ישנו איסור בתורה לקחת כופר לנפש רוצח, הרמב"ם כתב טעם מעניין וז"ל: "שאין נפשו של זה הנהרג קנין גואל הדם אלא קנין הקדוש ברוך הוא"
הרמב"ם מלמד אותנו דבר נפלא מאד, שלמרות שהאדם הוא בן של אביו ובן של אימו, זה רק לענייני ייחוס, אבל מבחינה ממונית אינו קניינו של אביו או אימו, אלא קניינו של הקב"ה!
איך נעשה האדם קניינו של הקב"ה
הנה יש להתבונן, הרי האדם יוצא לאוויר העולם מבטן אימו, כאשר הוא גוף קטן ממדים, ומשקלו נע בין 2 ל 3 קילו, ואמנם מיד עם לידתו הוא מתחיל להתפתח ולצמוח בגודל ובמשקל, עד שלאחר כמה עשרות שנים הוא נעשה לגוף גדול ומשקלו מגיע לכ 80 קילו. וראוי להתבונן בזה, מאין צצו לו עוד 77 קילו? ומהיכן הם כאן?
ואמנם האמת היא פשוטה, שהאדם ניזון במשך ימי חייו מכלל המזונות שברא השם בעולם, חיטה מהצומח, פירות וירקות, ומן החי דגים עופות ובקר, וכל המזונות הללו נכנסים לגוף האדם ונהיים חלק ממנו ומגדלים אותו, וכך האדם גדל ומתפתח עוד ועוד עם השנים, וכל מוצר מביא לו ערכים אחרים, מזה יש לו סוכר, ומזה יש לו חלבונים, וכיו"ב, וכל הערכים התזונתיים הללו מתווספים למערכת גוף האדם, וכך מתפתחים לו העצמות והבשר עד שמגיע לגודל ומשקל של אדם גדול. כל בעלי החיים בעולם – ניזונים מהאדמה!
והנה אם נשים לב נראה, שכל המזונות של האדם, כולם, באים מן האדמה, שמלבד הפירות והירקות, והלחם, שצומחים ממש מהאדמה, גם כל המזון מן החי, כמו דגים ועופות ועגלים, כולם בשורשם ניזונים מהצומח, ומכוח זה הבשר שלהם מתפתח ויכול להזין את גוף האדם. הרי הפרה אוכלת עשב שגדל באדמה, ומזה היא מוציאה לנו חלב, ומזה יש לה בשר, גם הכבשה אוכלת מן הצומח וכך היא גדלה ומביאה בשר וחלב, וכך גם העופות, והביצים שאנו אוכלים, ממה הם באים, מהתרנגולת שאכלה כל מיני זירעונים למיניהם, ונהיו חלק מגופה, וכך נוצר בה היכולת להתהוות של ביצה, וכך גם הדגים ניזונים מהצומח. וגם אלו הדגים שאוכלים את הדגים הקטנים מהם, ממה ניזונים הדגים הקטנים? מהחלזונות, וממה הם ניזונים? מהצומח.
גם בעלי החיים הטורפים שניזונים מאכילת בשר, הרי הם ג"כ צריכים את האדמה, שהרי הם אוכלים בעלי חיים שניזונים מהצומח, נמצא שגם הם בסוף ניזונים מהאדמה.
הוי אומר שכל בעלי החיים שיש בעולם ניזונים מן האדמה, שהיא מצמיחה כל מיני סוגים של צמחים ופירות וירקות, וממנה יוצא כל אספקת המזון לכל העולם ומי שיושב בה.
כיצד הארץ מוציאה חלב?
וזהו כוונת התורה (דברים יא, ט) "ארץ זבת חלב ודבש" וכל הרואה יתמה, וכי האדמה מפיקה חלב, הרי העיזים והפרות מוציאות חלב, ומה זה שייך לאדמה? ואמנם הכוונה היא, שהרי הפרה והעז כדי להוציא חלב הם צריכות מזון, וככל שהמזון שלהם עשיר יותר ומשובח יותר בערכים נכונים, אז החלב שלהם ג"כ עשיר יותר, ועל זה נאמר בתורה, שארץ ישראל תוציא יבול משובח כ"כ, שמזה יתפתח לפרות ולעיזים – חלב עשיר וטוב.
כיוצא בזה אומר דוד המלך בפרק ברכי נפשי, כאשר הוא מתפעל מכל נפלאות הבריאה (תהלים קד, יד) "מצמיח חציר לבהמה – ועשב לעבודת האדם.. וצריך להבין מה הכוונה 'עשב לעבודת האדם' וכי האדם אוכל או ניזון מעשב? ועיין במפרשים שם מה שביארו בזה.
ואמנם ראיתי בעבר לפרש בזה, שאכן כדי שהבהמה תהיה חזקה לעבודת השדה, כדאי להאכיל אותה תבן וקש, וכך היא נהיית חזקה וגיבורה למלאכה, אבל בכדי שהבהמה תהיה ראויה לאכילה, שיהיה לה בשר רך וטעים, עדיף שהיא תאכל עשב, שככל שניזונית יותר מעשבים לחים, כך הבשר שלה יותר טעים ומשובח למאכל. וזה מה שאמר דוד המלך, שהקב"ה ברוב חסדו מצמיח חציר לבהמה, שזה תבן וקש בכדי שתהיה בהמה חזקה למלאכה, וכמו"כ ברא עשב לעבודת האדם, שהוא ג"כ מזמין עשבים לחים לאכילת הבהמה, כדי שתוכל להיות מאכל לאדם, וכך יהיה לו כח למלאכה. נמצינו למדים שכל מזונות האדם מן הצומח ומן החי, בסוף, הכל נגזר ומשתלשל מהאדמה, שע"י המזון שממנה, נולד מזון לכל באי עולם.
מכונה משוכללת לייצור חלב!
זכורני שליד הישיבה בבאר יעקב, היה חקלאי שהחזיק משק של עיזים, והיה חולב את העיזים ומוציא מהן חלב, ופעם שאלתי אותו, תגיד לי, מהיכן העיזים אוכלות? וענה לי מה זאת אומרת? הם אוכלים תבן, אמרתי לו, זה הבנתי שהם אוכלות תבן, אבל תגיד לי, איזה מכונה יש לך, שמייצרת מהתבן חלב? הרי תבן הוא דבר זול מאד, וחלב הוא דבר יקר, מהיכן המכונה הפלאית שהופכת תבן לחלב?! הבעלי חיים האלו שנותנים חלב, הם מכונה משוכללת מאד, שאתה מכניס לתוכם תבן פשוט, ויוצא מהם חלב בריא ומזין, וזה מפלאי הבריאה, שהתבן נכנס לגוף העז ובקיבה שלה הוא מתהפך לדם, ובונה את מערכת גופו של העז, וממנו נוצר החלב.
מהו המחסן הגדול בתבל?
הבה נראה מהו הכח העצום שהבורא עולם טבע באדמה. פעם נסעתי ברכב, ולפני אני רואה משאית שנושאת עליה הרבה דלעות, והדלעות שם היו גדולות מאד, כל דלעת – ענקית! עד כדי כך שנכנסו רק ארבע דלעות בכל רוחב המשאית כל אחת היתה כ"כ גדולה ונראית כמו עץ, ומשקלה כנראה כ 50 קילו.
ואז חשבתי לעצמי, מאין הגיעה הדלעת הזו, מי יצר אותה? הרי הכל בא מגרעין אחד קטן, בודד, שהוכנס לתוך האדמה והשקו אותו, ויצא ממנך הדלעת הזה! זה פלאי פלאים! איך יוצא מגרעין רזה, קטן, ודק, דלעת כזו ענקית במשקל כה עצום!!
ואמנם התשובה לכך, שכל זה בא מהאדמה! שהקב"ה הטביע בכח האדמה, שיש לה את כל המינרלים וכל התכונות הנדרשות כדי לגדל צמחים, אם זה שומן, או חלבונים, או עמילן, או סוכר, כל המרכיבים הנצרכים לפירות וירקות, הכל מונח באדמה, וכאשר מכניסים זרע לאדמה, כל גרעין יודע לשאוב ממנה את סוג הרכיבים שצריכים לו, ולפי הכמות הנדרשת לו, וכך הוא גדל לממדים המתאימים לו. למשל אבוקדו יש בו כ 80 % שומן, וישנם צמחים עם הרבה אחוזי מים, כמו"כ בחיטה יש הרבה מרכיבים, כיון שהיא עיקר מזונו של האדם, והיא שואבת מהאדמה, גם חלבונים, וסוכר, ועמילן, ועוד, וכך היא גדלה כפי הראוי לה, וכך גם הדלעת יודעת לשאוב מהאדמה את היניקה הראויה לה, עד שמגיעה לממדים העצומים האלו. מזה אנחנו מבינים, את עצמת הבריאה הזו שנקראת אדמה! שהיא מקור המזון והחיות של כל הנבראים כולם, והיא נעשתה בחכמה גדולה מאד, שבה יהיה את כל המרכיבים הנדרשים לחיותם של כל הנבראים כולם, וממנה יקבלו את מזונם.
כמה חכמה יש בבריאת האדמה!
ראוי לבאר מה מטרת בריאת האדמה. הנה כשהקב"ה ברא את עולמו, וברא בו בני אדם, בהמות וחיות, עופות ודגים, שמטבעם הם זקוקים למזון כדי לחיות, וא"כ צריך לברוא כמות מזון שתספיק להם לכל חייהם. ולכאורה אם היו שואלים אותנו, היינו אומרים שצריך לברוא מחסן רב ממדים, שיכיל בתוכו כמות ענקית של מזון שתתן מענה למשך 6,000 שנה ולכלכל בזה את כל באי עולם, אלא שאז יהיה בעיה שהמזון לא יהיה טרי, ועוד חסרונות..
ואמנם הבורא עולם בחכמתו שאין לה קץ, ברא מחסן משוכלל ומשודרג, והוא האדמה', שטמן בה השם המון ערכים תזונתיים שונים זה מזה, וכמו"כ ברא זרעים שיוכלו לזרוע בה בכל רגע נתון, והם ישאבו ממנה את כל הרכיבים הדרושים להם, וכך יוכלו להצמיח ממנה חיטה טרייה ורעננה בכל שנה ושנה, עבור מזונם של כל העולם, נמצינו למדים שהאדמה היא המחסן הגדול והחכם – בתבל, שבה סמוך כל כח המזון הנדרש לעולם כולו לכל השנים, ואף פעם אינה פוסקת מלתת את כוחה לנו, שלעולם אנו זורעים בה וחוזרים וזורעים בה, ויש לנו ממנה מזון הנותן חיים לכל העולם.
ומלבד זה, מערכת הצמיחה, הלא היא בריאה מופלאה, שהצמחים, הפירות, הירקות, וכל גידולי הארץ למיניהם – כולם ניזונים ויונקים מאותה אדמה, וכל אחד נוטל ממנה את מה שצריך, וגדל ממנה עד שמגיע לתכליתו הייחודית, וזה דבר נפלא עד מאד, איך יתכן שאותה אדמה מזינה כל צמח לפי מה שראוי לו בדיוק.
מספיק נטיעה של פעם אחת, כדי שיצמחו ממנו פירות שנים רבות
הנה אנחנו מודים להשם בברכת מעין שלוש לאחר אכילה משבעת המינים ואומרים "על העץ ועל פרי העץ" וצריך להבין מדוע מזכירים את העץ, הרי עיקר ההודאה היא על הפרי שאותו אכלנו, ועליו ההודאה. ונראה לי, שחסד גדול עשה עימנו השם, שפירות האילן גדלים דוקא על העץ, ולא על האדמה, והיתרון שלנו מזה, שלא צריך להתאמץ ולזרוע בכל פעם שוב את אותו הפרי, כמו בכל מיני הירקות, אלא מספיק נטיעה של פעם אחת, כדי שיצמחו ממנו פירות שנים רבות. ועל כן אנחנו מודים להשם על ה'עץ' על כך שנתן לנו עץ, שניתן בנקל לקבל ממנו פירות, ללא זריעה מחודשת בכל שנה ושנה.
(לקט מתוך 'דעת ואמונה' גיליון 142, ויקהל תשפ"ד)