שאלה: מעשה בת"ח בן עליה שהיה בדעתו להצטרף למנין תיקון שובבי"ם הנערך ביום שישי ולא באמצע השבוע בכדי שלא יפריע לו ללימוד הכולל וביום רביעי טעה בדעתו וחשב שזה יום חמישי ואמר הריני בתענית יחיד למחר, ולמחרת אחר שיר של יום חמישי נזכר שקיבל תענית, ונסתפק אם עליו להתענות כפי קבלתו, או שכיון שדעתו היה להתענות ביום שישי מה שאמר ביום רביעי שיתענה למחר הוי טעות.
והשאלה אם רוצה לחוש לקבלתו אם נכון להחמיר ולהתענות ביום חמישי או לא.
תשובה: מעשה כזה בא לפני הט"ז יו"ד רל"ב סקי"ג בימי שרצה להתענות ביום ה' וסבר שמחר יום ה' וקיבל עליו להתענות למח, ונודע לו שטעה ומחר יום ד', ובתחילה כתב דאף שלא הוציא מפיו למחר יום ה' מיהו כיון שלא נתכוין ליום ד' רק ליום ה' הוי טעות בעיקר הנדר, אך מסיק דכיון שאין הטעות ידוע דיש הרבה אנשים שמתענים בשאר ימים, על כן מסיק דצריך התרת נדרים, והבית לחם יהודה בגליון הט"ז השיג ע"ז דא אם אין ידוע לאחרים כיון שהטעות בעיקר הנדר הוי נדר טעות, אך כתב שלא מלאו ליבו להקל נגד הט"ז והצריך התרה.
ובשו"ת זרע אמת ח"א סי' פ"ג דן במי שקיבל עליו תענית ביום ד' שסבר שמחר יום ה' הוא ערב ראש חודש ואח"כ נודע לו שר"ח בשבת, ויום ה' אינו ערב ראש חודש, וכתב דדמי לנדר שגגות כיון שהיה בטעות וא"צ התרה, וכתב שאפשר בזה גם הט"ז יודה כיון דמוכח דלשם ערב ראש חודש נדר אך גם הוא סיים שמהיות טוב נכון הדבר להתיר, [ויש להעיר די"א דר"ח שחל בשבת מתענין ביום ה']. ובנ"ד אין הוכחה מעצם היום לכן יש לעשות התרת נדרים.
והשואל רצה להחמיר ולהתענות ביום חמישי ואמר הגר"פ שוב שליט"א דמאחר שמעיקר הדין הוי נדר בטעות א"כ הוי כמו מתענה בלא קבלת תענית.