תילי תילים של כוונות ומעשים היו מנת חלקו של ר' בן ציון פלמן זצ"ל, לכבוד שבת קודש. את רובם ועיקרם ניסה להסתיר, חלקם נודעו באקראי ואחרים נשארו עלומים. את מסכת שבת למד עוד בימי צעירותו עשרות פעמים, כך גם את 'משנה ברורה' הלכות שבת. את ידיעותיו בתחום זה לא יכול היה להסתיר, אבל הסתיר את הנהגותיו, את דקדוקי ההלכה וגינוני הקדושה ביום השבת שנהג בהם.
בסוף ימיו כאשר נזקק מעט לעזרה, הבחינו במנהגו.
ואז, בני המשפחה גילו שמה שראו במשך כל החיים, לא הבינו את מה שרואים.
מידי יום הקפיד לעשות משהו קטן לכבוד שבת: יום אחד צחצח את נעלי שבת, יום אחר הבריש את הכובע של שבת, ואמר 'לכבוד שבת קודש'. ביום נוסף הוא חתך נייר טואלט (כשהחלו למכור נייר חתוך, פתח את האריזה 'לכבוד שבת קודש'), לפעמים פתח את בקבוקי היין ומיץ הענבים. יום אחד הכין את הפתילות לנרות וכו'. יום יום, עשה משהו קטן ובעת העשיה אמר: 'לכבוד שבת קודש'. פעמים שאמר לעצמו גם את התיבות: "זכור את יום השבת לקדשו".
"בילדותנו ובהמשך, לא הבחנו, כי הסתיר מאד. אבל כאשר הבחנו, התבוננו, שאכן כך עשרות שנים, באמצע השבוע ניגש היה לארון ומוציא לרגע את הכובע של שבת, ומנקה אותו. ואיש לא הבין את פשר מעשיו" – סיפר בנו שליט"א.
(על הנהגות של עצמו לא דיבר, אך בהזדמנות נדירה פתח ואמר, לא על עצמו, אלא אודות מרן הרב שטיינמן זצוק"ל. כי שמע ממנו על הנהגות שלו בהלכות שבת, דקדוקים, הידורים, זהירות וחומרות השייכים לדורות קודמים. גם דקדוקים בענייני קדושה, אבל בני ביתו של הרב שטיינמן לא יודעים ולא מבחינים בכך, כי הוא משתדל להעלים מהם – דברי ר' בן ציון).
שיר השירים בערב שבת אחרי חצות
בעשרים השנים האחרונות הבחינו כי ביום ו' ערב ש"ק אחר הצהרים, הוא מקפיד לקרוא מגילת שיר השירים מתוך קלף. כיצד הבחינו?
כי בכל ימי השבוע, לא מנע מאנשים ובני משפחה להיכנס אליו בכל שעה וזמן ביום ובלילה. אבל ביום שישי הייתה לו שעה נדירה, בעת שקרא שיר השירים, זו העת היחידה שביקש: "אם אפשרי, נא לא להכניס אלי אנשים".
אברך פלוני, שהתלווה בתקופה מסוימת לרב"צ, ומסיבה מיוחדת, ר' בן ציון לא הסתיר ממנו את מעשיו, סיפר על כמה פעמים שנכנס ועמד בצדי החדר, והיה נוכח בעת שהרב אמר שיר השירים מתוך קלף:
"הרב החל לקרוא מילה במילה בניגון מרגש ולאחר כמה פסוקים החל לבכות וכמה פעמים אחר כך שוב באמצע פרץ בבכי. הוא התרגש מהאהבה שיש בין ישראל לקב"ה. בדרך כלל בשעת הקריאה הסתגר בחדר, אבל לי נתן להיכנס, הוא אהב אותי מאד".
כאשר בנו, התעניין ושאל פעם: "אבא מה ענין הקריאה הזו?" אבא השיב תשובה סתמית: "מקרא מגילה".
(מתוך 'ללא שם')