אספר סיפור שבדידי הוי עובדא.
זה קרה לפני כמה שנים טובות. בסוף הקיץ כשהיינו נופשים בהרים והגעתי הביתה והנה אני רואה הרבה 'הצלה' ליד הדירה שלי, כמובן היה שם המולה גדולה מאוד, והיה שם הרבה עוייילם!! והמצב שם היה נורא. הלכתי לברר מה קרה? ואני מגלה שאחד מילדי המשפחה שלי שבר את הברך. רבותיי, אני לא רוצה לתאר את הכאב שעוברים, אבל אני עצמי מרגיש את הכאב כעת מחדש, רק לחשוב על מה שהיה. ברך שבורה זה סיפור של ניתוח אחרי ניתוח אחרי ניתוח ואז תרפיות, וכל המשפחה מסתובבת סביב זה.
ואנחנו היינו ממש קרובים לפני יום כיפור, יום לפני ערב יום הקדוש, וזכינו להכניס את אחד הבנים שלי לעול מצוות. כלומר, עשינו בר מצווה יומיים לפני יום הקדוש, ונכנסנו לרופא והרופא קבע שמחר חייב להיות ניתוח. זאת אומרת שביום של הבר מצוה של הילד, אנחנו צריכים להיות טרודים בניתוח של ילד אחר. והייתי צריך להיות בבית חולים בקולומביה במשך שעות ארוכות. נקצר פה בכל הפרטים הכואבים, חזרנו הביתה ממש שעתיים לפני הבר מצוה, סחוטים, אחרי יום של סליחות עם י"ג מידות, יום שנוהגים הרבה מכלל ישראל ללכת לתשליך, יום שאמורים להתחמם לקראת יום הקדוש, ובמקום זה אנחנו תקועים בבית חולים. ואני חוזר הביתה ועכשיו עלי להתכונן לבר מצוה.
והיה לי חשק להגיד לאשתי שהיא תלך לבר מצוה ולמסור לבעל השמחה (אבי הבן), שלא יכולתי לבוא, לא היה לי כוח, הייתי פשוט במצב רוח ירוד ומותש מאוד מכל הנסיעה, בקיצור הייתי מחוק. מתישהו נזכרתי שאני אבי הבן ואני כן צריך ללכת לבר מצוה…
הלכתי לבר מצוה בלי כוח, ובדרך כשהלכתי אמרתי לעצמי, אוי רבש"ע, לא יכולת להקל עליי קצת… מה??? זה היה חייב להיות הכל באותו יום של הבר מצוה? הייתי ממש במצב של פיזור הנפש, הראש לא פה, לא ידעתי אם זה יום טוב או שבת, או כל נדרי או כל חמירא, לא ידעתי איפה אני נמצא.
אני זוכר שהגעתי לבר מצוה וזה היה באולם של סקווירא, וכידוע כשבעל השמחה מגיע אין אף אחד חוץ מהקייטרינג והצלם, וקשה להסביר איך השולחנות היו נראים כשקוראים בכתב אבל זה היה ככה: מנת הפתיח, עוד לפני הבלינצ'עס, בכל מקום היה לחמנייה ולידה היתה צלחת רחבה עם פירות חתוכים, אננס ומלון, ועל הצלחת היתה ערימה של עוד פירות חתוכים ומכוסים עם כוס הפוכה, כוס רגילה הפוכה על ערימת הפירות, וזה היה העיצוב של המנה. ומסביב הצלחת יש חתיכות רימון וסוג של רוטב מרוח גם כן, וכן קיווי, ממש מפואר.
אבל אני מתבונן בצלחת ונפל לי הרעיון. כשמסתכלים על הצלחת מה רואים? רואים כוס הפוכה! זה נראה שהיה כוס מלא פירות ומישהו הפך את הכל לתוך הצלחת שלי. ואם זה לא מפסיק אז גם פוזרו כמה רימונים ונמרח רוטב מסביב. חשבתי שאילו הגעתי הביתה וראיתי צלחת בודדת כזאת על השולחן הייתי מתרגש. מי שפך את הפירות, מי מרח את העסק, מי עשה את הבלגן, איזה ברברים אתם, ממש חיות, אין לכם שליטה!!!
למה לא כעסתי פה? כי ראיתי שבכל מקום יש צלחת כזאת. אהה, זה משהו מתוכנן, זה לא כוס שמישהו הפך אותו בטעות, אלא זה בדיוק העיצוב המודרני. נו מילא! אילו הייתי רואה צלחת בודדת הייתי בטוח שנתקלתי בחורבן. אבל כשרואים שבכל מקום יש את זה אז אתה מבין שזה משהו עם סדר. אז פתאום הדבר הטיפשי הזה נהפך לדבר נפלא. ואני עוד אפילו שילמתי על זה, כי הייתי בעל השמחה ואני הייתי צריך לשלם על הבלגן הזה.
חשבתי אז ככה, הקב"ה לפעמים מביא לנו איזה בלגן… ואדם חושב לעצמו אוי וויי … אבל אולי זה נראה אצלך כמו בלגן אבל זה בעצם עיצוב, זה עיצוב מפואר – אם יכולת לראות את כל האולם, את כל העולם, הייתי רואה שאצל כל אחד יש את הבלגן שלו, כל משפחה מקבלת את הפעקעל'ע שהיא צריכה לעבור. אילו היית רואה את החשבון הכולל היית מסכים שזה עיצוב מצויין.
רבותי, אנחנו אומרים הראנו ה' חסדיך, ה' תראה לנו, שלא נצטרך רק להאמין שזה טוב. כמו שאחד אמר, 'ה' יעזור שיהיה טוב ולא נצטרך לעיין בספרים חסידים להבין למה זה נקרא טוב'.
ה' יעזרנו שנוכל לשמוח בחודשיים אלו המיוחדים לשמחה, ושמחת בכל הטוב שנוכל לשמוח בכל הטוב שהקב"ה עושה לנו, שנזכה לכל השפעות הטובות, ונקח איתנו שמחה לכל השנה.
(אסדר לסעודתא)