עמוד היומי עם גישמאק
השבוע אנו לומדים בעמוד היומי (כ.), את דברי רב אסי בשם רבי יוחנן, שכל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי חשוב כבר כמבושל, ואין בו משום בישולי נכרים אם ימשיך נכרי בבישולו.
ונחלקו הראשונים מה דין מאכל שהתבשל תחילה שליש בישול על ידי נכרי ואחר כך נגמר בישולו על ידי ישראל: דעת הרשב"א (תורת הבית ב"ג ש"ז) שכשם שבישול כמאכל בן דרוסאי חשוב בישול לקולא, שאם בישלו ישראל ואחר כך סיים נכרי את הבישול אינו אסור משום בישולי נכרים, כך חשוב הוא בישול לחומרא, שאם בישלו נכרי כמאכל בן דרוסאי דינו כמבושל ואין בישול ישראל מועיל לחזור ולהתירו, וכיון שאין בישול אחר בישול נמצא שנגמר בישול התבשיל על ידי נכרי ואסור. אך הרא"ש (עבודה זרה פ"ב סי' לב) חלק וכתב שרק להקל עשו את המבושל כמאכל בן דרוסאי כמבושל, ולא להחמיר, ואם סיים ישראל את הבישול אין התבשיל אסור, אף על פי שבישלו נכרי כמאכל בן דרוסאי.
בנידון זה תלוי דין סוכר סלק המיוצר ע"י נכרים בבישול וסחיטה ויבוש עד שעושים ממנו גרגירים. שלכאורה כיון שהסלק אינו נאכל כמו שהוא חי והסוכר עולה על שולחן מלכים, א"כ צריך לכאורה להיאסר משום בשולי נכרים.
למעשה נהגו בזה היתר כל הדורות אלא שנתחבטו בטעם ההיתר.
בספר 'שם אריה' לבעל ערוגות הבושם (יו"ד סי' יט) כתב בתחילה, שטעם ההיתר הוא משום שדרך עשיית הסוכר הוא ע"י כמה בישולים, ובבישול הראשון כבר ראוי הסלק לאכילה, אך לא נאסר, לפי שאינו עולה על שולחן מלכים, ושוב בבישול שני לא נאסר אף שעולה על שולחן מלכים, כיון שכבר היה נאכל כמו שהוא אחר בישול ראשון, א"כ בישול השני לא הכשירו להיות נאכל כי כבר היה נאכל בלאו הכי. ואין לאסור משום בישולי נכרים אלא בבישול שלפניו לא היה ראוי לאכילה ועל ידי בישול זה נעשה ראוי לעלות על שולחן מלכים. אך דחה סברא זו, וכתב שכיון שסוף סוף ע"י בישול הנכרי נתקן לאכילה וגם עתה עולה על שולחן מלכים, מה לי אם ע"י בישול אחד או שני בישולים.
ובפתחי תשובה (יו"ד סי' קיג סק"ג) כתב בשם התפלה למשה (על השו"ע שם ס"ט) שאפילו לדעת הרא"ש שסובר להתיר בישולי נכרים באופן שהנכרי בישל את המאכל רק כמאכל בן דרוסאי שהוא שליש בישול ואחר כך נגמר בישולו ע"י ישראל, מכל מקום אם בישלו הנכרי כמאכל בן דרוסאי וסילקו מן האש וחזר הנכרי והניחו על האש כדי לגמור בישולו אסור. ולכאורה משמע שמה שעשה הנכרי בשני פעמים אינו מתירו, אע"פ שעל ידי הבישול הראשון אינו נאסר כיון שעדיין אינו עולה על שולחן מלכים, וכבר הוא נאכל כמו שהוא.
אך יש לומר שדווקא בזה שראוי לאוכלו ע"י הדחק לכן לא אמרינן שכבר נתבשל בבישול ראשון ולא נאסר, אבל כשנתבשל עד שראוי לאכול אפילו שלא על ידי הדחק יתכן שכבר נגמר בישולו בהיתר, שהרי אינו עולה על שולחן מלכים, ואינו נאסר ע"י שאח"כ מבשלו שוב ונעשה ראוי לעלות על שולחן מלכים [ועיין עוד בשואל ומשיב (שו"ת, תליתאה ח"א סי' רל), ובשם אריה (שו"ת, יו"ד סי' כא-כב), ובית יהודה (שו"ת, יו"ד סי' כא)].
(מתיבתא – פניני הלכה)