סיפר רבי שלום שבדרון עובדא שהוא בעצמו היה עד ראיה לה:
רבי שלום היה פעם בבית המדרש הגר"א שמה הבחין באיש ירושלים הידוע בשם רבי חיים טודרוס הרשלר זייל אשר ישב ולמד ושינן לו את תלמודו בינו לבין עצמו. היה זה ביום חם בקיץ, בחוץ בתוך החצר שחקו ילדים ברעש, ובקול גדול אשר נשמעו בבית המדרש פנימה, אך רבי טודרוס אשר היה ניכר על חזותו ופניו, שהקולות מפריעים לו במדה גדושה, אזר כח ולא אמר להם דבר ולא חצי דבר.
אחרי זמן רב שישב לו רבי טודרוס ולמד לעצמו, נכנס לו החברותא של רבי טודרוס שרצה להתיישב נגדו ולהתחיל ללמוד כמנהגם בכל יום. אך רבי טודרוס לא מוכן להתחיל ללמוד עדיין, הוא ביקש מהחברותא אם יוכל לצאת החוצה לבקש מהילדים שילכו לשחק במקום אחר, כדי שלא יפריעו לנו ללמוד. רבי שלום שבדרון סיפר שהדבר עורר אותו תמיה רבתי, על רבי טודרוס, הלא כבר הכרתי על פניו שכבר יותר משעה הדבר מפריע לו עד מאד, כמו שהיה ניכר על פניו בכל הזמן, אם כן תמהתי מדוע המתין רבי טודרוס לדבר עם הילדים שלא יפריעו לו ללמוד, רק עד שהחברותא שלו הגיע, ולא הלך בעצמו לבקש מהילדים שלא יפריעו לו?
לרוב תמיהתו, מספר רבי שלום, "הלכתי בעצמי לרבי טודרוס ושאלתי אותו בארבע עיניים מה פשר הנהגתך המוזרה! אתה יושב וסובל את קולות הילדים ואינך מגיב עליהן כלל, ורק כשהחברותא שלך נכנס פתאום אין אתה מסוגל עוד לשמוע את קולותיהם?".
רבי טודרוס ענה ואמר: "אגלה לך סוד גדול, תדע שאני מצד טבעי נולדתי בטבע להיות רגזן נורא, לכן עבדתי על עצמי וקבלתי על עצמי שבשום אופן לא אכניס את עצמי לדבר שיכול להביא אותי לידי רוגז וכעס, אשר על כן על אף שהילדים הפריעו לי הרבה לא הסכמתי ללכת בעצמי ולומר להם דבר, כי חשדתי את עצמי אולי אדבר עמהם מתוך קצת כעס, ולא היה לי ברירה אלא לסבול ולחכות עד עת בואו של החברותא שלי ולבקש ממנו שהוא יעשה זאת בשבילי".
המעשה עדיין לא נגמר… מספר רבי שלום, כשכולי מלא התפעלות מתשובת רבי טודרוס, הלכתי וסיפרתי דברים כהוויתן לגיסי רבי שלמה זלמן אויערבאך. גיסי זצ"ל אישר את הדברים ואמר לי: מכיר אני את רבי טודרוס כבר יותר מחמשים שנה, ויודע אני הדברים מכלי ראשון, כי אכן אמת הדבר כי נולד במדה גרועה של כעס, ובכל זאת עבד על עצמו משך כל השנים, עד שזכה לעקור את המדה הזאת ממנו לגמרי, וממש שיבר את טבע הרע הזה לרסיסים. אך בכל זאת עדיין לא האמין בעצמו, אחרי חמשים שנה של עבודה מרובה לעקור את מדת הכעס, ולא רצה לומר דבר מה לילדים, מחשש רחוק שאולי יתעורר בו מדת הכעס אשר היתה טבועה בו לפני חמשים שנה!
פעם לאחר תפילת מנחה בבית כנסת 'זכרון משה' קיבץ רבי טודרוס כמה בחורים מישיבת חברון, כדי שיעשו לו הטבת חלום, לאחר שגמר את סדר הטבת חלום, שאלו אחד מהבחורים: "אולי הרב יכול להגיד לנו בדיוק מה היה חלומו!", כי ראה שהיה ממש דואג ממנו עד כדי כך שהרגיש מוכרח לעשות הטבת חלום.
ענה להם "אגלה לכם", וכשהתחיל לדבר ראו שדיבר בפחד גדול, ואמר "חלמתי… חלמתי…. שזכיתי בפייס בהגרלה, ששווי הפרס הוא כמה מאות אלפים, ולכן עשיתי ההטבה!". ע"כ דבריו. שאל אותו אחד מהבחורים הלא שמענו מחלומות רעים בהרבה ממה שחלמת על זכייה במפעל הפייס, ומה היה כל הדחיפות והנחיצות הגדולה לבטל השפעת החלום? ר' טודרוס הרגיש כאילו הבחור עשה ממנו צחוק ע"יז שחושב שהחלום הזה שהוא חלם ראוי לבטלו ע"י הטבת החלום.
אמר לבחור: "אינני מבין אותך, איך יתכן שחלום כזה הוא חלום שאינו צריך לבטלו? הלא אני איש זקן, האם לא מספיק לי הנסיונות שיש לי, שאני צריך לקבל עכשיו עוד נסיון, נסיון העושר!" והוסיף עוד ואמר: "ומה עם ילדי, בני ובנותיי, שאני מוסר נפשי לחנכם על פי דרך התורה, וברוך ה' עד עכשיו הצלחתי, האם שייך לחנכם בהשגות שחייתי את חיי מתוך עשירות? האם לא איכפת לכם שאני אהיה מוכרח לקבל עוד נסיונות החיים! אינני מוכן לזה די לי במה שיש לי מכבר!"…
לסיכום! על האדם להיזהר ולהתרחק מכל דבר היכול לגרום לו לחטא, ואל יאמר אני לא אחטא, כי היצר חזק ממנו.
(עלון 'ווארטים לפרשת השבוע'. צו תשפ"ד)