אלעזר גולדברג
לפני תקופה מסויימת הבאתי איתי לבני ברק קבוצה של עיתונאים בכירים מאוד בתחום הכלכלה, אנשים שכל היום עוסקים בניתוחים, למידה וכתיבת דוחות כלכליים והכנסתי אותם להיכל ישיבת פוניבז'. הם יצאו משם בהלם! כשהם נכנסו, חשבו שבחורי ישיבה יושבים כל היום בישיבה קוראים תהילים או שמבלים את זמנם במשחקים… אחד מהעיתונאים הבכירים והוותיקים פגש בישיבה אדם מבוגר בעל הדרת פנים ושאל אותו: "תוכל בבקשה לשתף אותי במה אתה עוסק כעת?" אותו אברך לקח את הגמרא והראה לו שלומד סוגיה של בשר וחלב ואמר לו כך: "על פניו זו נראית סוגיה הלכתית, האם ובאילו אופנים אסור לאכול בשר וחלב, אולם זו הבנה שטחית בלבד, כי באמת יש כאן נידונים שתלויים בחשבונות מורכבים, כך למשל מה עלי לעשות אם העמדתי סיר מלא בתבשיל בשרי וטיפה אחת של חלב ניתזה לתוכו במהלך הבישול, איך צריך להתייחס לתבשיל, האם הוא אסור באכילה בגלל תערובת של טיפת החלב, או שמא מאחר שיש כאן 'בטל בשישים', דהיינו שיש בסיר בשר בכמות של יותר מפי שישים מטיפת החלב, מותר לאכול את התבשיל". כמובן שהעיתונאים נאלמו דום, הם לא האמינו שבתורה יש כזה עומק מחשבתי שניתן לצלול ולהישאב לתוכו למשך שעות רבות.
פעם אחת נכנסתי אל הקודש לביתו של מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל יחד עם הרב הראשי לישראל הגר"ד לאו שליט"א, כדי להציג בפני רבי חיים שאלות שעלו על שולחנו של הרב לאו. לאחר שנכנסנו אל חדר הלימוד, המתנו שרבי חיים יתפנה לשמוע את השאלות, אך מרוב שהיה שקוע בלימוד, לא שם לב שמישהו נכנס אל החדר וכך עמדנו במשך למעלה מעשר דקות עד שבנו הגיע והזיז את הגמרא מעט על מנת שישים לב שנכנסו אנשים לחדר כדי לשאול ולהתייעץ. אני למדתי מהמעשה הזה שני דברים: הראשון – עד היכן הגיעה מידת שקדנותו של רבי חיים, שמיד לאחר שהתחיל ללמוד הוא שכח מכל מה שמתרחש מסביב ולא היה מסוגל להתנתק מהחיות שהתורה העניקה לו. והשני – שבתורה יש משהו מיוחד שאינו מצוי בשום דבר אחר בבריאה, כי מעולם לא ראיתי ולא שמעתי על אדם שקרא ספר חול ויהיה שקוע בו עד כדי ניתוק מוחלט מכל הסביבה. רק התורה שיש בה עומק אדיר שתופס את כל המחשבה והנפש, גורמת לאדם שעוסק בה לעלות לגבהים רוחניים ולהתנתק מכל ענייני החומר שמסביבו!
בשעה שאדם לומד גמרא, לא רק המוח שלו שקוע בנסיון להבין ולחשב את מהלך הסוגיה, אלא גם הלב שלו מתמלא בשמחה ועונג שאי אפשר להסביר במילים. יש סרטון מפורסם ומאוד מרגש שמומלץ לכל אחד לראות אותו, בו נראה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל כשהוא יושב בגיל מאה בשעה שתיים וחצי בלילה בחדר לימודו ולומד גמרא עם מנגינה כל כך עריבה ומתוקה. לא נרדם ולא מפסיק לרגע, אלא יושב כבחור צעיר בחשק והתלהבות ושר את לימוד הנצח של עם ישראל! מעולם לא ראיתי מישהו שקורא ספר בצורה כזו, בשמחה ובחשק. אין דרך להסביר את זה מלבד כך שהתורה היא אלוקית ואינה חלק משאר ענייני החומר בעולם הזה.
(קטעים מתוך שיחה לאתר 'אחינו')