מטה ומיסב עליה
באלבום מפואר של בעלזא על עיירת המרפא מארינבאד בשם "מראות הקודש" (תשס"ח), יש סיפור מפי ר' מנחם אליעזר מוזס הי"ו, וזה לשונו:
באחד מה"שפאצירען" שזכיתי ללכת עם כ"ק האדמו"ר בעל ה'בית ישראל' מגור זצ"ל, התיישב האדמו"ר בגינת "בר גיורא" בירושלים, והחל לשוחח אודות כ"ק מרן מהר"א מבעלזא זי"ע.
תוך כדי דיבור שאלני בחיבה: "דו האסט איהם געקאנט?", (היכרת אותו?)
עניתי: ראיתיו, אך וודאי לא היכרתיו.
הגיב הבית ישראל: "אבער איך האב אים יא גיקאנט, נאך פון מארינבאד" [אבל אני היכרתיו, עוד מימי מארינבאד].
וכך סיפר:
בשנות הע', לפני מלחמת העולם הראשונה, התאכסנתי עם אבי כ"ק האדמו"ר ה'אמרי אמת' זי"ע במלון לייטנער במארינבאד, והרבי מבעלזא התאכסן בקירוב מקום אצל לייטנער השני. כהרגלי השכמתי לפני עלות השחר ויצאתי לרחובה של מארינבאד. בעוברי ליד אכסניית מרן זי"ע, ראיתי בקומת הקרקע חדר מואר, חשבתי שזה בית הכנסת של המלון, הסתכלתי פנימה ואז נגלה בפני מחזה של מטה מוצעת ועל ידה "דריי האלצענע בענקלעך" (שלשה כסאות מעץ), ומרן מהר"א זי"ע שכב עליהם "איינגעקוועטשט" (מקופל).
למחרת שאלתי את הגבאי של הרבי מבעלזא : האם בשביל לישון על כסאות עץ צריכים לבוא עד מארינבאד?
ענה לי הגבאי: יודע אני למי אתה מתכוון, אך אל תאמרו דבר, מפריע לו מאוד כשעוקבים אחר מעשיו.
וסיים האדמו"ר מגור זצ"ל: "האב איך איהם גיקאנט?" (היכרת אותו?)
(דברים ערבים)