פועל שהשכיר את עצמו ליום עבודה, רשאי לחזור בו ולנטוש את מלאכתו גם באמצע היום, והוא זכאי לקבל את שכרו עבור השעות שבהן עבד, שנאמר (ויקרא כה/נא) "כי לי בני ישראל עבדים", ודרשו חז"ל – "ולא עבדים לעבדים". כלומר: מאחר שהיהודי "מכור" לקב"ה (שו"ת חת"ס חו"מ סי' קע"ב), אין באפשרותו לשעבד את עצמו באופן מוחלט לאדם אחר, וכך נפסק להלכה (שו"ע חו"מ סי' של"ג ס"ג). אמנם, אם לבעל הבית יגרם נזק בשל הפסקת העבודה, אין הפועל רשאי לנטוש את מלאכתו. לפיכך, פועל העוסק בהעלאת פשתן מבריכת מים, אינו רשאי להפסיק פעילות זו טרם סיומה, משום שהפשתן עלול להנזק עקב כך (משנה לקמן עה/ב ובשו"ע שם סעי' ה').
האם עוזרת בית רשאית להתפטר?
לדעת הרמ"א (שם), גם עוזרת בית אינה רשאית להפסיק את מלאכתה באמצע היום, כאשר המלאכה מרובה עדיין, משום שבעלי הבית ייאלצו לעשות את המלאכה בעצמם, ומאחר שאינם מורגלים בכך, נחשבת נטישת העבודה כגרימת נזק לבעלי הבית. אלא, שהפוסקים פקפקו (באר היטב שם ס"ק י"ח, ובפתחי תשובה שם ס"ק ח') בהכרעה זו, משום שלבעלי בתים רבים עבודות הבית אינן זרות כלל וכלל והפסקת עבודות הניקיון אינה נחשבת כגרימת נזק עבורם. לפיכך, לדעתם (מהרשד"ם שם, ש"ך ס"ק כ"ג) אין לקבוע מסמרות בנידון, ויש לבחון כל מקרה לגופו. מעניין לציין את דברי בעל החוות יאיר (שו"ת ס' ק"ו) שכתב: "מימי לא פסקתי דין ביניהם, רק טרחתי מאד עד שמצאתי פשר דבר", מאחר שפסקי ההלכה בנושא זה סבוכים מאד.
האם חזן רשאי להתפטר ממשרתו?
הגאון רבי יאיר חיים בכרך זצ"ל (שם סי' ק"מ) גם דן, האם חזן רשאי להפר חוזה עבודה שנחתם עמו, וכתב, כי אינו רשאי, משום שאין להשוותו לפועל רגיל, שהרי מהות משרתו היא להוציא את הרבים ידי חובה ולכבד את ה' בקולו הערב "ממה שחננו ומשמח אלוקים ואנשים", ולפיכך, אין הוא נכלל באותם הרשאים להפר את הסיכום עם בעל הבית. אולם, בעל הקצות החושן (שם ס"ק ז') חולק על דבריו. לדעתו, אמנם עבודת החזן קודש היא, אך התקשרות החזן לבני הקהילה אינה קדושה, ולכן הוא רשאי לעזוב את עבודתו ככל פועל.
חתימה על חוזה ארוך טווח:
לדעת חלק מן הראשונים (עי' בתוס' יא ד"ה כי לי, ובמרדכי פרק האומנין, ובש"ך שם ס"ק י"ז) מי שיש באפשרותו לפרנס את בני ביתו (ש"ך שם ס"ק ט"ז), לכתחילה אינו רשאי להשכיר את עצמו לשלוש שנים ויותר לעבוד בביתו של אחר, משום שדומה הדבר לאדם שמוכר את עצמו לעבד כאשר אין לו צורך בכך שאסור לו הדבר, וכך פסק הרמ"א (שם). בהקשר לכך, מעניין לציין את דברי החתם סופר (שו"ת חת"ס חו"מ סי' קע"ב), שמנהג קהילות ישראל לכתוב שטר רבנות לשלוש שנים בלבד, נובע מרצונם של ישראל שלא להכשיל את הרב בחתימה על חוזה ארוך טווח.
הדחת רב ממשרתו: טעם נוסף למנהג זה של הקהילות, כותב החתם סופר זצ"ל, שבני הקהילה אינם רוצים להגביל את רבם ולמנוע ממנו את האפשרות לעקור מעירם כדי לכהן בעיר אחרת. אולם, הוא מדגיש, כי פרנסי הקהילה אינם רשאים לנצל סעיף זה ולפטר את הרב בתום שלש השנים, כמבואר בשולחן ערוך (יו"ד סי' רמ"ה סי' כ"ב ברמ"א), שאין להפסיק כהונת רב מכהן, גם בכלות הזמן שסוכם עמו, אלא במקומות שנהגו כן. בעל החתם סופר מוסיף על כך, כי "לא נשמע ולא נראה מעולם במדינות הללו שהסירו הרב והורידוהו מכסא רבנות שלו".
('מאורות הדף היומי', גליון 1293, כ"ג אדר א' תשפ"ד)