מאת: הרב ישראל היימן
פרשיות אלו של הקמת המשכן מעוררות תחושת התרגשות. כל מהות עשיית המשכן הינה ביטוי לקרבת ה' ולאהבתו לעמו.
כיום, שעדיין לא זכינו והמקדש לא עומד על מכונו, מתגלה הקירבה בדרכים אחרות. הקב"ה מראה מפעם לפעם את ידו החזקה ואת אהבתו לעמו דרך מקרים יוצאי דופן.
אחד מהם הוא הסיפור הבא.
לפני מספר ימים התקשר אלי אחד מידידי. יהודי נפלא שעוסק בחינוך בקירוב ובכל דבר שיש בו כבוד שמים. "אני חייב לספר לך משהו". הוא אמר לי. הטיתי את אוזני וכיוונתי את ליבי, והרי המעשה לפניכם כמעט במילים שלו…
ידידי הנזכר מלמד בין היתר במסגרת לימודים יחודית. שם נותנים בית חם לבחורים ומאהיבים עליהם את לימוד התורה ועבודת ה'.
עם תחילת מלחמת חרבות ברזל החליט ידידי לעשות משהו של חיזוק מיוחד בתוך המסגרת הרגילה והקבועה כדי לתת לבחורים את הזכות להיות שותפים אמיתיים עם כל כלל ישראל בפן הרוחני של המלחמה.
לאחר מחשבה הוחלט על חיזוק בליל שישי לניצול הזמן והכנה לשבת קודש. המתכונת שהתחילה אז וממשיכה עד עכשיו בס"ד היא, שכל ליל שישי מתקיים שיעור מיוחד מרב אורח בנושאי הלכה או מוסר. בכל פעם משהו שונה ומיוחד שסוחף את הבחורים לריתחא דאורייתא או לחיזוק בנושאים שונים בעבודת ה'. בשביל לשמור על הייחודיות של העניין הוא משלב שבוע להביא מבחוץ לתוך המקום את הרב ושבוע שני יציאה לבית של רב זה או אחר או למקום בחיק הטבע בו נפתחים הלבבות ושם לערוך את השיעור.
כמובן שדבר כזה לוקח משאבים גדולים, גם כלכליים וגם אישיים. לדאוג כל שבוע לרב אחר ופעם בשבועיים גם למקום להתארח בו על בסיס קבוע. זה משהו שתופס הרבה זמן וכח. אבל תחושת השליחות והמסירות גוברת על הכל. בפרט שלאחר תקופה מאז החלה התכנית הוא התחיל להקדיש כל שבוע את החיזוק המסוים הזה לע"נ אחד מאלו שנרצחו במלחמה. חלקם אנשים שנהרגו בשמחת תורה וחלקם כאלו שלאחר מכן. כיון שידידי עוסק גם הרבה בקירוב רחוקים הוא מכיר לא מעט משפחות שלהם קרובים שנהרגו על קידוש ה' במלחמה הזו והוא עושה טובה עם נשמת הקדושים וגם מביא נחמה למשפחות כשהוא מקדיש כל שבוע את הלימוד והחיזוק למישהו אחר.
כעת מתחיל מרוץ של טלפונים לכל העולם
בשבוע עליו הוא מספר הכל היה נראה רגיל. בתחילת שבוע הוא קיבל בקשה מאחד ממכריו ששמע על החיזוק והשיעור להקדיש הפעם את הלימוד לע"נ אחיינו שנהרג בלחימה באחד היישובים בימים שלאחר שמחת תורה. מיד אחר כך הוא סיכם עם רב הכותל שהשיעור השבוע ייערך על ידו בסמיכות לשריד בית מקדשנו כשלאחר מכן משפחה יקרה מתושבי הרובע היהודי התכוננו לארח את הבחורים על שולחנות ערוכים ובשירת הלב והנשמה אל תוך השעות המאוחרות של הלילה.
הכל היה נראה מצוין וטוב מתמיד. ידידי יכל לישון רגוע בלילה כאשר הוא יודע שהשבוע הכל מסודר על הצד היותר טוב.
ביום רביעי, קצת יותר מעשרים וארבע שעות לפני השיעור המיועד הכל התחיל להסתבך. טלפון מתקבל מלשכתו של רב הכותל שהייתה טעות בתכנון. ליום הזה בשעה הזו מתוכננת עצרת גדולה בכותל ועל כן לא שייך לקיים את השיעור.
כעת מתחיל מרוץ של טלפונים לכל העולם, הבחורים כבר יודעים על התכנית למחר ואי אפשר לאכזב אותם עם איזה משהו 'פשוט'… צריך תחליף הולם.
נסיונות לכאן ולשם, בשעה מאוחרת של יום רביעי בואכה יום חמישי המדובר מישהו מעלה רעיון מעניין.
טלפון לאחד שמכיר והנה חצי תכנית כבר מסודרת.
הם יתאספו מחר בביתו של מרן שר התורה זצוק"ל ברחוב רשב"ם בבני ברק, שם ימסור להם שיעור בנו הגרי"ש שליט"א ולאחר מכן הם ישמעו ממנו דברי חיזוק והתעוררות במשנתו של אביו הגדול. הזדמנות כבירה להיכנס אל הקודש ולגעת בשולי אדרתו של מרן זצוק"ל, דבר שוודאי יהיה לתועלת ולחיזוק.
ידידי הנמרץ הלך לישון כשהוא חצי רגוע…
ידידי הנמרץ הלך לישון כשהוא חצי רגוע… שיעור כבר יש, אבל אם זה כולל נסיעה לבני ברק עם כל הקבוצה שיעור ושיחה עם תפילת ערבית, הבחורים שכבר יודעים על משפחה ברובע שתארח אותם והאוכל המוכן, מחייבים למצוא משפחה שתסכים לארח את הקבוצה.
לכאורה נראה פשוט, בבני ברק מה יותר קל מזה… אבל היה נראה שכל מה שיכול מסתבך.
כל אחד שהיה נראה שיכול להתאים לכזה רעיון בדיוק לא יכל. השעה כבר אחרי צהרים של יום חמישי, בעוד כמה שעות כבר אמורים להיות שם ברחוב רשב"ם ופתרון לבעיה אַיִן.
ידידי היקר כבר חישב להישבר, בראשו עלו מחשבות של יאוש. "אין מה לעשות, נחזור חזרה למקומנו הקבוע בירושלים ושם ניתן להם את האוכל, נכון שזה לא אותו דבר אבל אין מה לעשות".
תוך כדי הדברים לא זנח ידידי את שאר חובותיו. הוא המשיך בשגרת יומו מליאת הפעילות ובין לבין ניסה למצוא איזה רעיון שעוד לא חשבו עליו.
בשעות אחר הצהרים המאוחרות הוא מתקשר למשפחה מסויימת מדרום הארץ, ממש קרוב לחזית הקשה שם. הוא שומר איתם על קשר כבר תקופה ארוכה עוד לפני פרוץ המלחמה ומידי פעם הוא מתקשר לחזק אותם.
גם לו לא ברור מה פתאום הוא החליט לשאול אותם אולי הם מכירים משפחה באזור ב"ב שיכולה לארח את הקבוצה. הוא סיפר קצת על הפעילות וניסה להלהיב אותם בתקווה שהם יוכלו לעזור לו.
אולי מחמת חוסר נעימות, אולי מחמת רצון באמת לעזור, היהודי המתחזק מדרום הארץ נותן לידידי מספר טלפון של משפחה בפאתי בני ברק. הם אנשים שומרי מצוות קלה כבחמורה, אולי הם יסכימו. לבקשתו של ידידי שהוא עצמו ייצור קשר עם המשפחה ההיא ויבקש מהם בעצמו את הבקשה הלא שגרתית הזו, הגיב המתחזק מהדרום שאין צורך, מדובר באדם נחמד מאד, תתקשר אליו ותשאל אותו בעצמך…
זה לא היה נעים, הוא גם לא מכיר את המשפחה ההיא מה טיבה, אבל בלחץ השעה והסיטואציה ידידי מחייג לאותו מספר טלפון. השיחה קצת מוזרה, אכן מדובר באדם מאד חביב אבל הוא לא כל כך מבין מה 'נפל' עליו הסיפור הזה עכשיו. אחרי דין ודברים הוא מסכים והם מסכמים על שעת ערב מאוחרת בה הם יגיעו אחרי השיעור והתפילה, יאכלו מהאוכל אותו הם מביאים בעצמם, ישירו קצת שירי נשמה וייסעו חזרה לירושלים.
אחרי כל הקשיים של היממה האחרונה, הם הגיעו לבני ברק. לבית משפחת מרן. התפללו שם ושמעו שיעור ושיחת חיזוק, יצאו מרוצים מחוזקים ושמחים לביתה של המשפחה שצריכה לארח אותם. נסיעה קצרה והם דופקים בדלת.
כוס מים להרגעה והסיפור קלח מפיו במהירות…
כזכור, כל שבוע השיעור מתקיים לע"נ אחד הקדושים מהמלחמה הנוכחית. בשבוע הזה השיעור הוקדש לע"נ של אחיינו של אחד ממכריו של ידידי. 'איתי שלמה בן הרב משה הי"ד' תוך כדי עריכת השולחנות והכרות ראשונית עם בעל הבית, מוציא אחד הבחורים מכיסו את המודעה השבועית בה כתוב השם שלעילוי נשמתו השיעור והחיזוק, ומבקש לתלות אותה במקום בולט. בעל הבית ששומע את הבקשה מפנה את מבטו אל המודעה. לרגע עיניו מתרכזות במודעה, בשניה שלאחר מכן הוא שולף במהירות את המודעה מידו של הבחור, מעיין בה קלות ומתאבן על מקומו.
שניות של הלם בסופן הוא קורס על כיסא מזדמן כשכל גופו מרטט בבכי עז.
"איך הגעתם לבחור הזה? מאיפה אתם מכירים אותו?" ניכר שבעל הבית בהלם גמור.
כוס מים להרגעה והסיפור קלח מפיו במהירות…
הבחור הזה גר רחוק מכאן אבל למד כאן בסביבה. סיבבה ההשגחה שבדרך כלשהיא הכרתי את הבחור ופתחתי בפניו את דלתות ביתי, שירגיש תחושה של בית. הוא היה מתארח כאן כל שבת לסעודות השבת במשך למעלה משנה. הוא נהרג ממש בתחילת המלחמה, מאז אינני מוצא לעצמי מרגוע. בסערת הימים לא הצלחתי לעשות משהו ממשי לעילוי נשמתו של מי שהיה קרוב לליבי במשך תקופה ארוכה כל כך.
פתאום אתם צונחים עלי ככה עם שיעור וחיזוק והכל לעילוי נשמתו של הבחור הנפלא הזה…
לא ידעתי למה הסכמתי בכלל לרעיון מוזר כזה, להכניס קבוצה שאני לא מכיר הביתה בהתראה של כמה שעות בודדות…
ידידי היקר הוסיף וסיפר לו את סאת ה'בעיות' שהובילו בכלל לשיעור שיתקיים כאן. הוא היה אמור להיות בכותל… רצף של דברים שבשעת מעשה לא מובנים לך מסתדרים ברגע אחד מרגש.
לא תמיד הקב"ה מראה את הדברים ומסדר אותם כך… לא תמיד אנחנו רואים את הסוף המרגש, אבל מידי פעם הוא נותן לנו לחוש, מי שסובב את הסיפור שזה עתה קראת, מי שאירגן את כל העלילה הזו, הוא זה שמארגן גם לך את עלילות חייך… בסוף אולי תבין, וגם אם לא, מספיק לך שהוא מבין!!
יהיו הדברים האלו אף הם לע"נ של הקדוש איתי שלמה בן משה הי"ד.