"ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר… ויבוא עד לפני שער המלך… ותתחלחל המלכה מאד ותשלח בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר שקו מעליו ולא קבל" (ד, א-ה)
הדברים מפלאים ותמוהים. נתאר לעצמנו שחלילה וחס נגזרה גזרה על היהודים ונשמע על אחד מגדולי הדור שקרע את בגדיו ויצא לזעק ברחובה של עיר. מה תהיה התגובה הראשונה שלנו? האם נאסף כסף כדי לקנות לו בגד חדש?… הלא למשגעים נחשב!
והנה אסתר שומעת שמרדכי הצדיק קרע את בגדיו ויצא לרחובה של עיר לזעק זעקה גדולה ומרה, וכיצד היא מגיבה? "ותשלח בגדים להלביש את מרדכי". זו התגובה ההגיונית? היה עליה תחלה לשלח שליח שישאל אותו על מה ולמה קרע את בגדיו? אבל אסתר ראשית שולחת לו בגדים, ורק כאשר הוא מסרב ללבש אותם, אזי היא משגרת את התך לשאל את מרדכי: "מה זה ועל מה זה". וכי לפני כן זה לא ענין אותה? וזהו פלא עצום!
ישנו באור של האלשיך הקדוש, אך תחלה נקדים משל נפלא שהמשיל המגיד מדובנא:
כפרי אחד שמע שיש דבר שנקרא 'רכבת'. הסבירו לו שמדבר בעגלה שנוסעת, אבל בלי סוסים. רצה הכפרי להוכח בפלא הגדול במו עיניו, אבל אמרו לו כי נסיעה ברכבת עולה כסף. הוא חסך במשך שלוש שנים כסף כדי לנסע ברכבת, ולאחר שהיה לו די כסף, רכב על סוסו לעיר הגדולה, הגיע לתחנת הרכבת ובקש לקנות כרטיס לורשה. הוא הושיט את הכסף לכרטיסן והלה ראה שיש לו כסף רב ונתן לו כרטיס למחלקה הראשונה.
הכפרי, שלא ידע מה פשר המשג 'מחלקה ראשונה', הגיע סמוך לרכבת, והסתכל על הנוסעים. הוא ראה אנשים מכבדים, פרופסורים מלמדים, לבושים במיטב המחלצות, עולים על הקרון הראשון, והחליט שאין זה מתאים לו לנסע עם אנשים מכבדים כאלה. ליד הקרון השני הוא ראה אנשים עירוניים, לבושים יפה, עם בגדים שלמים, והחליט כי גם אתם זה לא מתאים לו לנסע. לקרונות האחרונים עלו כל מיני כפריים, עם בגדים בלויים, סוחבים עמם ירקות ותרנגולות. כאן 'מצא מין את מינו', והוא עלה לקרון יחד עמם.
הקרון היה צפוף, לא היו מקומות ישיבה והוא נאלץ לעמד בצפיפות, מעליו תרנגלת, מתחתיו מזודה, אבל הוא לא שם לב לפרטים הקטנים הללו, אלא הביט בהתפעלות בפלא הנוסע בלי סוסים.
פתאם הוא שמע צעקות בין יושבי הקרון, שהכרטיסן מגיע. תוך שניות התרוקן הקרון. חלק מהנוסעים הסתתרו בשרותים, חלק ברחו לקרונות אחרים והיו שהתחבאו מתחת לספסלים, כי לרבים מהם לא היו כלל כרטיסים.
הכפרי הבין כי זהו חלק מחוית הנסיעה – להסתתר מתחת לספסל…
המבקר נכנס לקרון והנה הוא רואה רגלים מציצות מלמטה. גרר את הכפרי החוצה והחל לצעק עליו מדוע הוא נוסע בלי לשלם. הכפרי נעלב ואמר למבקר שיש לו כרטיס, ואף הוציא אותו מכיסו והראה לו.
המבקר הסתכל בכרטיס ונדהם: "יש לך כרטיס למחלקה ראשונה ואתה נוסע במחלקה שלישית מתחת לספסל?"
השיב לו הכפרי: "איש לא אמר לי לנסע במחלקה ראשונה".
אמר לו המבקר: "שוטה שכמותך, וכי צריך לומר לך זאת? האם אינך רואה כמה שלמת עבור הכרטיס?!"
אומר המגיד מדובנא: עומד יהודי ומסתכל על העולם ורואה כי באנגליה נולדים אנגלים, בצרפת נולדים צרפתים, בגרמניה גרמנים ובישראל כנראה נולדים ישראלים. כלם נמצאים ביחד באותה מחלקה. אומרים לו ליהודי: וכי אינך יודע שאתה שיך למחלקה ראשונה? שואל היהודי: וכי מנין לי לדעת זאת? אומרים לו: האם אינך רואה כמה אתה משלם עבור היותך יהודי? מאז ומעולם שלמנו על כך ביקר. בתחלה היה פרעה, אחר כך נבוכדנצר, הגיע המן ולאחריו טיטוס, וכך מדור לדור אנחנו משלמים מחיר יקר, עד לימי היטלר וזה עדין לא נגמר, ה' ישמרנו. וכי אנחנו מכירים עוד אמה ששלמה מחיר כה יקר על זהותה? מכך צריכים אנו להבין, שהיהודים שיכים ל'מחלקה ראשונה'.
אבל מה המשמעות של 'מחלקה ראשונה'?
ישיב כל אחד, כי צריך לשמר שבת, להניח תפלין, לנהג בצניעות וכו'. זה אמנם נכון, אבל יכול אדם לשמר שבת, להניח תפלין – ועדין להיות במחלקה שלישית. כי הוא לא מרגיש את מעלתו ואת רוממותו. הוא מקים הכל כמצות אנשים מלמדה. חיבים להתפלל אז מתפללים, חיבים לשמר שבת אז שומרים, אבל אין הוא חש שהוא נמצא ב'מחלקה ראשונה'.
*
אספר לכם ספור שהיה לי עם רבי אהרן לייב שטיינמן.
יום אחד פנה אלי יהודי שבתו חלתה במחלת נפש, והיא מאשפזת בבית חולים. הרופאים החליטו לתת לה תרופה שאולי תעזר לנפש, אבל היא עלולה להזיק לגוף. הם מבקשים ממנו לחתם שהוא מאשר את הטפול, אחרת הם לא יתנו לה. הוא מבקש ממני להכנס אתו לרב שטיינמן ולשמע את דעתו בענין.
נכנסנו אל הרב שטיינמן והוא שמע מאתנו את כל הספור ואת כל צדדי השאלה. לבסוף הכריע שיש לתת את התרופה, אבל הוסיף את המלים: 'לפני שלוקחים את התרופה צריך לערבב אותה'.
נעשה לי 'חשך בעינים'. מה יאמר אותו יהודי למנהל המחלקה? שהוא התיעץ עם רב זקן בן מאה, שלא למד רפואה מימיו, והוא אמר שצריך לערבב את התרופה?…
שאלתי את הרב: "עם מה לערבב את התרופה?" והוא ענה: "צריך לערבב את התרופה עם הרבה תהלים"…
*
אומר האלשיך הקדוש: כאשר מרדכי שמע את גזרת המן, הוא הבין ששום השתדלות שבעולם לא תעזר להעביר את רע הגזרה, אלא רק תשובה ותפלה. אם היהודים יחשבו שאפשר לסמך על השתדלות כלשהי, לא תהיה תפלתם כראוי והגזרה לא תתבטל. לכן הוא קרע את בגדיו, לבש שק ואפר וזעק זעקה גדולה ומרה.
כאשר שמעה אסתר שמרדכי לבש שק, היא הבינה שהמצב חמור, אבל סברה שאולי אפשר לנסות לעשות השתדלות. היא שלחה לו בגדים כדי שיכנס עמה אל המלך לדבר על לבו לבטל את הגזרה. אבל הוא רצה להבהיר לה שהפעם הזאת אסור לנסות כל השתדלות, כי אם ידעו כלל ישראל שמנסים לבטל את הגזרה בדרך טבעית, תפלתם לא תהיה אמתית. רק כאשר האדם יודע שאין בכחו לפעל מאומה, אזי תפלתו נובעת מעמק הלב.
אסתר הבינה את כונת מרדכי, ולכן היא שגרה אליו את התך, אחד מהסריסים שהמלך העמיד לפניה. מדוע היא לקחה סריס מסריסי המלך, ולא שגרה את אחד האנשים הקרובים אליה? כי היא הבינה שמרדכי רוצה שכלם יחשבו שלא נעשית כל השתדלות בענין, ואם יראו שאחד מאנשיה של אסתר בא לדבר עם מרדכי, יחשבו שמרדכי מתחיל לטפל בענין. לכן שגרה את התך, מסריסי המלך, שהוא ידבר עם מרדכי, וגם לו הורתה שלא יצא במיחד לדבר עם מרדכי, אלא ילך לעסוקיו ורק בדרך אגב יעבר ליד מרדכי וישאל אותו 'מה זה ועל מה זה'. מרדכי ספר לו על גזרת המן והורה לו לומר לאסתר לבוא אל המלך ולהתחנן לפניו על עמה. גם זאת באפן שאף אחד לא ידע שהוא אמר לו לעשות את ההשתדלות הזאת.
כששמעה אסתר את דברי מרדכי, הורתה לכל היהודים בשושן לצום ולהתפלל, והזמינה אל המשתה את המלך ואת המן. ומה חשבו היהודים כאשר שמעו שגם המן הזמן למשתה? הם בודאי הגיעו למסקנה, שלא מאסתר תצמח ישועתם. אם היא הזמינה את המן, אין כל סכוי שהיא תפעל למענם. כך היה להם ברור, שרק השי"ת יכול לעזר להם ואין השתדלות שתעזר להם.
זהו כלל: כל זמן שלאדם יש תקוה כלשהי לסדר את הענינים בדרך 'טבעית', אמנם הוא גם מתפלל, אבל 'במחלקה שלישית'. הוא בעצם לא צריך את הקב"ה ומסתדר לבד, אבל 'ליתר בטחון' הוא גם מתפלל. אם לא יעזר גם לא יזיק… מתי האדם מתפלל באמת? כאשר כל האפשריות האחרות נעולות לפניו והוא מבין שרק הקב"ה יכול לעזר לו.
*
הייתי לא מכבר בטבריה, בשכונה החרדית החדשה בפוריה, שם רוב התושבים הם זוגות צעירים. נגש אלי אברך מתושבי השכונה וספור בפיו:
"התחתנתי בחדש אלול והייתי אמור לעבר לדירה החדשה בחדש חשון. ההורים שלי עשו מאמצים כבירים לרכש את הדירה, אבל מעבר לכך לא היה באפשרותם לקנות לי מאומה. לא היו לי דרישות מיחדות, אבל יש דברים בסיסיים שחיבים להיות בדירה: מקרר, מכונת כביסה, מטות, ארון, כסא, שלחן. כאמור, לא היה לי דבר וחצי דבר מכל הצרכים האלמנטריים הללו.
"ספרתי לסבתא שלי והיא הבטיחה לקנות לי ספה לסלון. אז עם ספה הייתי 'מסדר', אבל מעבר לכך לא היה לי כלום. בימים הנוראים התפללתי מעמק הלב, שאוכל להכנס לדירה החדשה עם הדברים הבסיסיים הללו. מה אומר לרב? בחדש חשון עברתי לדירה החדשה, אל תשאל איך זה קרה אבל בפעל יש לי הכל חוץ מספה, כי על הספה לא התפללתי"…
(רבי שלמה לוונשטיין שליט"א מתוק האור החדש פורים ב)