ושכחת עומר בשדה
מסופר על הרה״ק דבי צבי הירש מליסקא זצ״ל, פעם יצא לדרכו ושכח בבית את המקטרת שלו, והיתה לו מזה שמחה גדולה. את שמחתו הסביר כך; ״בעת שעלי להופיע בפני בית דין של מעלה, ישאלו ממני איך שכחת לקיים מצוה זו או מצוה זו מן התורה? עד עכשיו, לא היה לי שום מענה בפי להצטדק ולומר שהשכחה גוברת עלי. אבל עכשיו ששכחתי את המקטרת בבית, יהיה לי פתחון פה לעתיד לבוא.
סיים הרה״ק מליסקא: ובזה יש לפרש הפסוק (דברים ח, יט) ״והיה אם שכח״ – ׳והיה׳ לשון שמחה, צריך שתהיה בשמחה אם אתה שוכח את החפץ שלך, כי אז יש תירוץ בפיך, באם ח״ו ״תשכח את ה׳ אלקיך״
(חכו ממתקים – חכמתא לחכימין – עולמו של אבא־ עמ׳ קמ).