בגיליונות הקודמים הבאנו אוצר בלום של מעשי פלא מהצדיק הפלאי רבי אשר פריינד זצ"ל, כפי ששמענו אותם מפי נכדו הסופר הנודע הרה"ח ר' יאיר וינשטוק, שהתגורר במשך שנים בסמיכות לסב הגדול, והיה שותה בצמא את דבריו ונועץ בו על כל צעד ושעל. הרב וינשטוק אף חיבר לימים את הספר 'ר' אשר' המגולל את קורותיו והנהגותיו המופלאות של הצדיק הירושלמי. כעת אנחנו מביאים מספר עובדות וסיפורים נוספים ששמענו מפיו של הרב וינשטוק.
"דרכו של ר' אשר היתה לברך אנשים בצורה נחרצת, ודבר מדבריו לא נפל ארצה. היה מגיע אליו אדם חולה, והוא היה אומר לו: "אין לך כלום אתה בריא ושלם", או "תשתה הרבה תה וזה יעבור", ואכן כך היה. כבר סיפרתי שהוא ריפא אותי, מאבן גדולה שהייתה לי בדרכי היציאה מהגוף, וזאת על ידי שנתן לי לשתות שמן זית עם מיץ לימון, והרבה מים…
אם היה זה אדם אשכנזי, ר' אשר היה נותן לו מכה קטנה עם היד שאותה רצה לנשק
"ר' אשר לא הרשה לתלמידיו לכנותו 'רבי', או 'הרב', ובשנים מוקדמות יותר גם לא הסכים שיקראו לו 'ר' אשר', אלא פשוט 'אשר'. רק כשהתבגר מעט הסכים שיוסיפו את הכינוי ר' כי כך מקובל לקרוא לאנשים מבוגרים, בלי קשר למעמדם הרוחני.
"כך גם אם היה מגיע מישהו לנשק לו את היד, זה היה תלוי מאוד מי הוא האיש. אם היה זה אדם אשכנזי, ר' אשר היה נותן לו מכה קטנה עם היד שאותה רצה לנשק, כדי להפגין בצורה הכי חדה וברורה את מורת רוחו מהעניין. אבל אם בא יהודי ספרדי לנשק את ידו, הוא לא התנגד. ולמה? כי אצל בני עדות המזרח זאת מחווה מקובלת שבנים מנשקים את ידי אביהם וזקניהם, וכן מקובל לנשק ידי אנשים מבוגרים, ואילו אצל האשכנזים נישוק היד זאת מחווה שעושים רק לצדיקים.
והנה ביום מן הימים אירע מקרה מאוד לא נעים
"מעשה נוסף שמעתי מאחד ממנהלי 'יד עזרה'. היה זה בתחילת דרכו של הארגון, הצרכנייה היתה מקום עריכת הקניות של יהודים יקרים מכל קצוות הקשת, ר' אשר היה אבא של כולם בלי שום הבדלים מאיזו קהילה אתה ומה המוצא שלך.
"והנה ביום מן הימים אירע מקרה מאוד לא נעים. שריפה פרצה במחסן של 'יד עזרה', וסחורה יקרה מאוד נשרפה כליל. הנזק היה עצום ואיים למוטט את כל מפעל החסד האדיר שהקים ר' אשר. אומנם המחסן היה מבוטח בפוליסת ביטוח מסודרת, אבל כשעשו את הביטוח לא חשבו שתהיה במחסן הזה סחורה בהיקפים כאלו, והפוליסה לא עודכנה בהתאם כשהארגון החל לצמוח ולהתפתח, כך שהביטוח היה על חלק קטן מאוד מהסחורה שנשרפה.
"מאחר ומפעל החסד הזה החזיק כל כך הרבה משפחות ברוכות ילדים, החליטו רבני בני ברק שחייבים להציל את הארגון ואסור לתת לו לקרוס בגלל השריפה הזאת. החליטו רבני העיר לעשות מגבית מיוחדת ל'יד עזרה', כשבשבת הקרובה כל רב ידרוש בבית הכנסת שלו אודות חשיבות התמיכה בארגון שעוזר לעניים לקנות את כל צרכיהם במחיר מוזל מאוד. ר' אשר שמח מאוד על העזרה, ונקבע יעד של 200 אלף לירות שאותו אמורים היו רבני העיר לגייס לטובת כיסוי החובות של ר' אשר.
"ביום חמישי של אותו שבוע הלך אחד האנשים של 'יד עזרה' והתראיין לעיתון, שם סיפר על פעולותיו של הארגון, על השריפה והנזק החמור שהיא גרמה, ועל המגבית הצפויה להתקיים בשבת. מטרת הריאיון הייתה להכין את הציבור לכך שבשבת ישמעו דרשות ויצטרכו לקבל על עצמם לתת סכומי כסף נכבדים לטובת העניין.
"כשראה ר' אשר את העיתון חשכו עיניו. פרסומת? חלילה וחס. ארגון 'יד עזרה' עוזר למישהו? ר' אשר פריינד עוזר לאנשים? זה הכל מאת ה' יתברך, אנחנו רק שליחים שלו ועושים את רצונו.
"הודיע ר' אשר שהוא מבטל את המגבית! העובדה שהוא זקוק לסכומי כסף אדירים לא השפיעה עליו בעניין הזה. הוא מתנגד לפרסום בכל תוקף, ואם היה מעורב פרסום בעניין, הוא רוצה ללכת בדרך שונה לחלוטין. המגבית מבחינתו מבוטלת: "הקב"ה לא צריך שנעזור לו, הוא יכול למצוא לבד את הדרכים כדי לעזור לנו", כך אמר ר' אשר והמגבית אכן לא יצאה לפועל.
"אבל זאת יש לדעת, שר' אשר לא ברח מהפרסום בגלל עצם הפרסום. הסיבה לבריחה שלו היתה נעוצה בגישה שלו לחיים. הרי הוא לא החזיק טיבותא לנפשיה בשום אופן, מבחינתו הוא בכלל לא עשה כלום, זה הכל הקב"ה עשה ושלח לו סיבות ומחשבות כדי שהוא יעשה זאת, ולכן הוא לא מבין איך אפשר לפרסם אותו על משהו שהוא לא עשה בכלל?
"יהי רצון שנזכה ללכת בדרכיו ולהידבק במורשת המפוארת שהנחיל לנו, הן במסירות הנפש שלו למען הזולת במעשי חסד וכו', והן בהתבטלות המוחלטת שלו לרצון ה', והעובדה שאף שהוא הקים מוסדות אדירים ועשה כל כך הרבה למען הכלל והפרט, הוא החזיק מעצמו אדם פשוט כמו כולם, בלי שום הבדל בינו ובינם."