"ועשו אותם ריקועי פחים"
בפרשתנו מובא המעשה עם 250 ראשי הסנהדראות שהקטירו קטורת זרה לפני ה' ומתו במגפה, ומה אירע לאחר מכן, ה' הורה למשה רבינו ע"ה דבר אל אלעזר בן אהרן הכהן וירם את המחתות… ועשו אותם ריקועי פחים ציפוי למזבח, כי הקריבום לפני ה' ויקדשו…
בפשטות ההסבר הוא שמאחר והמחתות האלו כבר קדשו., אין מנוס אלא להשתמש בהן למזבח…
לכאורה הדבר תמוה מאוד. הרי אנו יודעים שהמראות הצובאות שימשו לעשיית כיור הנחושת בגלל שהן סימלו את מסירות הנפש המיוחדת במינה של נשות בני ישראל במצרים. ואילו את המזבח מצפים כביכול מההיפך הגמור, ממחתות שקדשו במחלוקת על ה' ועל נביאו, וזאת רק בגלל שהם כבר קדשו? וכי אי אפשר לגנוז את המחתות או למצוא פתרון אחר?
אולי אפשר להסביר שהמחתות באו ללמד אותנו דבר חשוב: גם מי שמקריב קרבן, אם אין כוונתו רצויה, אם אין לבו שלם לאביו שבשמים, לא יעלה הקרבן לרצון. זבחי אלוקים רוח נשברה, אין לה' חפץ בעולות, אם הם לא באים מהלב הטהור.
ועל כך נוסיף דברים שזכיתי לכתוב מפיו של מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל, לפני כ-11 שנה, בסיום המחזור ה-12 של 'הדף היומי', בסיום הגדול של 'דרשו' בהיכלי 'יד אליהו' בתל אביב. וכה היו דבריו:
המדרש בפרשת ויקרא אומר שאגריפס המלך רצה להקריב אלף עולות ביום אחד, והוא ביקש שבאותו יום אף אחד לא יקריב רק הוא אלף עולות. השאלה היא למה הוא לא הרשה שאף אחד יקריב. והתשובה שהוא רצה שהעולות שלו יהיו החשובות ביותר באותו יום.
היה שם יהודי שהיה לו בכל יום ארבעה תורים, שניים הוא היה מקריב ושניים הוא היה אוכל. הראו לאגריפס המלך בחלום שמישהו אחר הקריב קרבן שהיה חשוב יותר. הוא מאוד התפלא איך זה הרי הוא הקריב אלף עולות, היה לו עוגמת נפש כתוב שהוא שאל את הכהן גדול למה הוא הקריב קרבן של מישהו אחר בניגוד למה שהוא ביקש ממנו? הוא אמר, יהודי בא אלי וביקש להקריב, אמרתי לו שהמלך ציווה עלי לא להקריב. אז הוא אמר לי "אם אתה לא מקריב אתה גוזל את פרנסתי" ונכנעתי, כי שמעתי ממנו שזה כל החיים שלו.
התשובה היא שאגריפס המלך יכול להשתוות לאדם שנותן מהונו, אבל הוא לא יכול להשתוות למי שכל התכלית שלו היא לקיים מצוות. כל החיים שלו זה הקרבן שהוא מקריב. זה יותר חשוב.
אנחנו צריכים להגיע למדרגה כזאת שלא רק לחיות ולקיים מצוות, אלא שזה התכלית של החיים. חיים כדי לקיים מצוות. הקב"ה יעזור שנזכה כולנו להגיע למדרגה שכל התכלית של החיים שלנו יהיה לקיים מצוות וללמוד תורה.