יעקב א. לוסטיגמן
בשבועות האחרונים הבאנו כאן ב'לקראת שבת', את העובדות הנפלאות שזכה הגאון רבי משה פריד שליט"א בעל שו"ת 'וישמע משה', לראות ולשמוע בביתו נאווה קודש של מרן פוסק הדור רבינו הגרי"ש אלישיב זצ"ל, אשר קירב אותו וחיבב אותו באופן מיוחד במינו. הגר"מ פריד תיאר באוזנינו בתיאור חי כיצד היה נראה סדר יומו של מרן הגרי"ש זצוק"ל, ואת גודל השקיעות שלו בתורה, עד כדי כך שהיו צריכים למצוא עצות ותחבולות מיוחדות, כדי 'להעיר' אותו מהלימוד כשהגיע הזמן להתפלל או לקבל קהל וכדו'. השבוע ממשיך הרב פריד לספר על השקדנות המופלאה של מרן שהיה צולל בים התלמוד ולא שת לבו לכל סביבותיו:
"אחד מרגעי השיא מבחינתי בכל התקופה שבה זכיתי להסתופף בצילו של רבינו זצ"ל, היה כשזכיתי לארגן את הפגישה ההיסטורית של מורי ורבי כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א מבעלזא, עם מורי ורבי מרן פוסק הדור רבינו הגרי"ש אלישיב זצ"ל. פעמים רבות הייתי מוליך ומביא ביניהם מסרים ואמירות שנגעו לענייני הציבור, והיה ביניהם קשר מאוד חזק של כבוד והערכה עצומה.
"בשלהי שנת תש"ע, בב' אלול, הגיע מרן הרב אלישיב זצ"ל, לסנדקאות אצל נכדו של להבחל"ח הרבי מבעלזא שליט"א, ולאחר מכן, בין כסה לעשור, השיב לו הרבי מבעזלא ביקור גומלין, אותו כיוון לימים אלו כדי להתברך מפיו של גדול הדור לקראת יום הכיפורים, כפי שנהגו ישראל קדושים מן קדמת דנא.
"העניין הוא שהביקור הזה התנהל ממש מהרגע להרגע, ולא על פי הזמנת תור מבעוד מועד. היה זה בשעה חמש וחצי אחה"צ בערך, כשהטלפון שלי צלצל ועל הקו היה הגבאי הראשי של הרבי מבעלזא הרה"ח ר' מיכל פירר שליט"א, שאמר לי שהרבי שואל מתי הוא יכול לבוא לביקור אצל הרב אלישיב. אני כחסיד בעלזא נאמן לא היססתי לפני שהשבתי שהרבי יכול לבוא ממש עכשיו, בעוד שעה, הנחתי שבוודאי ייקח לו קצת זמן להתארגן ולצאת, ובכל מקרה צריכים להכין את הרב אלישיב מראש.
תפסתי מה עשיתי. אוי לי ואבוי לי
"ברגע שניתקתי את הטלפון, אחרי שהודעתי לרב פירר בכזה רוחב לב שהרבי יכול לבוא בעוד שעה, תפסתי מה עשיתי. אוי לי ואבוי לי, הרי בעוד שעה זה אומר שהשעה היא 5:30 אחה"צ. זה זמן שבו הרב אלישיב שקוע בלימוד, ואין אף אחד מהגבאים ואנשי הבית, למעט בתו שבאותה עת שהתה שם.
"כמובן שמיד התקשרתי לנכדו רבי אריה, והודעתי לו שבעוד שעה מגיע הרבי מבעלזא לבית הרב אלישיב, ואין שם מישהו שיבוא לפתוח לו את הדלת ולהכניס אותו פנימה… רבי אריה אמר לי, שאם כך הם פני הדברים, אני צריך להזדרז ולהגיע לשם מבעוד מועד, כדי להכין את מרן לפני כן, לפחות רבע שעה קודם, כי אי אפשר להנחית עליו אורח נכבד כזה בלי הודעה מראש.
"התחלתי לרוץ כל עוד נשמתי בי, והגעתי לביתו של מרן. נכנסתי פנימה וראיתי שהוא שקוע בלימוד. אני זוכר אפילו איזו סוגיא הוא למד אז. היתה מונחת לפניו גמרא היתה זו מסכת 'שבת' והיא היתה פתוחה בדף נ'. על הגמרא היה פתוח רשב"א, עליו היה פתוח ריטב"א, ובראש ערימה הספרים היה 'מאירי'. מרן זצ"ל הצביע עם האצבע בתוך המאירי וקרא בשקיקה את המילים הקדושות. זו היתה דרכו, הוא תמיד היה מצביע בתוך הספר שלמד בו. האמת שבבעלזא נוהגים להשתדל מאוד בעניין זה להצביע בתוך הספר, ויש בזה עניינים גדולים, ואני הייתי אומר למרן בדרך צחות שהוא נוהג כמנהגי בית בעלזא.
"בצד היתה מונחת גמרא של שוטנשטיין, הוא עצמו לא נזקק כמובן לביאור של הפשט של הגמרא בשוטנשטיין, אבל כשהיה מכין את השיעור היומי שלו, הוא כן היה פותח 'שוטנשטיין' ומציץ בהוספות וההערות שיש בחלק התחתון של הדף, כדי להוציא משם חידושים נפלאים ורעיונות יפים להוסיף בשיעור כדי לתת יותר טעם וגישמאק בלימוד.
"בעניין זה אציין שפעם באו לפני מרן, ואמרו לו שיש רבנים באמריקה שתוהים איך הוא התיר את השוטנשטיין, הרי זה פוגע בעמל התורה שמעכשיו יוכלו להבין את הגמרא בלי שום מאמץ. השיב מרן זצ"ל שאחרי שמסתכלים בפשט של הגמרא למעלה, נשאר עוד הרבה עודף לעמל ויגיעת התורה, כי הפשט הפשוט הוא רק חלק אחד, וצריכים ללמוד ביסודיות ולהעמיק וזה מצריך עמל ויגיעה אפילו כשנעזרים עם שוטנשטיין.
ניגשתי למרן. רעדתי מפחד! אני מעולם לא העזתי להפריע לו מלימודו
"לאחר שהסדרתי את נשימתי ונרגעתי מעט, ניגשתי למרן. רעדתי מפחד! אני מעולם לא העזתי להפריע לו מלימודו, וכעת אני נאלץ לעשות זאת בפעם הראשונה. אני זוכר שהסתכלתי עליו, התבוננתי לרגע וראיתי איך שהוא לומד בכזאת שקיקה, זה היה ממש רחמנות לנתק אותו מהגמרא. הוא למד עם כזאת הנאה, ממש מצץ בהנאה כל מילה ומילה ממילותיה הקדושות של הגמרא.
"התכופפתי, התקרבתי אליו וקראתי לו "רבי, רבי", אבל הוא לא שמע. הזזתי את הכסא בקול חריקה, אולי זה ימשוך את תשומת לבו, אבל לא. הוא המשיך ללמוד ולא שת לבו לכל זאת, עד שלא נותרה לי ברירה, לקחתי את המשקפיים שלו שהיו מונחים בצד, ובעדינות, כשהלב דופק בפראות מרוב אימה וחרדה, דחפתי את המשקפיים קמעא קמעא מעל ה'מאירי', עד שהוא שם לב שיש כאן מישהו, והרים את ראשו בתמיהה כדי לשאול למה אני רוצה.
"אמרתי לו "רבי, אני מתנצל כל כך שאני מפריע לרבי ללמוד. אבל זה ממש עניין של פיקוח נפש, כי הרבי מבעלזא מגיע לפה בעוד רבע שעה".
"כששמע זאת מרן, הוא קם ממקומו, ובתו הביאה לו את החליפה וסייעה לו ללבוש אותה, בעודו ממשיך ללמוד תוך כדי כך. כשלמד היה לומד בלי חליפה, הוא היה לובש ציצית מעל החולצה, ומעל הציצית היה לובש ווסט, וכך היה לומד, ולכבוד האורח החשוב לבש את החליפה.
"אגב אורחא אציין, שבספרי 'וישמע משה' חלק א' כתבתי בארוכה בנושא הזה של לבישת הציצית, האם בגד ה'טלית קטן', צריך להיות גלוי או מכוסה, והבאתי שם שעל פי סוד מובא שצריכים ללכת כשהציצית מכוסה, ואף ציינתי שמרן הגרי"ש אלישיב נוהג כך, ככל הנראה מחמת סיבה זו, שעל פי חכמת הנסתר כך צריכים ללכת.
"לאחר מכן אחד ממתפללי בית הכנסת של מרן, סיפר לו שאני כתבתי שהוא לובש את הווסט מעל הציצית מטעם זה, שהרי הוא היה נכדו של בעל ה'לשם' שהיה ידוע ומפורסם בכל העולם כמקובל גדול. מרן ביטל זאת ואמר לו שיש לו טעם אחר שבגינו הוא לובש ווסט מעל הציצית… כדי שהציצית לא תתלכלך!
"הגיע הרגע, הרבי מבעלזא הגיע לבית מרן, כשהוא מלווה בפמליה של גבאים ומשמשים, ועמו גם בנו הרה"צ רבי אהרן מרדכי שליט"א. רבי אריה אלישיב כבר הספיק להגיע מהכולל והמתין לרבי בכניסה למעלית, בנו הרה"צ שליט"א והגבאי רבי מיכל פירר הקדימו קצת את הרבי ועלו במדרגות אל הבית, ושאר הגבאים והמלווים המשיכו ללוות את מרן למעלית, הם חשבו להמתין שהוא יעלה במעלית ולאחר מכן הם יעלו במדרגות, אבל כשנכנס למעלית ביקש הרבי שכולם יישארו בחוץ, והוא נכנס רק עם רבי אריה אלישיב, ואני שקיבלתי את פניהם וכבר הייתי קודם לכן בתוך הבית.
"הרב אלישיב כבר עמד על רגליו עוד לפני שהרבי נכנס לביתו, וכשנכנס ביקש מהרבי שיישב, אבל הרבי מבעלזא סירב לשבת מפני כבודו, ומאחר והוא לא התיישב גם מרן הגרי"ש לא התיישב, כך נשארו שניהם לעמוד.
"הרבי מבעלזא ביקש ממרן זצ"ל שיברך אותו שיזכה ל'תשובה שלמה', ומרן אמר "דער רבי איז בוודאי בתשובה שלמה", כלומר זו 'ברכה שאינה צריכה' שהרי הרבי ממילא עושה תשובה כל הזמן… הוסיף הרבי לבקש ממנו שיתקבלו תפילותיו לרצון ביום הכיפורים הבעל"ט, ומרן זצ"ל השיב לו שמאחר וכלל ישראל תלוי בתפילות של הרבי, אם כן בוודאי יתקבלו התפילות ואין בזה שום ספק.
"לאחר מכן בירכו זה את זה בברכת 'שנה טובה', והרבי מבעלזא הורה לבנו הרה"צ שליט"א שיבקש גם הוא ברכה ממרן הגרי"ש זצ"ל, וכך עשה.
"כשיצא הרבי מבעלזא, ליווה אותו מרן זצ"ל עד המעלית שמחוץ לביתו, וכבוד גדול עשה לו באופן מיוחד.
בשביל זה הטרחת את הרבי עד לכאן?
"לאחר שהרבי יצא, פנה אלי מרן במעין נזיפה ואמר לי "בשביל זה הטרחת את הרבי עד לכאן? בשביל לבקש ממני ברכה? הוא יכול היה לשלוח את הבקשה הזאת איתך ולא היה צריך לטרוח כל כך".
על כך השבתי למרן בדרך צחות ש"מצווה בו יותר מבשלוחו", וראיתי שנחה דעתו בזה.
זכרו של אותו מעמד נותר חקוק בליבי כל כך חזק, אשרי עין ראתה אלה.
אספר כאן מעשה נפלא ששמעתי מפיו של הגאון רבי אהרן דוד דונר שליט"א
"שנים רבות קודם לכן, לפני כ-50 שנה ויותר, נוהג היה מרן זצ"ל ללמוד בישיבת 'אוהל שרה', שם היה לו מקום לימוד, הוא היה עומד ליד הסטנדר במשך שעות רבות ברציפות, ולומד לבדו.
"דרכו היתה שהיה לומד לבדו, אבל היה מסביר את הגמרא ממש מילה במילה, כאילו הוא לומד עם חברותא. שמעתי פעם מהגה"ח רבי שמעון יצחק רכניצר זצ"ל, שאמר בלשון מליצה שאצל הרב אלישיב התקיים הכתוב "אחת דיבר אלוקים, שתיים זו שמעתי", כי מי שחלף מבחוץ סמוך לחלון של 'אוהל שרה', היה טועה לחשוב שיש בפנים שני אנשים שלומדים יחד, כי זה היה נשמע ממש כמו חברותא, אבל מי שנכנס פנימה יכול היה לראות שזה רק אדם אחד הלומד עם עצמו…
"בכל אופן, אספר כאן מעשה נפלא ששמעתי מפיו של הגאון רבי אהרן דוד דונר שליט"א, אב"ד לונדון, שהיה מתלמידיו המובהקים של מרן זצ"ל, והיה דבוק בו בלב ונפש. בתקופה בה זכיתי להסתופף בצל מרן, הייתי מקבל מהרב דונר טלפון על בסיס יומיומי! כל יום הוא היה מתקשר כדי לשמוע מה התחדש אצל מרן, איזה חידוש נשמע מפיו, האם הוא פסק הלכה בנושא מעניין כלשהו וכדו'. ממש כל יום. עד היום אנחנו משוחחים בטלפון מדי שבוע, שיחה ממושכת הכוללת עיונים והערות בדברי מרן זצ"ל בנושאים שונים.
"הגרא"ד דונר שליט"א למד בישיבה בארץ לפני כ-60 שנה, והכיר אז את מרן זצ"ל, שבאותם ימים לא היה מפורסם באופן מיוחד. הוא היה ידוע כתלמיד חכם גדול שכל רז לא אניס ליה, אבל לא היו לו גבאים ומשמשים ואף אחד לא רץ אחריו ברחוב כדי לשאול אותו שאלות.
"אבל הוא, רוח אחרת היתה עמו. הוא החליט שהוא רוצה להידבק ברב אלישיב ולהפוך לתלמידו. הוא גילה מה הן השעות שבהן רבינו זצ"ל לומד ב'אוהל שרה' ומתי הוא מסיים ושב לביתו, והיה אורב לו שם, וכשרבינו היה צועד משם לכיוון הבית, התלווה אליו הרב דונר והחל לשאול אותו שאלות ולשוחח עמו בסוגיות שונות.
"הרב אלישיב לא אהב את זה, ובהתחלה ניסה קצת להתחמק, אבל הגר"א דונר לא נכנע והמשיך עוד ועוד, עד שהצליח ונוצר חיבור חזק בינו ובין רבינו זצ"ל, חיבור של רב ותלמיד.
"אחרי תקופה היה הגרא"ד דונר צריך לחזור ללונדון, והוא הצטער צער רב על כך שמעתה לא יוכל לשוחח עם מרן על בסיס יומיומי. לפני שנפרד הוא שאל את רבינו מה יהא עליו, הוא הרי נוסע ללונדון ומתנתק ממקור החיים, מהרבי שלו.
"השיב לו הרב אלישיב, שזה לא כל כך נורא, כי הוא יכול לכתוב לו מכתבים והוא מבטיח להשיב לו עליהם.
"אבל התלמיד לא הסתפק בכך, וביקש מהרב אלישיב שירשה לו להתקשר אליו בטלפון כדי לשוחח עמו.
ואמר לו 6… 2…. 6…. וזהו…
"מרן זצ"ל ניסה להתחמק ואמר לו שהטלפון לוקח זמן ואין לו כל כך חשק לזה, אבל לאחר שהפציר בו מאוד, הסכים מרן שיתקשר אליו רק כשיש לו שאלות דחופות.
לימים סיפר לי הרב דונר שהוא מתחרט מאוד על כך שלא קיבל את עצתו של מרן לנהל עמו חלופת מכתבים, כי אומנם שיחות הטלפון היו יותר טובות לו לאותה שעה, אבל אם הוא היה מנהל עם מרן חלופת מכתבים, הוא יכול היה להחזיק היום באוצר בלום של מכתבים שקיבל מהרבי, ולהשתעשע בהם, בכל עת כשגוברים אצלו הגעגועים אל הרבי זצ"ל.
"על כל פנים, כשקיבל את אישורו של מרן זצ"ל להתקשר אליו כדי לשוחח עמו בטלפון, הגיע השלב שבו ביקש הגרא"ד דונר ממרן שיאמר לו את מספר הטלפון, ואז יצא המרצע מהשק… רבינו זצ"ל לא ידע מה המספר. הוא ניסה להיזכר, ואמר לו 6… 2…. 6…. וזהו… כאן הוא נתקע ולא זכר את ההמשך, עד שנאלץ לקרוא לרבנית ע"ה ולשאול את פיה מה הוא מספר הטלפון בביתם.
"הסיפור הזה נותן לנו אפס קצה הבנה במה שדרש רבי עקיבא "את ה' אלוקיך תירא – לרבות תלמידי חכמים".
"ראו נא ראו… האיש הזה, אם אפשר בכלל לכנותו בתואר כזה גשמי, הוא ידע את כל התורה כולה. כל רז לא אניס ליה. הוא זכר מצוין באיזה דף מופיעה כל מימרא בגמרא, ובאיזה מספר עמוד בריטב"א אפשר למצוא את היסוד ההלכתי ההוא וההוא, הכל הוא ידע ולא שכח כלום! אבל את מספר הטלפון שלו הוא לא ידע, ואז המספרים היו קצרים, והכילו רק חמש ספרות… את זה הוא לא הצליח לזכור… פחד פחדים!
"והדברים מקבלים משמעות עמוקה ומבהילה עוד יותר, כשעושים את החשבון שלכאורה הוא לא זכר את מספר הטלפון כי לא רצה לזכור, וזאת משום שהיה לו חבל לבזבז מקום בזיכרון שלו על מספר טלפון, אם המקום הזה יכול לשמש לעוד כמה מילים של תורה… ודברים נוקבים חדרי בטן, גאון הגאונים שידע את כל התורה כולה, לא יכול היה לשחרר מקום בזיכרון שלו לכלום! אפילו לא לכמה ספרות בודדות, ולמה? כי חבל על המקום, הוא יכול לשמש לעוד שתיים או שלוש מילים של תורה…
"ומה נענה אנן אבתריה??? ועל דא ודאי קא בכינא".
נהניתי
אני נהנה מאוד מכל קצה סיפור על השקידה הנוראה של הרב אלישיב ועם זה על ענותנותו!