ישנם כמה מחז"ל שנקראו בשם 'ר' יצחק', תנא ושני אמוראים
רבי יצחק (א) תנא בבבל – דור השלישי אחרי החורבן. רבי יצחק היה, כנראה, מתנאי בבל בתקופה שאחרי מרד ביתר וימי השמד שבאו בעקבותיו בארץ ישראל. חביריו היו רבי נתן [שעלה אחר כך לארץ ישראל והיה שם אב בית דין בסנהדרין באושא] ורבי יאשיה. כפי הנראה ביקר גם בארץ ישראל. ככל שאר תנאי בבל, לא ידוע לנו מי היו אבותיו או רבותיו. וכשאר תנאי בבל אינו נזכר במשנה, אולם נזכר הרבה פעמים בברייתות בכל התלמוד, וכן במכילתא ובספרי.
בימי השמד, התפזרו כל החכמים בארץ ישראל ולא היתה אפשרות לקדש חודשים ולעבר שנים בארץ. בנסיבות אלו הוכרחו לעבר שנים ולקדש חודשים בבבל, בעיר נהר פקוד, על ידי חנניה בן אחי רבי יהושע. אחרי שהוקלו הגזירות בארץ ישראל והחלו החכמים להתקבץ, נתנו דעתם להחזיר את עיבור השנים וקידוש החדשים לארץ. אולם חנניה המשיך בעיבור השנים בבבל, בסוברו שאין עדיין בארץ ישראל חכמים גדולים היודעים בסוד העיבור וראויים לעסוק בדבר. חכמי ארץ ישראל שיגרו איגרות אל רבי יצחק ורבי נתן, גדולי בבל, כדי שיודיעוהו שיש עתה בארץ ישראל חכמים הראויים לקבוע חדשים ולעבר שנים ולפיכך אינו רשאי עוד לעסוק בזה בבבל. רבי יצחק ורבי נתן אכן הצליחו להביא לבסוף להפסקת קביעת החדשים ועיבור השנים על ידי חנניה בבבל, וחזרת הדבר למקום הראוי לו — לארץ ישראל (ירושלמי נדרים ו, ח; סנהדרין א, ב).
ממאמריו:
״לעולם ישליש אדם את מעותיו, שליש בקרקע ושליש בפרקמטיא ושליש תחת ידו״ (בבא מציעא מב, א; מדרש תנאים דברים יד, כה).
מניין לבעל חוב שקונה משכון? שנאמר [לגבי השבת המשכון לעני בלילה] (דברים כד, יג): ״ולך תהיה צדקה״. אם אינו קונה, צדקה מניין? (פסחים לא, ב; מדרש תנאים דברים כד, יג).
״מעונה אלוקי קדם״ (דברים לג, כז) – אמר רבי יצחק: אין אנו יודעים אם הקב״ה מעונו של עולם ואם עולמו מעונו. אלא, ממה שכתוב (תהלים צ, א): ״ה' מעון אתה״, אנו יודעים שהקב״ה מעונו של עולם ואין עולמו מעונו (מדרש תנאים דברים לג, בז; בראשית רבה סח, ט)].
רבי יצחק מלמד את המקור להלכה הידועה ש״הפקר בית דין הפקר״ מהפסוק בעזרא (י ח) 'וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים כַּעֲצַת הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים יָחֳרַם כָּל רְכוּשׁוֹ וְהוּא יִבָּדֵל מִקְּהַל הַגּוֹלָה' (יבמות פט, ב).
רבי יצחק (ב – ג) אמורא / ארץ ישראל
ישנם שני אמוראים הקרויים בגמרא ״רבי יצחק״ סתם: האחד רבי יצחק בר אחא, והשני רבי יצחק בר פנחס שניהם תלמידי רבי יוחנן.
בגמרא מבואר, שבבל מקום שנזכר ״רבי יצחק״ סתם, בענייני הלכה הוא רבי יצחק בר אחא, וכאשר מוזכר ״רבי יצחק" סתם בענייני אגדה הכוונה לרבי יצחק בר פנחס (פסחים קיד, א ורשב״ם שם; אבל ראה רבינו חננאל שם). מכיון ששניהם היו בזמן אחד, ולא תמיד ברור אם הכוונה לאחר או לשני, ערך זה משותף לשניהם.
שני אמוראים אלו גרו בארץ ישראל והיו תלמידי רבי יוחנן, ומוסרים הרבה פעמים בשמו. ומצאנו את רבי יצחק מוסר גם בשם ריש לקיש [בהלכה] ובשם רבי אלעזר [בהלכה ובאגדה] (עבודה זרה ע, ב; סנהדרין פב, א). וכן מצאנו שדן לפני רב כהנא תלמיד רב (ראש השנה ד, א).
שני אמוראים אלו היו גם בבבל, ואנו מוצאים את רבי יצחק עם רב נחמן (בעיקר באגדה, ראה להלן), ועם רב חסדא ורב ששת (בהלכה); וכן חולק עם רב הונא (עירובין יז, א). נראה שרבי יצחק היה רגיל ללכת תמיד מארץ ישראל לבבל, שכן בגמרא נזכר כמה פעמים הלשון ״כי אתא רבי יצחק״ (בדרך כלל לגבי הלכה).
בעיקר אנו מוצאים שהיו לרבי יצחק דברים הרבה (באגדה) עם רב נחמן. בגמרא מובאות כמה שאלות ששאל רב נחמן את רבי יצחק בענייני אגדה, והוא השיב לו על כולם כפי מה ששמע מרבי יוחנן (תענית ה, א-ב). רב נחמן שאלו אם שמע מתי יבוא משיח, והשיב בשם רבי יוחנן: ״דור שבן דוד בא בו, תלמידי חכמים מתמעטים, והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה. וצרות רבות וגזרות קשות מתחדשות — עד שהראשונה פקודה [עד שלא כלתה], שניה ממהרת לבא" (סנהדרין צז, א). פעם שאל רבי יצחק את רב נחמן מדוע לא בא היום לבית הכנסת להתפלל, וכשהשיב לו רב נחמן שהוא נחלש מאד ולא היה יכול לבוא, אמר לו רבי יצחק שהיה לו להקפיד לפחות להתפלל בביתו בשעה שהציבור מתפללים בבית הכנסת. ולימדו את מה שאמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי: ״אימתי עת רצון? בשעה שהציבור מתפללים״ (ברכות ז, ב). וכן מצאנו שישבו יחד בסעודה, וכאשר נפרדו זה מזה, ביקש רב נחמן מרבי יצחק לברכו, ורבי יצחק השיבו במשל נפלא:
אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועייף וצמא, ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצלו נאה ואמת המים עוברת תחתיו. אכל מפירותיו, ושתה ממימיו, וישב בצילו. כשביקש לילך, אמר: ״אילן אילן במה אברכך? אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקים? הרי פירותיך מתוקים. שיהא צלך נאה? הרי צלך נאה. שתהא אמת המים עוברת תחתיך? הרי אמת המים עוברת תחתיך. אלא, יהי רצון שכל נטיעות שנוטעים ממך יהיו כמותך״.
״אף אתה (רב נחמן), במה אברכך? אם בתורה – הרי תורה. אם בעושר – הרי עושר. אם בבנים – הרי בנים. אלא, יהי רצון שיהיו צאצאי מעיך כמותך״ (תענית ה, ב – ו, א).
אנו מוצאים הרבה מאמוראי בבל האומרים בשם רבי יצחק ודנים עמו (בהלכה), כגון רב יוסף, רמי בר חמא, רב עמרם, אביי ורבא (ביצה ג, א). בעיקר מרבה להביא בשמו רבין בר רב אדא (בהלכה).
ממאמריהם
המאמר הנפלא: אם יאמר לך אדם, ״יגעתי [בתורה] ולא מצאתי [הצלחתי] – אל תאמן. ״לא יגעתי ומצאתי״ – אל תאמן. ״יגעתי ומצאתי״ — תאמן (מגילה ו, ב).
ההלכה הידועה, שאמר רבי יצחק לרב נחמן בשם רבי יוחנן [כאשר ביקשו רב נחמן לומר דבר תורה בעת הסעודה]: ״אין מסיחין בסעודה, שמא יקדים קנה לושט״ (תענית ה, ב).
״כל העובר עבירה בסתר כאילו דוחק רגלי השכינה״(חגיגה סז, א).
״כל הרגיל לבא לבית הכנסת ולא בא יום אחר, הקב״ה משאיל בו״(ברכות ו, ב).
״הרוצה שיחכים — ידרים [יפנה בתפילתו לצר דרום], ושיעשיר — יצפין [יפנה לצד צפון]. וסימניך: שולחן בצפון ומנורה בדרום״ (בבא בתרא כה, ב).
ובהלכה: ההלכה הידועה, ״טפח [מגולה] באשה [במקום שדרכה להיות מכוסה, הרי זו] ערוה״ (ברכות כד, א).
״אדם עשוי למשמש בכיסו [בארנקי שלו] בכל שעה״ [ואם נאבדו לו מעותיו, מיד הוא מרגיש ומתייאש מהן, ולכן המוצא מעות שניכר שאבדו לבעליהן, מותר לו לקחתן לעצמו] (בבא מציעא כא, ב).
״דבר תורה, [מי שיש לו חציצה בשערו] רובו ומקפיד עליו -חוצץ [בטבילה], ושאינו מקפיד עליו – אינו חוצץ. וגזרו [חכמים] על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד, ועל מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד״ (סוכה ו, ב).
(מבוא לתלמוד – ארטסקרול)