כולנו יודעים שהאר"י ז"ל אומר 'כיפּוּרִים כפּוּרִים', והרב דסלר אומר, מי נתלה במי? קטן בגדול. דהיינו יוצא שיום פורים הוא יותר גדול מיום הכיפורים.
אנחנו לא מבינים את הכל, אבל זו האמת הברורה כי גדול היום לאלוקינו.
יש היום דבר שאנחנו תמיד חוזרים עליו, וקיבלנו שזה בא מיסודו מבית מדרשו של עמלק, שבחור שמתקדם קצת יותר ביראת שמים, יש ונותנים לו כינוי של צו"ל.
מי הצולני"ק הכי גדול שהיה בעולם?… רבי חיים קניבסקי. ללא ספק!
הוא החמיר כל חומרא שיכל, וכל מה שיכל לעשות… אני לא יודע הרבה…
ומאידך, אין לך אדם שמח בעולם יותר מרבי חיים קניבסקי!!! תמיד עם מצב רוח, תמיד עם חיוך על הפנים, עם וורט טוב…
איך זה הולך?… להיכן נעלם הצו"ל!… מה קרה פתאום!… אולי יש כאלו יוצאים מן הכלל…?!!
תלמיד חכם הוא חפצא של תורה!
ונראה מה זה שמחה, ומה זה מרבין בשמחה:
ידוע גם בשם רבי חיים, וגם בשם מרן הרב אלישיב, שאצל יהודים אין שמחה חוץ מתורה, פיקודי ה' ישרים משמחי לב.
ובעומק הרי הימים של פורים זה לא סתם 'עוד שמחה', אלא זה היה מתן תורה!! הדור קבלוה בימי אחשורוש! קבלת תורה מאהבה וברצון. מה שכלל ישראל אמרו נעשה ונשמע זה היה על תורה שבכתב, אך תורה שבע"פ הם לא הסכימו לקבל.
והמתן תורה של 'מאהבה', ועיקר המתן תורה של תושבע"פ – היה בפורים. אז זה זמן של פיקודי ה', וכל החודש שמח!!! פשוט.
אחד הדברים שמפריעים לנו, שנראה לנו שאנחנו נהיה מאושרים רק כשנראה שאנחנו בכיוון להיות רבי חיים קניבסקי. אבל אם אני רחוק מזה – אז מה זה שווה…
רבי חיים לימד אותנו להיות מאושר מכל ידיעה של תורה!!! כמו יהלומן שהרויח מאה אלף דולר, והוא שמח ומאושר… למה אתה שמח, החבר שלך הרוויח באותו רגע מליון!… נכון, אבל מה זה גורע ממני?… אני הרווחתי מאה אלף!!! כל ידיעה של תורה, כל תוספות, כל רגע שאני נהנה, אני מאושר, מאושר בעולם הזה, ומאושר בעולם הבא…
יש בחורים שאמרו לי שבבין הזמנים הם למדו הרבה יותר טוב מאשר בזמן. ולמה?… כי בבין הזמנים הם יושבים לבד, אין קנאה ותחרות, אין חלומות, אני לומד, נהנה, יש לי גישמאק… גמרא היא מתוקה!!! מתוקים מדבש ונופת צופים… משמחי לב… ליהנות מכל דבר של תורה! אומר ר' חיים… חבל לבזבז את זה… בא, תהנה, וקובץ על יד ירבה, כך באמת נהיים רבי חיים!
מה אנחנו חושבים, כשר' חיים התחיל הוא היה רבי חיים!!…
סיפר אחד מראשי הישיבות שהוא למד בזמנו בלומז'א, וכשהציעו לו ללמוד חברותא עם רבי חיים קניבסקי זה לא היה כבוד…! הוא אמנם היה 'בקי', ולמד הכל וגם למד מדרשים, אבל לא היה נחשב מהאריות שבחבורה, והוסיף, אבל היום הוא עשרות מונים ממני.
רבי חיים עצמו סיפר למישהו, כשהייתי בחור – צחקו עלי… אבל רבי חיים לא נבהל. וכמו שאומרים צוחק – מי שצוחק אחרון…
אני רוצה להגיד לכם, כל הזמן, עשרות שנים, כולנו ידענו שרבי חיים הוא בקי. בסדר, יש עוד בקיאים… הוא אמנם בקי גדול. אבל ברגע ויצא לאור ספרו 'דרך אמונה' – אומרים שאז אמר רבי חיים קרייזוירט שהתברר שהוא אדם גדול בקנה מידה ענק. הדרך אמונה מלא לא רק ב'ידיעות', אלא מלא בסברות הלכתיות. עד הדרך אמונה – לא ידעו כחו הגדול ורב חילו, אבל מהדרך אמונה ואילך, ראינו שהוא כמה ראשים למעלה…!
הרבנית ע"ה אמרה, אמרו לה מה החכמה… את לקחת את רבי חיים קניבסקי… בשבילו באמת כדאי להשקיע…! כל אחת היתה מוכנה להשקיע בגדול הדור…! אמרה הרבנית, אני לא לקחתי אותו כשהוא היה גדול הדור… וכבר ידועים כל הסיפורים שחוץ מללמוד הוא לא ידע כלום!
ללמוד בהתמדה ובתמימות, בלי שום דבר אחר בראש.
ובמוסגר: סיפר פעם הגר"א מן, שביארצייט של הרבנית כל שנה רבי חיים היה אומר לו איזו מעלה מיוחדת של הרבנית. ופעם אחת הוא אמר לו – שהיתה לה מעלה שהיא לקחה אותי… לא כולם יכלו לעמוד בזה, אבל היא לקחה רק בחור עם אהבת תורה! אף אחד לא חלם שהוא יהיה גדול הדור, ולא חלמו שהוא יהיה 'בעל מופת' או משהו כזה… בחור שמופקע מהעולם הזה, אך מושרש בה אהבת תורה במדה גדושה, ולכן לקחה אותו-אך סוף הכבוד לבוא.
ונכון… בסוף הוא נהיה רבי חיים קניבסקי… צריך לדעת שככה זה כל החיים… כשאחד רוצה להשקיע כסף בבנק, אם אתה משקיע לזמן קצר – אתה מרויח גרושים, אך אם זה לטווח ארוך- אתה מרויח פי כמה וכמה. אחד שלומד ומשקיע בלימוד בשביל שמיד הוא יהיה גדול הדור, זה גרושים… אבל אחד שמשקיע ועובד, ועובד, וקובץ על יד ירבה, לאט לאט הוא נהיה 'גדול הדור'…!
התורה בוחנת אותנו
אנחנו יודעים ממרן רה"י זיע"א, וממרן רה"י רבי גרשון זיע"א, פורים זה זמן של שמחת תורה אמיתית, של קבלת התורה מאהבה, שאפשר לזכות לזה!! זה לא סתם שאומרים לך תלמד היום… אלא זה הזמן!!! כעת זה הזמן! היום זה יום החתונה של התורה שבעל פה, קבלוה מאהבה.
מה דעתכם שחתן וכלה יתחתנו, ויום אחרי החתונה אשתו תראה אותו פתאום לובש כובע ליצן ואומר בדיחות נבובות… זה מקיש הויה ליציאה… התורה בטוחה שהיא לקחה לה לחתן בחור ישיבה מתמיד מבני ברק, ופתאום היא רואה ליצן מרמת 'גן'… זה לא מתאים לה… היא צריכה רמה יותר גבוהה!
צריך לדעת, אם אנחנו באמת רוצים להשיג תורה, זה היום, וזה הזמן! לא לבזבז את היום, כי זה יום שבו זוכים לדורות!!! היצר הרע יודע את זה, אז הוא לא נותן לנו את זה…
היום הכלה בוחנת אותנו, הכדאי להינשא לו, או לא?… וכמש"כ בסנהדרין (צט, ב) שהיא מבקשת מאת קונה לגלות לו טעמי תורה וסדריה, היום החתונה, היא רואה אם זה חתן טוב או לא… כדאי לנו להצליח במבחן…
השיכור – מגלה את הפנימיות
הגאון הצדיק רבי ישראל אליהו וינטרויב אמר לי שני דברים, ואני רוצה כעת להגיד אותם: הוא דיבר נגד שכרות, שבחור אח"כ מאבד את הדעת ונהיה מזולזל. רבי חיים קניבסקי סיפר שפעם אחת הוא השתכר בלומז'ה, הלכו שם לבית הרבנים, והחזירו אותו הביתה במונית, אמר לו החזון איש, לא זה מה שהתורה רוצה…
זה שתי דעות בהלכה, אך היום רוב בני אדם שמשתכרים – לא עושים דברים טובים… ואפשר לסמוך על השיטה שישתה יותר מלמודו וישן. והסביר לי הגר"א וינטרויב: הרי מה הענין של שכרות?… ודרך משל, היה פעם מלך שאחד השרים הגדולים גילה סוד של המלוכה. כשרצו לברר מי השר הבוגד, כולם הכחישו כמובן. מה עשה המלך?… הוא עשה משתה גדול, הביא יינות משכרים, וכולם השתכרו, וכשנכנס יין יצא סוד, ואותו שר סיפר בגאוה בלתי מוסתרת איך אני 'עבדתי' על המלך, סיפרתי, הוא לא יודע מזה… וכמובן שהוא יצא ממשתה היין להיתלות על עץ גבוה כהמן בשעתו.
אומר ר' ישראל אל'ה, השכרות היא לגלות את הסוד, מה יש לך בלב… פעם, כשהיו משתכרים מה היו מדברים?… איזה רגש, איזה קרבת ה'…
הג"ר יוסף חיים זוננפלד התגלה בגדלותו ע"י משתה היין של פורים.
המהרי"ל דיסקין דיבר בעומקה של תורה, וכמעט כולם שהיו שתויים – נרדמו… ר' יוסף חיים החזיק מעמד, והתווכח איתו, [בגלל שהוא היה שתוי, אחרת – מי היה מעיז…] וכשסיימו, אמר המהרי"ל, כעת נודע לי מי זה רבי יוסף חיים זוננפלד…
מה אנחנו מגלים בפנימיות שלנו?… אוי ואבוי… מה בחור מגלה?… מה הוא מגלה כשהוא שיכור, את הפנימיות שלו שהיא ריקה ונבובה!!…
השמחה של פורים
דבר נוסף אמר לי ר' ישראל אל'ה: נוהגים היום להתחפש בפורים… עושים מזה עסק שלם, ואם יש ילדים קטנים אז בכלל… וכל אחד תחפושת אחרת…
ומאד מעניין – אמר ר' ישראל אל'ה – שאין שום מקור למנהג הזה שמתחפשים בפורים, יש רק בהלכה נדון לגבי לא ילבש וכיוצ"ב, אבל אין מקום שכתוב שהמנהג להתחפש, אז למה מתחפשים!… והסביר ר' ישראל אל'ה, היה בחור טוב מוצלח קראו לו יענקל'ה, ונעבאך… לא הלך לו בשידוכים… הוא העפיל לגיל שלושים, וכל כמה שמתבגרים יותר קשה יותר… אבל בגיל שלושים הוא זכה ועשה שידוך… משהו מיוחד! האמא חזרה הביתה מהווארט מאושרת כולה… בעננים… מוישהל'ה בן השנתיים שכב במיטה, ונם את שנתו. האמא מעירה אותו, מוישהלה…! תרקוד! יענקל'ה התארס…!!! והוא, מסכן… פותח בקושי את העיניים, מה היא רוצה מהחיים שלו… תצחק, תחייך!!! וזה לא עוזר כלום… אבל האמא לא יכולה, כל הבית צריך לרקוד… אז מה היא עשתה!… היא לבשה כובע ליצן, צבעה את הפנים, עשתה כמה עוויות, ומוישהל'ה צחק צחק…
על מה הוא צחק, על זה שיענקל'ה התארס?… לא. אבל העיקר שהוא צחק, מה זה משנה למה…
בפורים – הכניסה לעצובים אסורה! אבל תסלחו לי, יש הרבה מוישהלאך… גם בגיל שבעים וגם בגיל תשעים, וגם הם צריכים לשמוח… אז נותנים להם כובע ליצן, ושאר דברים בשביל שהם ישמחו.
תגיד לי, אתה מוישהל'ה?!… בן כמה אתה היום?… זה מתאים לך?!…
ככה אמר רבי ישראל אל'ה.
בא נהנה באמת, שמחה אמיתית של פורים… שמחה של תורה, שמחה של דבקות בקדוש ברוך הוא… ולנצל את היום… אפשר לקבל!!! זה יום של תפילה! זה יום שהתורה בודקת אותי… לבקש על תורה של אהבה, על שמחה, לבקש על דביקות בה'… לשמוע את הכינור… היום את הכינור הזה אפשר לשמוע…
מי שמנצל את היום הזה מרוויח הרבה!
אבל אני רוצה לומר לכם עוד דבר: העצבות אמר רבי אליהו לפיאן, זה 'עלה' מבית הקברות. והליצנות היא 'עץ' מבית הקברות… הליצנות זה הורג את הבן אדם… הוא מאבד את השכל… שוטה דחד יומא… אין כזה ענין!
בין אדם לחבירו…
דבר נוסף יש לנו, של בין אדם לחבירו: מרן הגר"ח קניבסקי, הבין אדם לחבירו שלו היה לשם דבר, לכל אחד הוא אמר מילה טובה… היה ילד אחד שהתחפש לדג… הילד היה קצת מאוכזב מהתחפושת העלובה הזאת… הוא בא לרבי חיים בפורים, והגר"ח שואל: למה התחפשת?…
לדג. אמר לו רבי חיים, לא… אתה התחפשת ליונה הנביא שהדג בלע אותך… אתה יונה הנביא!
פעם בא אדם קצת תמהוני שבא לרבי חיים בפורים והביא לו 'משלוח מנות'. מה הוא הביא?… הוא קנה כמה בורקסים מאחד הקונדיטוריות…
וכיוצ"ב האנשים שם לא ידעו איך להגיב, בפרט שהוא גם החזיק את זה בידיים… אחרי שהוא הניח את זה על השלחן ופנה לצאת, אחד מהנכדים לקח את זה והחזיר לו את זה. רבי חיים מסתכל, ושואל איפה זה!… החזרתי לו. השיב הנכד. רבי חיים מזדעזע… החזרת לו?!… הרי"ז הלבנת פנים, כעת אין סעודת פורים, אין כלום, עד שאתם קוראים לו בחזרה שיביא לי את המשלוח שלו! ירדו, חיפשו באיזור, חיפשו בלדרמן ולא מצאו אותו… אמרו לרבי חיים, אנחנו לא מוצאים אותו. אמר רבי חיים, אז לא. אין יותר סעודת פורים! חיפשו אותו כבר בכל רחבי בני ברק… עד שבסוף מצאו אותו, ואמרו לו שהרב קורא לך… הוא בא מהר, רבי חיים האיר לו פנים, אני מחכה לך!! איפה המשלוח מנות שלך, אני רוצה את זה!!… הוא נתן לו, ורבי חיים ברך אותו מכל הלב, והוא יצא בעננים… זה היה רבי חיים.
('אורחות חיים', כי תשא, תשפ"ג)