפסוק שלם מן המקרא, היינו: "פסוק שפסקו משה" ובשו"ת אגרות משה או"ח ה, לח שכשכותבים "קול ששון וקול שמחה וגו'" בהזמנה, כשכל שתי מילים מרוחקות אלו מאלו, או כשכותבים בשתי שורות, או בעיגול – מותר לכתוב אפילו פסוק שלם. והגאון רבי יעקב בלוי זצ"ל היה מדפיס בהזמנותיו: "עוד ישמע בהרי יהודה וגו'"….
מחיקה וזריקת דיסקים, תוכנות וקלטות וסרטי צילום בהם שמות ופסוקים
בשו"ת אגרות משה יו"ד ב, קל"ח משנה הלכות ה, קנ"ט וכן בשו"ת יחווה דעת ד, נ – התירו למחקם, ובוודאי בדרך גרמא, היינו, בהקלטת דבר אחר על גביהם כלשון הגר"ע יוסף זצ"ל: "מאחר שאין בסרט הרשם-קול צורת אותיות כלל, אלא שגלי הקול נקלטים על הסרט בדרך אלקטרונית שאי אפשר בשום אופן להבחין בהם למראה עיניו של אדם, והם בגדר "אותיות פורחות באוויר", ורק על ידי פעולה חשמלית ניתן לשומעם שוב, לפיכך אין מקום לאסור את מחיקתם על ידי לחיצה, אעפ"י שיש בהם שמות הקודש". מעוניינים להוציאם מהבית, יש לעטפם דרך כבוד, ולהניחם במקום שייאספו לאשפה, ודי בכך.
גניזת עיתונים וכתבי עת
כתבו: עיתונים וכתבי עת המיועדים בעיקרם לדברי חולין, אלא שלפעמים משתרבבים בהם גם איזה אמרות חז"ל ופתגמים מדברי חכמים בתלמוד וספרי המוסר, וכמו כן, שטרות שמודפסים עליהם דברי תורה וכן בולים, אינם צריכים מן הדין לגניזה, ובתנאי שאין בהם שם קודש. ודי לעטפם בשתי עטיפות דרך כבוד ולהניחם באשפה (הגר"מ שטרנבוך שליט"א הגר"ש ווזנר בשבט הלוי ו, ה והגר"ע יוסף זצ"ל ביב"א יו"ד א .
הלכה למעשה, אין צורך מן הדין לחפש אחרי פסוקים ושמות בכל עיתון או פרסום, אולי, ושמא יש דבר הצריך גניזה, והרבה פעמים משלבים פסוקים רק לתפארת המליצה. כגון אשת חיל מי ימצא וגו' או לא טוב היות האדם לבדו וגו' וכדומה, ולדעת מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל היינו אף בשטרות הדולר האמריקאי שכתוב עליהם שם שמים בלשונם – אין צריכים גניזה, שלא נכתב שם ככתבי הקודש אלא להביע אמונתם, אבל בעיתונים וכתבי עת שמדפיסים מדור של דברי תורה או הלכה השקפה או מוסר – חייבים חלקים אלו בוודאי בגניזה, כדין. והיינו אפילו בשפות זרות.
גניזת דברים שונים – כיפה קיטל וגרטל שבלו – בטלה מעלתם, ואינם צריכים גניזה, ויש המהדרים להניחם באשפה – עטופים (דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל). פתילי ציצית שבלו או נקרעו מהציצית – לדעת השולחן ערוך, מותרים בשימוש לחול, אבל לא לשימוש מגונה. ולדעת הרמ"א, יש לעטפם בשתי עטיפות ולהניחם באשפה, ויש הגונזים אותם, או משתמשים בהם לסימניה ותבוא עליהם ברכה (מהרי"ל מובא במשנ"ב כ"א, ח). בגד הטלית גדול או הקטן, בלי הציציות, די בהנחתם באשפה בשקית. ואין להשתמש בהם לניקוי חלונות וכדומה.
כשרות חומרים, כלים ותכשירים שונים. מעודכן לפסח תשפ"ד
אחרי בדיקות יסודיות ומקיפות במעבדות, ע"י מומחי כשרות, ביניהם בבדיקה אישית שוב לקראת פסח על ידי הרה"ג יוסף זריצקי שליט"א, לא נמצא חמץ כלל, בתכשירים ובכלים הבאים, וניתן להשתמש בהם בלא הכשר לפסח:
כל סוגי הכריות (סקוט'ץ) לחול ולשבת. צמר פלדה, ברזליות, ננס, כל סוגי האקונומיקה וחומרי הניקוי לרצפה ולחלונות ולאלמנטים הסניטריים, "סנט מוריץ", כל סוגי ספריי מפשירי השומנים השונים, וחומרי הברקה לניקוי תנורי אפיה, כלים וכלי כסף – כולם כשרים לפסח, אף בלא שום הכשר עליהם.
הערה: לאחר בדיקה התברר, שכל סוגי הכפפות החד-פעמיות, כולל אלו שבתוכן אבקה – אינן מכילות חמץ, והאבקות מופקות מעמילן תירס, או עמילן תפוחי אדמה, ולרוב, מ"אבקת אבני סיד" וניתנות לשימוש בפסח ללא פקפוק.
כמו כן, נבדקו שוב, על ידי מומחי כשרות, הכלים החד פעמיים כולל מקרטון עם אלימינציה צבעונית, ניילון נצמד, נייר אלומיניום, נייר סופג, נייר פרגמנט לאפיה ולכיסוי מדפים, כל סוגי המפיונים לשולחן והמנג'טים למאפים, כל סוגי הממחטות הלחות, קיסמי שיניים, תבניות לאפיה חד – פעמיות, פילטרים, מסנני מים, ספריי לגיהוץ – אינם צריכים הכשר לפסח.
יש לציין: המוצרים הנ"ל מופיעים בהכשרים לפסח, אולי, כעדות על פיקוח בזמן האריזה או השיווק, ממגע עם חמץ, או מטעמי מסורת העבר, וכבר כתב מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל: בהליכות שלמה עמ' ס"ה: "מה שיש שנותנים הכשר לפסח על דברים שאין בהם כל חשש חמץ כלל ועיקר, הרי זה כחוכא ואטלולא ואין לעשות כן".
השימוש בכלים "חד-פעמיים" בשבת ויום טוב ובליל הסדר
לקראת הפסח ואף במהלכו, אחד מהאמצעים להקל על בעלת הבית, ולמנוע "יציאתה מן הכלים", הינו השימוש בכלים "חד-פעמיים", שכמפורט לעיל, כיום, לכל סוגיהם, הינם כשרים לשימוש בפסח, ללא שום חשש, אלא שמתבקשת, השאלה: האם מתקיים "כבוד שבת ויום טוב" בשימוש ב"כלים", הנזרקים לאשפה, בתום השימוש בהם ? אמנם, מבחינות שונות, מתקיים בהם "עונג שבת יום טוב", בשלילת הצורך בהדחת כלים, בין סעודה לסעודה, ובעיקר, בעריכת השולחן, במהירות, ואפשרות החלפת צלחות, כוסות וסכו"ם במהירות בין מנה למנה, [בפרט למחמירים ב"שרויה", ובעיקר בפינוי מהיר לשקית אשפה אבל, האם זהו שולחן מכובד, הראוי לשבת קודש ? לחג ? ולליל הסדר ?
הלכה למעשה: שולחן ערוך סי' רמ"ב משנ"ב וכה"ח: "מהו כבוד שבת… ושולחנו ערוך במפה נקיה ולבנה, ואכילתו בכלים נאים". וכתב הגרי"י פישר זצ"ל בספרו "אבן ישראל" ט, ל: "כלים נאים", היינו, שישתמש בשבת ויו"ט בכלים היפים שבביתו, ומכל מקום, אין מניעה לאכול בכלי פלסטיק חד-פעמיים, כיון שמצוי שמשתמשים בהם גם בשמחות ובמשפחות ברוכות ילדים ובמקום של ריבוי אורחים וממעטים בטרחא וטרדה בשבת. וסיים "והכל לפי העניין ולפי מה שהוא האדם, איש וביתו והרגליו".
לעניין ליל הסדר: מסתבר שאין כלי חד פעמי דרך חרות, ואינו מתאים לבני מלכים, המניחים על שולחנם, כלים מפוארים ומשובחים. אכן, קיימים כיום, גביעים חד-פעמיים, הדומים לגביעי כסף, ואף ראויים לשימוש חוזר, ויתכן וכשרים אף לכתחילה. אכן, לדעת בעל החוות יאיר וכה"ח : הידור לקדש על כוס מכסף טהור.
כלים חד פעמיים ששימושם בחיבור
ישנם כלים, המשמשים כגביע להגשת מנות אחרונות, שנמכרים, כשהבסיס משמש למכסה, ובשבת או יום טוב, לפני השימוש, הופכים את המכסה להיות כרגל ובסיס לכלי, והשאלה: האם מכיוון, שזהו חיבור לצמיתות (קבע), וקרוב לוודאי, שהחיבור לעולם לא יתפרק, הרי זה ממש "בונה" או עושה כלי ? או יתכן, שעצם הזריקה לאשפה היא כפירוק החיבור ? דיון דומה בפוסקים, לעניין עוד כלים וחפצים, שלאחר השימוש נזרקים לאשפה לדוגמא: חיבור מזרק חד פעמי להזרקת זריקה, השחלת פתילה ביו"ט לעיגול צף, קשירת שקית אשפה בקשר על גבי קשר והדבקת טיטול משומש לשם זריקתו
ראיה גאונית הביא המהרי"ל דיסקין בקו"א סי' ה : משעיר המשתלח ביום הכפורים, שקשרו לו ביום הכיפורים לשון של זהורית, ולא מדווח שהכהן ירד ופתח את הקשר. ואכן, רבים מגדולי דורנו הכריעו, שכלים וחפצים המשמשים אך ורק לשימוש יחיד, ולאחר מכן, נזרקים לאשפה, אין בהם איסור בונה, קושר או עשיית כלי. "ומכל מקום, מהיות טוב, ראוי לפני הזריקה לפרק את החיבור"
מוקצה
א. תבניות אפיה חד-פעמיות – כעיקרון דינם כ"כלי שמלאכתו לאיסור" שמותרים בטלטול לצורך גופם (כגון להגיש פיצוחים), או לצורך מקומם. אך להכרעת המשנ"ב: כשיש כלי של היתר, עדיף להשתמש בכלי ההיתר ולא בזה שמלאכתו לאיסור [לדוגמה, מוציאים בשבת מהקפאה עוגה, עדיף להניחה במגש, מאשר בתבנית אפייה מהתנור, או להשתמש בתבנית חד פעמית, הנקראת "תבנית אפייה" ! אלא אם כן באותו בית מייחדים מראש את התבניות החד פעמיות, לאו דווקא לאפייה. ב. כלים חד פעמיים משומשים שהושלכו לאשפה – כיון שאף אדם לא יוציאם משם לשימוש, הינם מוקצה, אבל מותר להסירם מהשולחן, ישירות לאשפה, משום גרף של רעי – שלחן שלמה ב, ש"ח ל"ז. חזון עובדיה, וחוט שני.
איפור וקוסמטיקה:
התכשירים וחומרי האיפור המצויים כיום, מעורבים בחומרים הפוגמים בטעמם, ונפסלו לאכילת הכלב, לדעת רבנו תם (תוספות נידה לב, א) לא נאמרה "סיכה כשתייה" לעניין חמץ בפסח, כמו כן, עפ"י פרסומי בד"צ העדה החרדית, מזה כמה שנים, האלכוהול שבשימוש בתכשירי הרפואה והקוסמטיקה הינו סינטטי, ואין בו חשש חמץ. על כן, מעיקר הדין אין חשש בשימוש בתכשירים שהחמץ שבהם כבר נפגם לפני הפסח (דעת מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל ב"מאור השבת" ב, ל הגרב"צ אבא שאול זצ"ל באור לציון ג, עמ' צ"ז ויבדלח"ט הגר"א וייס שליט"א ב"קובץ דרכי הוראה א, י"ז). ואמנם כן, לדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל (פסקים ח"א), שמפו לשיער המכיל "שמן נבט חיטה" – מותר לשימוש בפסח.
עם זאת, הכרעת כמה מגדולי הפוסקים, שכל חומר, קרם או משחה ששמים אותם בפה או על הידיים, אין היתר במה שנפסלו מאכילת הכלב, והם בכלל "אחשביה" – כיון ששמים אותם בפה או על הידיים והם מועשרים בחומרי טעם, אינם נפסלים לאדם, ובלתי נמנע שלא ייבלעו או יבואו במגע עם מאכלים וכלים, (על כן, טעונים אישור משרד הבריאות), ראה דברי החזון איש (דמאי טו, א), שכל העיקרון של “אחשביה” נאמר רק בנוגע למוצרים אכילים, ולא למוצרים שאינם אכילים. .ואם כן מוצרים הבאים במגע עם הפה והידיים, לא ניתן לומר ש"אינם אכילים" .
על כן, הכרעת הפוסקים, שכל הבא במגע עם הפה והידיים – חייב הכשר למהדרין לפסח. בכלל זה: משחות שיניים, מי פה, אודמים וסטיקים ליובש השפתיים.שהרי כל אלו מעושרים בטעמים, ראה מ"ב תמב, מה. כמו כן, המנהג שסבון כלים וידיים יהיו בהשגחה מיוחדת לפסח. וכן נהג מו"ר הגרשז"א זצ"ל להשתמש בסבון כלים כשר לפסח (הליכות שלמה פסח או"ה הערה 63).ואם אין על סבון הכלים הכשר, יש שכתב, שאין להשתמש בו בפסח (הגר"נ קרליץ זצ"ל חוט שני פסח ז, ב).
חברות לייצור מוצרי קוסמטיקה שמוצריהם (אודמים, קרם ידיים) כשרים לפסח תשפ"ד
להלן רשימת חברות התמרוקים שמוצריהן נבדקו על ידי הרב יוסף זריצקי שליט"א לקראת פסח תשפ"ד ונמצאו כשרות למהדרין, תחת השגחתו: אזארו איב סן לורן. אלמקאייז' ארמני. ג'ורג'וי דיזל ולנטינו. לנקום. ראלף לורן. קאשרל. קילס. מוגלר. פראדה. – כל החברות האלו מברות בת של חברת "וישי". כמו כן, לוריאל פריז גרנייה מיבליין ואסיסי. ג'ד, מוצרי חני וינברגר, עדה לאזורג. סנסי טבע סידרת אובליפיחה ורימונים.
חברות נוספות כשרות לפסח תשפ"ד למהדרין: "רבלון" "אולטימה" (בד"צ.F Kלונדון( "הלנה רובנשטיין", (הרב גרוסמן מגדל העמק), "סופטאצ" "מיי קליניק" ( "מא'ק" "אסתי לאודר", "יוסי ביטון" "בובי בראון" (בהכשר הרב לוינגר – "מאור הכשרות"). וכן, "קרליין" (הכשר "מחזיקי הדת") – כולם כשרים לפסח למהדרין. יש לציין, קרם ידיים פניג'ל כשר לפסח כמו כן, כל התכשירים העשויים עם ווזלין או אלוורה – אינם מכילים דגנים וכולם מותרים לפסח.
בשמים, דאודורנטים ומטהרי אוויר
כל סוגי הבשמים וה"דאודורנט" מכל חברה שהיא – מותרים לשימוש בפסח שכיום אין משתמשים בהם באלכוהול חמץ) מרן הגרח"פ שיינברג זצ"ל הורה בנוכחותי, בחוה"מ פסח תש"ע, לבת שקיבלה במתנה, בפסח, בושם לגוף, שמותר לאישה להשתמש בו בלא פקפוק, שהכול כיום כימי וסינטטי".
כשרות הסיגריות והנרגילה לפסח
בספרי הפוסקים, דנו רבות, אם מותר לעשן סיגריות שמעורבים בטבק, חומרים שאינם כשרים לפסח, בהיות שהעישון דרך הפה, וחמץ אסור במשהו, בפרט בסוגי סיגריות "בלנדד". וכבר כתב המגן אברהם (סי' תס"ז,י'): "וטוב"ק – דרך לשרותו בשכר, וצריך לסוגרו בחדר, או לעשות מחיצה לפניו" (שם, כ"ב) וכן פסק הרב בעל התניא בשו"ע תס"ז, כ"ד. והביאו המשנה ברורה (ס"ק ל"ג). ואמנם, דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל שאין לעשן בפסח סיגריות שמעורב בהן חמץ, מחשש איסור הנאה מחמץ בפסח (שבות יצחק פסח, י). ושמעתי מידי"נ הרב יוסף זריצקי שליט"א, שאמר לו מרן הגר"ש ווזנר זצ"ל: "אי אפשר לאסור את הדבר בוודאות".
ולמעשה, כל הסיגריות מתוצרת מפעל "דובק" נבדקו על ידי הרב זריצקי שליט"א וקיבלו הכשר לפסח. כמובן, שהשימוש בסיגריות אלקטרוניות (שאינם מעלים רק עשן כלשהו, והעשן הרב נבלע לתוך הפה, על כן השימוש בהם בחומרים שאינם כשרים לפסח – חמור הרבה יותר. ובנוגע לשימוש ב"נרגילה" לאחר בירור, ובדיקה, של חומרי הגלם בנרגילות. באף אחד מהם אין חשש להימצאות מיני דגן.
בדפי ההלכה לקראת הפסח, במהלך ההדפסה נשמטו אי אלו שורות – הרי הן לפניכם:
האם ניתן למכור לגוי קמח ותערובות חמץ על מנת לאכלם לאחר פסח ?
בהגדה של פסח – "באר ישראל" )תשע"א( להרה"ג אברהם צבי ישראלזון שליט"א עמ' ס, בשם סבו הגרי"ש אלישיב זצ"ל: "קמח מחיטים שלוחלחו במים לפני הפסח, ומכרוהו לנוכרי, וספק אם החמיץ על ידי הלתיתה במים, ואפילו אם החמיץ אפשר שלא החמיץ כולו, אלא חלקו, הרי זה נחשב לתערובת חמץ, ולכן אם נמכר כדין, יכולים גם המהדרין להקל להשתמש בקמח זה". והוסיף בשם מרן זצ"ל: "ישנם מהדרין שלא לקנות אחר הפסח, חמץ שנמכר לגוי במכירת חמץ, והוא עפ"י המבואר בשם הגר"א, כל זה בחמץ גמור, כגון דברי מאפה או בירה, אבל מאכלים שמעורב בהם חמץ כגון אבקות מרק, נקניקיות, שניצלים מהחי ומהצומח וכל שיש בהם תערובת חמץ, וכן חמץ שנאפה אחר הפסח ומכיל לתת מלפני הפסח, כל שהרוב אינו חמץ, אפשר להקל בזה". וכן העיד ידיד נפשי הגאון רבי משה ויא שליט"א: "שאלתי את מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ואמר לי בזה הלשון: "אין נהוג להחמיר כשיטת הגר"א לעניין החמץ שעבר עליו הפסח". וכנהוג, על ידי בתי הדין צדק מזה שנים, לקיים מכירת חמץ כדת וכדין, והמחמירים על עצמם, יתכן שיספיקו לקנות קמח שנטחן אחר הפסח, עד השבת שלאחר הפסח.
"דרשו" – דף הבית חגים ומועדים פסח: "מרן הרב ואזנר זצ"ל מאד הקפיד, כמו שכאן אנחנו יכולים לראות בשטר המכירה – שיש פרוט של מוצרי חמץ, והוא מבקש שבעל חנות וכדו' יכתוב בכל דבר מהי הכמות וגם לכתוב את הערך, ז"א כמה ערך ליחידה, כדי שבאמת תהיה סמיכות דעת גמורה.
כידוע, כל שנה מרן הרב שך זכר צדיק לברכה היה מגיע למכור חמץ אצל מו"ר הרב ואזנר והיה מוכר שני בקבוקי וויסקי. הבן של הרב היה שואל – יש לראש ישיבה משהו לפרט? והרב שך היה אומר: "כן, תכתוב שני וויסקי". אותו בן כבר ידע בדיוק, אני זוכר עד היום, הוא ידע שהבקבוק וויסקי מחירו שבעים וחמשה שקלים והיה רושם: שני וויסקי 150 שקל (הוא מכר כל שנה את אותם בקבוקים…). אני לא חושב שהרב שך שמר אותם בשביל למכור, אבל היה מוכר תמיד שני בקבוקי וויסקי, חמץ גמור שזה היה במקום הפסד".
מי שלא הספיק למכור את החמץ
עמ' 23 – הערה: מי שלא הספיק למכור את החמץ, ונשארו לו מוצרי חמץ החשובים לו ביותר, בטרם הגיעה שעה שישית )12:38( יארזם בחבילה, וילך לשדה הפקר, הרחק ממקום מגורים, ויפקירה ויניחנה שם, ואל יחשוב לזכות בה אחר הפסח. ואפילו ימצאהו לאחר החג – אל יזכה בו מחדש (מ"ב תמח, יח, וכה).שיעור המרור
בעמ' 31 – מרור – השיעור: לדעת רוב הפוסקים: בעלי חסה: עלה חסה גדול או 2 עלים בינוניים. בקלחים ]העבים יותר[ מספיק מעט פחות. האוכלים חזרת: מרוסקת לא דחוסה – בנפח כ 1/6 כוס חד פעמית. במרוסקת ודחוסה – בנפח כוסית )יין 30 סמ"ק( חד פעמית. והאוכלים כף גדושה יצאו ידי חובה לכל הדעות.
אכילה ושתיה לאחר אכילת ה"אפיקומן":
בעמ' 33 – יש לזכור שלאחר אכילת האפיקומן אין אוכלים ושותים פרט למים וסודה אפילו ממותקים ב"פטל" אבל לא מיצי פירות טבעיים(מ"ב תפ"א, א) . והמשנ"ב התיר קפה ותה בלי סוכר. ולהפיג שינה יש המתירים לשתות קפה אפילו עם סוכר. )או"ח בשם מאורי האור וחזו"ע ב, ק"פ(.
תספורת וגילוח לקראת ל"ג בעומר תשפ"ד
בעמ' 47 – תספורת ביום ל"ג בעומר: לבני ספרד – אין להסתפר עד יום שני ל"ד בעומר בבוקר )שו"ע תצ"ג, ב(. לבני אשכנז – השנה, הרמ"א התיר להסתפר כבר ביום ששי לכבוד שבת. ובכף החיים בשם הלבוש והא"ר שאין להקל לפני בוקר ל"ג בעומר. ולאריז"ל – אין להסתפר כלל עד לפני שבועות, כנ"ל.