- מבאר רבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל (רסיסי לילה) זוהי שמחת ישראל בה', כנאמר בתהילים (ל"ב, י"א) 'שמחו בה' וגילו צדיקים' 'ולישרי לב שמחה', השמחה שהוא דבוק בה' ית', ואפילו מרוחק הוא לגמרי, רק מכל מקום מבקש וחפץ להידבק בו, אומר עליו דוד המלך בתהלים (ק"ה, ג') "ישמח לב מבקשי ה'", השמחה הגדולה של יהודי הוא שהוא מרגיש את המעלה הגדולה 'אשר בחר בנו מכל העמים', ו"שלא עשנו כגויי הארצות" וע"ז אנו אומרים 'עלינו לשבח לאדון הכל… שלא עשנו כגויי הארצות', גם בעבודת ה' אנו מצווים על 'עבדו את ה' בשמחה', דכן מצינו בעבודת הקורבנות (במדרש משפטים) בזמן שביהמ"ק היה קיים, אחר הקרבת הקרבן יוצא המקריב בשמחה על שנמחלו לו עוונותיו, והתשובה במקום הקרבן מעוררת את השמחה. וידועים דברי ה'שפת אמת' שכפי שחודש אלול קודם הימים הנוראים הוא זמן תשובה מיראה, משנכנס אדר קודם ניסן ופסח, זה הזמן לתשובה מאהבה, ובחודש אדר אפשר להפוך הדינים לרחמים. ובחידושי הרי"ם כתב שהמקור לחודש אדר – ע"ש 'אדור ביניכם', ואומר לנו הקב"ה: עשו לי קיטון אחד ואדור ביניכם.
מי מבינינו מוכן להכניס אדם שגנב לביתו?
- "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשביעית. יצא לחפשי חנם" (כ"א א-ב) – להתנהג בחסד וברחמים גם בדיני ממונות – המצווה הראשונה בדיני התורה בדיני ממונות היא כולה חסד. דהנה עצם זה שהעבד נמכר הוא רק בגלל שגנב, כמו שכותב רש"י עה"פ 'כי תקנה – מיד בי"ד שמכרוהו בגנבתו כנאמר (שמות כ"ב ב) 'אם אין לו ונמכר בגנבתו'. מי מבינינו מוכן להכניס אדם שגנב לביתו. והנה חז"ל אומרים (קידושין כ.) 'כי טוב לו עמך' – עמך במאכל ועמך במשתה, שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכים והוא ישן על גבי התבן, מכאן אמרו: כל הקונה עבד עברי, כקונה אדון לעצמו. ומקשה התוס' שם למה שלא נאמר שיהיה כמו אדונו בשווה, ואומר תוס' דאיתא בירושלמי פעמים אין לו אלא כר אחת אם שוכב עליו בעצמו אינו מקיים 'כי טוב לו עמך', ואם אינו שוכב עליו וגם אינו מוסרו לעבדו, זו מידת סדום, נמצא שע"כ צריך למסור לעבדו והיינו אדון לעצמו. וכן הוא צריך לתת מזונות לאשתו ובניו (וכמש"כ רש"י בפסוק ג') 'ויצאה אשתו עמו – וכי מי הכניסה שתצא, אלא מגיד הכתוב, שהקונה עבד עברי חייב במזונות אשתו ובניו'. מובן הדבר עד כמה קשה לקנות עבד, וכמה בעל חסד הוא הקונה עבד. זו מטרת התורה בכך שהביאה את דיני עבד עברי עם תחילת 'אלה המשפטים', כל הדינים צריכים להתנהל בחסד, באהבה הדדית, בפירגון לזולת. ובהמשך הפרשה רואים שוב רעיון זה, באמצע דיני ממונות הקשים הוסיפה התורה גם 'וגר לא תונה' (כ"ב כ), 'כל אלמנה ויתום לא תענון' (כ"ב כ"א), מצות הלוואה (כ"ב כ"ד), השבת אבידה (כ"ג ד), 'וגר לא תלחץ' (כ"ג ט), מצות שמיטה (כ"ג י). התורה מלמדת אותנו בתוך דיני ממונות להתנהג אחד לשני ביחס הוגן (אספקלריא – הרב שלום פולק).
אצל הגויים להבדיל, מענישים את הגנב ומשליכים אותו לבית הסוהר, ובדרך כלל הדבר גורם לו להתקלקל כששוהה בבית האסורים זמן רב בחברת פושעים וגנבים כמותו, אולם לא כן בתורתנו הק'
- "אם אדוניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות האשה וילדיה תהיה לאדוניה" (כ“א ד) – יופי דיני התורה הניכרים במשפט עבד עברי – ראוי להתבונן מדוע פתחה תורה את דיני בין אדם לחברו בפרשת עבד עברי, ומהי מעלת פרשת עבד עברי יותר משאר דיני בין אדם לחברו. ונראה שפרשת עבד עברי היא דוגמא לכל דיני בין אדם לחברו, שכן בפרשה זו נוכל להתבונן על דיני התורה שתכלית כולם לתקן את נפש האדם ולא רק באו רק כ'סדר' בעלמא, שהרי אצל הגויים להבדיל, מענישים את הגנב ומשליכים אותו לבית הסוהר, ובדרך כלל הדבר גורם לו להתקלקל כששוהה בבית האסורים זמן רב בחברת פושעים וגנבים כמותו, אולם לא כן בתורתנו הק', העונשים נועדו לחנך את החוטא שלא ישוב על חטאיו בעתיד וגם לתקן העבר, ולכן הגנב נמכר לעבד עברי, כדי שבדמי המכירה יוכל להשיב את מה שגנב, ויש בזה גם חינוך לעתיד שיבין כמה הגניבה היא דבר מאוס ומתועב, שמחמת הגניבה דינו להיות במעמד שפל כעבד, ומוסיפים גם למסור לו שפחה כנענית, כדי שיבין שהגנב נעשה שפל עד שלבסוף הוא מאבד את קדושת ישראל. ומאידך גיסא יתבונן העבד עד כמה אדונו מכבדו, כדאמרו (קידושין כ.) 'כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו', דצריך האדון לדאוג שמאכלו של העבד לא יהא פחות טוב מהאדון עצמו, וכמו כן אם אין לאדון אלא כר אחד בלבד, צריך האדון לתת הכר לעבד, והאדון עצמו ישן בלא כר (תוס' שם ד"ה כל). ומזה יתבונן העבד איך בית של שומר תורה ומצוות מלא חסד ואור ונעימות, וישתוקק לחיות חיי תורה, ויועיל הדבר לחנכו שלאחר שש שנים כשייצא מבית אדונו לא יחזור לגנוב. לכן פתחה תורה את דיני הממון שבפרשה בדיני עבד עברי, דדין זה משמש כדוגמא לשאר המשפטים שבתורה שכולם נועדו לתקן את נשמת האדם (רבי משה שטרנבוך שליט"א)
חידות לפרשת השבוע:
א. מדוע עבד עברי נקרא 'עברי' ולא 'עבד ישראל'?
ב. מדוע עבד כנעני נקרא 'כנעני'?
ג. מדוע נאמר על עבד שאין לו אשה 'בגפו יבוא'?
ד. מי הוא בפרשתנו שמעשי ידיו שייכים לאדם אחר, אפילו שהוא אינו עבדו?
ה. עד איזה גיל חייב האדון לפרנס את בני העבד העברי?
ו. מדוע בית דין נקראים 'אלוקים'? ז. מדוע עבד נרצע דווקא ליד הדלת?
- תשובה לחידה א. כתב ה'אור החיים': הטעם שנקרא 'עבד עברי' ולא 'עבד ישראל', לפי שחש הכתוב לייחס שם עבדות לישראל. וב'באר מים חיים' כתב: 'עברי' הוא שם הייחוס שהיה לישראל לפני ששמעו דברים בסיני, וזה העבד יתנכר עצמו כאילו לא שמע דברים בסיני. לכך נשאר עליו השם שהיה לאבותינו בעבר הנהר, כשהיו עובדי ע"ז.
- תשובה לחידה ב. כתב ה'מושב זקנים' שכל עבד נקרא 'כנעני' ע"ש כנען, דכתיב ביה "עבד עבדים".
- תשובה לחידה ג. איתא ברבינו אפרים: 'בגפו' אותיות 'בגוף', דכל אדם שאין לו אשה דומה לעוף הפורח, וזה שפירש"י: 'בגפו' – בכנפו. וה'אבן עזרא' כתב: 'בגפו' פירושו: בגבו (אותיות 'פ' ו 'ב' מתחלפות), לומר אין גוף אחר תלוי על גבו.
- תשובה לחידה ד. רש"י כתב עה"פ 'ויצאה אשתו עמו' – הקונה עבד עברי חייב במזונות אשתו ובניו. וכתב הרמב"ן שמעשי ידי האשה והבנים שייכים לאדון הואיל וחייב במזונותיהם. אמנם אינם שלו כדין עבד כנעני וכדין העבד עברי עצמו, אלא יכולים הם לומר לו: אין אנו ניזונים ואין אנו עושים. אמנם דעת הרמב"ם (פ"ג מהל' עבדים הל' ב) שאין מעשי ידי אשתו ובניו של העבד לרבו, אלא הרי הם לבעלה כדין כל שאר הנשים, ואפילו שהוא עבד עברי – זוכה הבעל במעשה ידי אשתו. והטעם שהאדון חייב במזונות אשתו ובניו, כתב הרמב"ן כל זה חמלה מאת ה' עליהם ועל העבד, שלא ימות בצערו בהיות עמלו בבית נכרי ובניו ואשתו יהיו נעזבים. וצווה הקל ברחמיו להיות הקונה כאב רחמן להם.
- תשובה לחידה ה. כתב ה'משנה למלך' (פרק ג' מהל' עבדים הל"א) דנראה מדעת הרמב"ן שחייב לזונם עד שיהיו בני י"ב שנה, וברא"ם בפר' בהר כתב שהאדון חייב לזונם עד שיהיו בני 6 שנים, ודעת הרמב"ם כתב ב'משנה למלך' מדלא כתב שום זמן – הרי שסובר שלעולם חייב האדון לפרנסם כל זמן שאין להם להתפרנס משלהם, אפילו שיהיו גדולים.
- תשובה לחידה ו. כתב ה'אבן עזרא' והרמב"ן דהם מקיימים משפטי האלוקים בארץ, ועוד – לפי שהאלוקים עמהם בדבר המשפט, כדכתיב 'אלוקים נצב בעדת ק-ל', ובמדרש (רבה שמות ל כ"ד) איתא: בשעה שהדיין יושב ודן באמת, כביכול מניח הקב"ה שמי השמים ומשרה שכינתו בצדו, שנא' (שופטים ב') 'והיה ה' עם השופט'.
- תשובה לחידה ז. כתב הטור דיש מפרשים דזהו סימן להיותו עבד, שומר דלת אדוניו. וב'הדר זקנים' כתב: יש מפרשים כי הדלת גרם לו שיימכר, לפי ששבר הדלתות וגנב. ובמדרש 'לקח טוב' כתב: כדי שיהיו באים ושבים אומרים לו: מפני מה אתה משתעבד לזה? התורה זיכתה לך להיפטר. לכך נרצע לפני הפתח ולא בחדרי חדרים. עוד איתא במדרש: אמר הקב"ה: אני פתחתי לו פתח לצאת לחירות, והוא סוגר עליו פתח הבית להיות עבד?! לפיכך לוקה בפתח. וב'מדרשי התורה' כתב: בעבור כי במזוזה יש פרשת 'שמע', ראוי שתירצע אוזנו סמוך לה, כדי שישמור ללכת בדרכי ה', ואם האדון לא ילך בדרכי התורה – לא יאבה לו ולא ישמע לו (שערי אהרון).
(מתוך עלונו של רב צ'ולק תשפ"ג)