ישראל וייס
בשבת קודש הבעל"ט חל יום ההילולא של כ"ק מרן האדמו"ר מצאנז זצ"ל, אשר האיר כלפיד האש לפני המחנה, והיה ממכונני עולם התורה לאחר השואה הנוראה.
את כל אשר לו איבד הרבי זצ"ל בשנות הזעם, ובכל זאת לא פסק לרגע אחד מלהודות ולהלל לקב"ה על החסדים שגמל עמו בשואה, ועל כך שהוא עצמו זכה להינצל, גם אם בעירום ובחוסר כל.
שוחחנו עם הגה"ח רבי דוד נתנאל שוורץ שליט"א, נואם בחסד עליון ובעל 'פלאי התורה', שדלה לנו מעט מאוצרותיו סיפורים פלאיים מהרבי מצאנז זיע"א, שסיפר בהקשר זה סיפור מופלא:
פעם, באחת השיחות שמסר הרבי זצ"ל הוא שיתף את שומעי לקחו בתחושותיו בעניין זה: "מכל המשפחה שלי והמשפחה של הרבנית שלי, לא נותר איש אחד, רק אני לבדי נותרתי", אמר הרבי, "ותהיתי ביני ובין עצמי, מה היתה הזכות שבגינה ניצלתי ממות, מדוע חסו עלי משמים ונותרה לי נפשי לשלל, וגם זכיתי לבנים וחתנין רבנן, ולבנות מוסדות תורה וחסד – ישיבות מפוארות, מפעל הש"ס ובית חולים 'לניאדו' ועוד? וכי אני כזה צדיק יותר מכל קדושי השואה שנהרגו? וכי יש לי זכויות גדולות יותר מכל אלו?", והוסיף בענוותנותו הגדולה ואמר – "וכי פעם עשיתי איזה דבר טוב להשם יתברך?"
"מצד שני הבנתי שחייב להיות משהו, שבגללו ניצלתי ואני חושב שזאת עמדה לי, שאף פעם לא באתי בטרוניה כלפי מעלה, וכל גל וגל שעבר עלי נעניתי לו בראשי ואמרתי 'גם זו לטובה', גם כשלקחו לי את האשה, גם כשלקחו לי את אחד עשר ילדי, גם כשלקחו את אחי, את בית אבי ואמי, את בית חמי וחמותי, גם כשנותרתי בלי החירות שלי, מעונה ומושפל, לא באתי בטרוניה כלפי מעלה ובטחתי בקב"ה שהוא עושה את הטוב ביותר עבורי, רק בגלל הנהגה זו זכיתי שניצלתי מגיא ההריגה".
"אנחנו מדברים על יהודי ענק שבענקים", אומר הרב שוורץ. "מי שראה את הרבי זצ"ל מתפלל, יודע מה זה ענק שבענקים. איזה רגש עצום היה לו לכל דבר שבקדושה. איזו אהבת ה' אדירה פעמה בקרבו, איזו אהבה לתורה, איזו מסירות לכל דבר שבקדושה. הוא היה רב העיירה קלויזנבורג לפני השואה, הוא התחנך בקדושה ובטהרה, וכל חייו היו מסכת אחת של קדושה לפני השואה ולאחריה, וגם במהלכה כמובן, ובכל זאת, הוא לא מצא בעצמו שום זכות להינצל ממות, אלא רק הנושא הזה שלא בא בטרוניה כלפי מעלה…
"זה מלמד אותנו שני דברים: קודם כל אנחנו לומדים מזה, כמה גדולה היתה ענוותנותו של הרבי זצ"ל, אבל זה גם מלמד אותנו כמה גדולה המידה הזאת של לקבל גזירת שמים באהבה.
"בתקופה בה התגורר בארה"ב והקים שם עולה של תורה, היתה לרבי ישיבה פורחת ומשגשגת עם בחורים שקדנים שעמלו והגו בתורה, אבל לא היה לישיבה בניין של קבע, ואחת לתקופה היו צריכים להיטלטל ולעבור למבנה אחר, לשלם דמי שכירות גבוהים וכל החסרונות שיש בפעילות במבנה מושכר.
"עד שהגיעה הישועה, ותרומות נדיבות אפשרו קניית קרקע ובניית מבנה מתאים לישיבה, השמחה כמובן היתה גדולה מאוד והתרגשות גדולה אחזה בכל בני הקהילה.
"לפני שיצאו מהמבנה הישן, ערך הרבי זצ"ל 'לחיים טיש', שתו לחיים ודיברו דברי תורה כדי לחגוג את המעבר לבניין החדש.
"באותו מעמד אמר הרבי ווארט חזק מאוד, על פסוק מהפרשה הבאה עלינו לטובה: 'מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל', והרעיון היה שמי שמתגורר באוהל שהוא דירת ארעי, ולא זו בלבד אלא שהאוהל קטן וצר, כמו שכתוב 'כי קטון יעקב ודלד, ובכל זאת אומר דמה טובוד, כמה טוב לי כאן וכמה אני מאושר שיש לי את האוהל הזה למעלה מראשי, אדם כזה זוכה שהקב"ה נותן לו 'משכנותיך ישראל', מקום משכן קבוע וגם גדול ומרווח, כי 'ישראל' מכוון למצב של גדלות והרחבה.
"זה בעצם המשך של אותו עניין, מי שמנענע בראשו על כל גל וגל, מקבל על עצמו דין שמים באהבה ולא מתווכח עם הקב"ה כביכול, אז הקב"ה משפיע עליו טובה וברכה בלי גבול.
"וזאת גם סגולה לפתרון מצוקת הדיור. כשאני מדבר בשבע ברכות או בשבת אופרוף וכדו', אני תמיד ממליץ לחתן: אל תתלונן על הדירה הצרה, תשמח במה שיש, נכון שהיום קשה מאוד לקנות דירה, זה נראה בלתי אפשרי, אבל 'היד ה' תקצר' חלילה? תשמח במה שיש לך, והקב"ה כבר יוסיף לך כהנה וכהנה!".
סלקו מכאן את התרופות
הדבר שהכי בלט באישיותו של הרבי מצאנז זצ"ל, הוא אהבת התורה המופלאה שלו…
"הרבי היה אדם חלוש וחולני", מספר הרב שוורץ. הוא סבל ממחלות שונות, והיה צריך לבלוע כל יום כמות נכבדה של כדורים, כמעט כל שעה או שעתיים הוא היה צריך לבלוע כדור, ולכן הכדורים עמדו בקביעות על השולחן שלו, כדי שהוא יוכל לבלוע בזמן, בלי לטרוח וללכת לחפש איפה הם נמצאים. כך היה הרבי מקבל קהל ולומד, וכל הנהגותיו נעשו כשתרופות מונחות על שולחנו.
"פעם אחת נכנסו לפניו מנהלי 'מפעל הש"ס', הארגון המופלא שהוא עצמו ייסד, ושהעמיד תלמידי חכמים עצומים במספרים גדולים במיוחד.
"הגיעו המנהלים עם דו"חות של מספר הדפים שנלמדו בחודשים האחרונים, והציונים שהתקבלו במבחנים. הנה אברך שנבחן על 70 דף וקיבל 100%, כאן יש אברך שנבחן בחודש החזרה על 210 דף וקיבל 95%, ועוד אברך שנבחן בפעם הראשונה 30 דף וידע לענות על כל השאלות בלי שום טעות, וכן על זה הדרך…
"פניו של הרבי אורו, הוא זרח מאושר, עיניו התרחבו בשמחה. הוא תפס את הערימה של התרופות, נתן לגבאי שלו ואמר לו: 'תוציא את זה בבקשה מהחדר שלי… אני כבר לא צריך תרופות כימיות. לימוד התורה מרפא אותי, כשאני מקבל כאלו דיווחים משמחים, זה מרפא אותי, זה מאזן לי את הסוכר ואת הלחץ דם ומסדיר את קצב פעימות הלב! אני לא צריך שום דבר מעבר לזה… רק עוד ועוד דפים של גמרא'.
"כזאת אהבה היתה לו ללימוד, עד שהוא היה לומד בכל מצב, גם כשסבל ייסורים קשים ומרים, והייסורים היו מנת חלקו כל ימי חייו. הוא סיפר פעם שמאז שהיה בן שנתיים, לא עבר עליו יום אחד בלי שסבל מכאבי ראש עזים.
"פעם אחת התגברו כאבי הראש שלו, עד כדי כך שהוא לא הצליח לצאת למסור שיעור בחומש רש"י. היה זה ביום חמישי בלילה, הוא היה מוסר את השיעור בקביעות ב'ליל שישי', ואנשים היו באים ממרחקים כדי לשמוע את השיעור, אבל הרבי סבל מכאבי ראש נוראיים ולא הצליח לצאת החוצה.
"הוא נח קצת, ואחרי שעה הרגיש הטבה מסוימת. יצא החוצה ומסר את השיעור בקולות וברקים כהרגלו, כאילו לא אירע דבר. כשהוא סיים את השיעור וניסה לקום ממקומו הוא נפל בחזרה אל הכסא, לא הצליח לעמוד על רגליו מרוב כאבים.
"לא היתה ברירה, לקחו הגבאים את הכסא, הרימו אותו יחד עם הרבי, וככה הכניסו אותו לחדר, כדי שיוכל לנוח.
"עברה שעה נוספת, והרבי החל להתאושש מעט. פנתה אליו הרבנית ואמרה לו שיש בחוץ כמה אנשים שרוצים להיכנס לרבי. כך היה מקובל שאחרי השיעור החומש ורש"י היו אנשים שנכנסו אליו להתייעץ ולהתברך, בעיקר אנשים שגרו רחוק, ובאו במיוחד להתברך מפיו, עשו זאת בסמוך לשיעור כדי שייזכו לשמוע גם את השיעור.
"הרבי השיב בשלילה: 'אני לא מסוגל לקבל קהל עכשיו. כאבי הראש חזקים מדי…'.
"הרבנית התפלאה מאוד. הרי מקודם הרבי התאושש קצת מהכאבים, ויצא למסור שיעור בקולות וברקים, ועכשיו מה הוא צריך לעשות? לשבת על כסא, לשמוע אנשים ולברך אותם. זה לא כזה קשה, לא צריך להתאמץ במיוחד. אז למה הרבי לא יכול?
"הרבי שמע אותה והשיב לה במתק שפתיו: 'יותר קל לי למסור עשרה שיעורים בקול גדול, מלשמוע צרות של יהודי אחד בודד'…
קח כסף ואל תבוא לבית הכנסת…
"עוד לפני השואה, בעת שכיהן כרב בעיירה קלויזנבורג, צעד הרבי פעם ברחובה של עיר בעצם יום השבת, והנה למולו עגלון יהודי שנוסע על עגלה הרתומה לסוס בבגדי עבודה, רח"ל…
"העגלון שראה את רב העיירה מתקרב אליו, כנראה הרגיש קצת לא בנוח עם מעשיו, ובמקום להתבייש, החליט להחציף פנים, הוא הצליף בסוסיו, עבר על יד הרבי זצ"ל ואף קרא לעברו בקול גדול "גוט שבת רבי!…" בהנאה מופגנת ובעזות מצח בלתי מצויה.
"הרבי הרים את עיניו וראה את המחזה המזעזע, של יהודי שמחלל כך שבת בלי שום בושה… הוא התקרב כמה צעדים לעברו של היהודי, ואיחל לו בחום "גוט שבת!!! מה שלומך? איך אתה מרגיש?…".
"העגלון נבוך מעט, והשיב שהוא מרגיש בסדר גמור, ברוך ה', בריאותו טובה והכל בסדר איתו… הרבי שאל אותו לשמו, והוא השיב איך קוראים לו. כך הוסיף הרבי לשוחח עמו כמה דקות…
"אני צריך להמשיך בדרכי", אמר לו הרבי, "אבל בלילה, במוצאי שבת, נערוך בעזרת ה' סעודת מלווה דמלכה כמו כל שבוע. אולי תבוא לסעודה ונוכל להמשיך את השיחה? אתה תהיה אורח הכבוד שלי, יהיה זה כבוד גדול עבורי אם תתארח בסעודה שלנו".
"העגלון הנרגש הודיע שהוא כמובן יבוא, ויכבד את הרב בנוכחותו, ואכן במוצאי שבת הוא הופיע, ישב לסעודת מלווה דמלכה והרבי קירב אותו מאוד.
"לימים הפך העגלון הזה לאחד הגבאים של הרבי, והיה יהודי חסידי ירא שמים לכל דבר ועניין. אם הרבי רק היה מגיב בגערה "שייגעץ! מחלל שבת!", כמו שבעצם הגיע לאותו עגלון מחוצף, זה לא היה משנה אותו בכלל, אבל החיוך, הושטת היד לשלום, השיחה הלבבית, אלו חוללו מהפך של ממש בנפשו של העגלון.
"ואכן, ההנהגה הזאת של לראות רק טוב בכל אחד, היתה מאוד חזקה אצלו. לפעמים אני שואל בתוכניות 'פלאי התורה' שאני מוסר, בה אני מציג דברים תמוהים לכאורה, אני מציג סיפור כזה של יהודי שרוצה ללכת לבית הכנסת להתפלל, ואנחנו אומרים לו שלא יילך, שיישאר בבית.
"היהודי מתעקש, הוא רוצה ללכת להתפלל במניין, אבל אנחנו נגיד לו: לא אדוני שמעני, אנחנו ניתן לך כסף כדי שתישאר בבית…
"זה נשמע מאוד תמוה, אבל הרבי מצאנז זצ"ל אמר שהוא מוכן לשלם כסף לאנשים, שלא יבואו לבית הכנסת, אם בבית הכנסת הם רואים רע באנשים אחרים ומדברים לשון הרע עליהם!
"אם אדם מגיע לבית הכנסת", היה הרבי אומר, "ומסתכל שם על ההוא שמתפלל מדי מהר, וההוא שמתנהג לא יפה לאבא המבוגר שלו, או מישהו אחר שגוער בילדיו ומתנהג עימם בקפדנות יתירה, אחד כזה, יותר טוב שיישאר בבית והייתי משלם לו שיישאר בבית, כי לראות רע ביהודי זה יותר גרוע מלהתפלל ביחידות". וכ"ק מרן אדמו"ר מצאנז שליט"א אמר באחת ההזדמנויות – שבשנים האחרונות של אביו האדמו"ר זצ"ל, היו רוב דרשותיו עוסקות בלימודי זכות על "כלל ישראל".
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל, ויה"ר שנזכה לילך בדרכיו הקדושים.