לקראת סיום תקופה קדושה זו והימים הבאים לקראתנו לשלום במה שסיפר הגה "צ רבי ירוחם זי"ע המשגיח דמיר:
כשנתגלתה יבשת אמעריקע (ארה "ב) – כשהגיעו ראשוני המהגרים היו רכובים על סוסים , והנה בני השבטים שהיו גרים שם מקדמת דנא, והיו מנותקים משאר בני עולם, המה לא ידעו ממציאות כזו של רכיבת בני אדם על הסוסים, רק ידעו שיש 'סוסים' ושאר בעלי חיים ולאידך יש בני אדם , אבל מעולם לא ראו את שניהם יחדיו (אדם הרוכב על הסוס), ויראו ותמהו האנשים, כי היה נראה להם שיש כאן בריה חדשה, בעל חי שיש לו ארבע רגליים ובראשו הוא נעשה כאדם … ולא יכלו להבין את אשר לפניהם, עד ש … הגיעו הרוכבים ליעדם וירדו מעל הסוסים, וראו ששניים המה – בעל חי רגיל ההולך על ארבע, ועליו יושב אדם ככל האנשים , ומה שהם ראו עד עתה היה איך שאיש רוכב על גבי הסוס , אבל אינו חלק ממנו …
ולמד מכאן רבי ירוחם , כל יהודי מורכב מחומר הגוף , אבל עליו לדעת שהוא 'נפרד' לגמרי מהסוס (משל לחומר הגוף ), ואינו 'אחד' עם הסוס , אלא שבראות האדם שהנסיונות מושכים אותו בכל עת כלפי מטה, לחבר אותו עם חומר הגוף, הוא טועה בעצמו ומדמה שהוא 'בריה' אחת עם הסוס – בריה משונה של סוס ואדם גם יחד, והנה בהגיע ימי השובבי"ם, כאשר האדם יורד מהסוס, הוא 'משתחרר ' לרגע מהסוס שבו, לרגע שומר על עיניו כנגד פיתוי היצר, לרגע חוסם פיו בשעת… אז הוא מגלה שבאמת הוא 'אדם', נפרד לגמרי מהסוס , אף שיש לו חומר הגוף הרי הוא כאדם הרוכב על גבי הסוס, אבל חלילה אינו חציו אדם וחציו סוס , ואינו מחויב ללכת לכל מקום עם הסוס גם יחד … אדרבה, יתנתק ממנו עד כפי יכולתו. ועלינו לזכור זאת היטב גם בשבוע הבא… איננו 'גוף אחד ונשמה אחת' ביחד עם ה'סוס ' שבקרבנו… (הגש "פ שי לתורה , בריסק)
ומסופר, שמפעם לפעם היה יוצא הרה"ק ה 'בית ישראל ' זי"ע לשהות (בימות החול) בכפר 'שמריהו ', באחד הפעמים הבחין בנער בן י"ב שנה הדר בקרבת מקום , ובקדשו הבין ש 'מקום הניחו לו' לחזק את הנער ולקרבו ליהדות, שלח הרה "ק לקרוא לו, ומשבא הנער החל לדבר עמו 'ארום און ארום' – מה מעשיו, היכן מקום לימודיו וכו', תוך כדי השיחה נפתח הילד וגילה את אזני הרבי כי משיכה עצומה מקננת בקרבו לדעת את הנעשה בקרב התועים המשקיעים ראשם ורובם במשחקי הכדור (בועטים ברגל ותופסים ביד וכו', מתחלקים לקבוצות וקהילות ומבלים ימיהם ושנותיהם בשטויות הבל וריק ל"ע), והוא בקי במיני הקבוצות ובשמות המשחקים , ותדיר הוא מברר וחוקר אודות הנייע'ס והמתחדש בתחום זה .
פתח הרבי לבאר לו בטוב טעם ודעת עד כמה הדבר לרעתו, מה יתן לו ומה יוסיף לו , מה גם שבעוד שנה יגיע זמנו להכנס ל'ישיבה', ובמצב כזה לא יאותו מנהלי הישיבות לקבלו כתלמיד… בטרם נפרד הנער ביקשו הרבי שיבטיח לו, שמעתה לא ילך לראות את המשחקים הללו, הילד הסכים רק לקבל ע"ע בלא נדר ובלא הבטחה , בטענה כי א"א לו להבטיח דבר שלא יוכל עמוד בו… כי 'נפשו קשורה …' במשחק הלזה, הרבי עמד על כך – לקבל ממנו 'הבטחה ', והוא בשלו שהוא מוכן מעתה להשתדל שלא ללכת לראות, וחוזר חלילה , עד שהרבי פעל פעולתו והנער 'נכנע ' והבטיח שאכן לא יוסיף לראותם עוד עד העולם.
הנער גדל ונעשה לאיש , נכנס לישיבה קדושה ושם עלה ונתעלה במעלות התורה והיראה כשהוא שומר על מוצא שפתיו ואינו מביט כלל לאותו ענין. בהגיע לפרקו מצא את זיווגו בארה"ב ובנה שם ביתו על אדני התורה והיראה, אבל דא עקא, שעברו השנים והבית ריק מבלי בנים ובנות… וכבר הוברר לו שעפ "י דרך הטבע אבדה תקוותו , אין לו שום סיכוי לזכות בבנים… כעבור זמן עלה לארה "ק לשפוך שיח במקומות הקדושים , אולי יחוס אולי ירחם.
בהגיעו לירושלים שם פעמיו אל הרה"ק ה'בית ישראל' זי"ע, בקודש פנימה הגיש קוויטל (פתקא) בבקשת רחמים ולא הזכיר לפני הרבי כי הוא אותו נער מכפר שמריהו, רק גולל בפני הרבי את כאב לבו שעדיין לא נושע , והרופאים מייאשים אותו, ברחמיו המרובים ברכו הרבי שבקרוב יזכה לחבוק בן, נענה האיש , רבי קדוש , אינני מסתפק בברכה אלא בהבטחה מפורשת יוצאת מפי הרבי שבקרוב אזכה לזש"ק… אמר לו הרבי, וכי יכול אני להבטיח, אין בכוחי אלא לברך, ולהתפלל עליך, אבל הוא בשלו שהרבי יבטיח… אולם הרה"ק סירב להבטיח,
נענה האיש ואמר: "מדוע לפני עשרים שנה דרש ממני הרבי הבטחה ולא הסתפק בפחות?… (אף אני מבקש עתה הבטחה)…". מיד הכיר הבית ישראל מי העומד לפניו ושאלו: "האם אכן עמדת בהבטחתך?", השיב האיש: "אכן מוצא שפתי קיימתי!", אמר לו הרבי: "אם כן מבטיחך אני שתזכה בקרוב לישועת ה'!". לא עברה שנה ונולד לו בנו בכורו במזל טוב (אף שלדברי הרופאים לא היה שמץ תקווה שיזכה לבנים בדרך הטבע).
וללמדך, כי המשבר טבעו , אם ב 'סור מרע ' לעזוב התקשרותו ומשיכתו אל כל מיני שטויות עולם והבליו – בהיתר או באיסור ח"ו, אף מן השמים יענוהו מידה כנגד מידה ויזכה לישועה למעלה מדרך הטבע , באותות ומופתים לטוב לו כל הימים.
(באר הפרשה תצוה פ"ד)