"אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ" (יא, ד)
מעשה מאד יוצא דופן אירע אצל הרב ספטימוס שליט"א, שהוא אחד ממורי ההוראה החשובים בתפרח, ונודע בדקדוקו המופלג בענייני כשרות המאכלים.
בתו של הרב ספטימוס נפטרה בהיותה כבת שמונה-עשרה, והוא היה שבור ורצוץ.
חודש לאחר מכן הגיעה הנפטרת בחלום אל חברתה, ואמרה לה: "אבא שלי מאד שבור, לכי ותגידי לו שאני הגעתי לעולם הזה בגלגול. בתקופת השואה הייתי ילדה, והורי החביאו אותי בביתם של מכרים גויים. במשך שמונה-עשרה שנה הסתירו אותי הגויים באותו בית, ולא נתנו לי לצאת אפילו פעם אחת. אחרי שמונה-עשרה שנה עלו בליבה של האשה הגויה ייסורי מצפון, על כך שהיא ניתקה אותי מעמי וממשפחתי, והיא אמרה לי: 'את יהודייה, והמקום שלך לא כאן. לכי לארץ ישראל'.
"עליתי לארץ ישראל, והגעתי לבני ברק. התחתנתי ונולדו לי ילדים, וגידלתי אותם לתורה וליראת שמים. נפטרתי אשה יראת ה'. כשהגעתי לשמים, היו לי זכויות רבות, אבל לא היה אפשר להכניס אותי לגן עדן, כי במשך שמונה-עשרה שנים אכלתי אוכל לא כשר. אמנם הייתי אנוסה, ולא בי היתה האשמה, אבל בכל זאת היו מאחורי שמונה-עשרה שנים של אכילת נבלות וטריפות. ביקשתי לרדת לעולם כדי לכפר על שמונה-עשרה השנים האלו, והתקבלה בקשתי. מן השמים בדקו וחיפשו בית שמדקדקים בו ביותר בכשרות, ומצאו את בית אבי. לכן שלחו אותי לכאן למשך שמונה-עשרה שנה, ובזכות ההקפדה על הכשרות בבית אבי נמחל לי על אותן שמונה-עשרה שנה של ילדותי. בבקשה, לכי אל אבי, וספרי לו את כל זה, כדי שיוכל להתנחם על פטירתי".
החברה פחדה ללכת לספר את כל זה. איך היא יכולה לבוא לרב חשוב ולספר סיפור מוזר כזה? אין ספק, שיגידו לה שהיא פשוט מדומיינת.
אמרה לה הנפטרת בחלום: "את רוצה הוכחה שזו אמת? אני אתן לך סימן, שתוכלי לתת להם. תזכירי לאבי, שביום השלושים הוא רצה לנסוע מתפרח לקבר שלי בהר המנוחות. זו נסיעה של שעתיים וחצי. הגיע אליו החברותא, ואבי אמר: 'אתה יודע מה, אני אשב ללמוד ולא אסע לבית הקברות'. תגידי לאבי, שהעילוי נשמה שהיה לי בזכות החברותא שהוא למד, היה פי כמה וכמה יותר גדול ממה שהוא היה עושה אם היה בא אלי לקבר".
בחיל ורעדה ניגשה החברה אל הרב, אביה של הנפטרת, ואמרה לו: "רצית ביום השלושים לנסוע לירושלים, ובסוף למדת עם החברותא ולא נסעת?"
הוא התפלא: "מי אמר לך? מאיפה את יודעת?" והחברה אמרה: "הבת שלך סיפרה לי", והיא סיפרה לו את כל הסיפור.
(רבי גואל אלקריף שליט"א – נאה דורש)