מאת כתב 'המבשר'
עולם התורה והישיבות התעטף ביום שישי לפנות בוקר באבל כבד עם הגיע הבשורה הקשה והמרה על הסתלקותו לשמי רום של אחד מגדולי ראשי הישיבות הגאון רבי ברוך ויסבקר זצ"ל, ראש ישיבת 'בית מתתיהו' בבני ברק, שעלה לישיבה של מעלה בשנתו הפ"ג לאחר ייסורים ומכאובים שסבל בשנים האחרונות, לדאבון ולמגינת לב כל בית ישראל ובמרכזם אלפי תלמידיו ושומעי לקחו הרבים.
בהסתלקותו נעקרה מדורנו דמות מופלאה ראש ישיבה ומרביץ תורה רבות בשנים, שהטביע חותם עמוק על עולם התורה והישיבות. העמיד לגיונות של תלמידים בארץ ישראל ובגולה, אוהבן של ישראל, מיצר בצרתם ושמח בשמחתם.
באישיותו הנדירה חברו יחדיו גאונות בתורה לצד נעימות ופשטות מופלאה, כשבכל שנותיו נודע במסכת הרבצת התורה, כשהוא עומד על תלמידיו ומכה על קדקדם שיגדלו ויצמחו לתפארה, ונודע בשיעוריו הבהירים והעמוקים, כשהוא הנחיל מתורת רבותיו הנודעים בישיבת פוניבז' המעטירה.
היה אות ומופת והכל הביטו בהשתאות אחר שקדנותו הנדירה יומם ולילה לא ישבות, הליכותיו הקדושות ודביקותו העילאית בעבודת ה' באמת, מתוך זניחת כל חמודי תבל והבלי עולם, ועם כל זה שפל ברך וענוותן כהלל.
הסתלקותו בתקופה קשה שכזאת כשיושבי ארץ הקודש זקוקים לרחמים שמים מרובים מהווה אבידה קשה שבעתיים, כשעמד היא כל הימים למגן ומחסה בעת צר ומצוק. ומיתת צדיקים מכפרת ומה כאן עומד ומשמש אף שם יעמוד להתחנן ולבקש למען יאמר לצרותינו די ולהחיש את ישועת ה'.
המוני בית ישראל ובמרכזם אלפי בוגרי ותלמידי ישיבת 'בית מתתיהו' בראשות מרנן גדולי ישראל שליט"א ליוו אותו למנוחות עולמים ביום ערב שבת קודש במסע הלוויה שיצא מהיכל ישיבתו בבני ברק, לעבור בית החיים בעיר.
אורו של ראש הישיבה זצ"ל זרח בכ' חשוון תש"א בשכונת נחלת יצחק בתל אביב לאביו הרב ר' משה ויסבקר ז"ל. בשנות צעירותו למד בישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה, ולאחר מכן בעידודו של ראש הישיבה הרב משה צבי נריה זצ"ל המשיך את לימודיו בישיבת פוניבז' בבני ברק.
בשנת תשי"ז נכנס ללמוד בהיכלה של ישיבת פוניבז' בבני ברק, ר' ברוך הכין את עצמו להיבחן על מסכת שבת אצל ראש הישיבה מרן הגר"ד פוברסקי זצ"ל, כשהגיע לביתו שוחח עמו הגר"ד בלימוד במשך שעות, וכפי שהעיד ר' ברוך לימים "מאז נפתח לי עולם חדש". למעשה, המו"מ התורני בין השניים הספיק, והגר"ד פוברסקי קיבלו לישיבה ללא מבחן.
עם כניסתו לישיבה הגיע ר' ברוך לישיבה למשך שבוע ימים, על מנת להכיר את הישיבה, תחילה החל לשמוע שיעורים יומיים מראש הישיבה מרן הגראמ"מ שך זצ"ל בעל ה'אבי עזרי' שחיבבו עד מאוד. בזמנים הראשונים ללימודיו בישיבה, התבייש ר' ברוך לשאול בעיצומו של השיעור. משכך פנה לחבירו לספסל ושאל אותו את השאלה, אלא שכעבור דקות ספורות, שאלה זו נשמעה מפי מרן הרב שך, אותו חבר סיפר לחברים על הבחור הצעיר, שכיוון לשאלת הרב שך, הדבר התפרסם במהירות בישיבה ופתח בפני ר' ברוך את המחסום החברתי בישיבה, כשבחורים רבים מתחילים לשוחח עם הבחור החדש בלימוד, ולהציע בפניו את סברותיהם.
בישיבה דבק במורו ורבו ראש הישיבה מרן הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל, ממנו שמע שיעורים והיה מתלמידיו המובהקים. ככל שחלפו הימים התפרסם שמו בין כותלי הישיבה, כאחד התלמידים המובחרים השוקד על תלמודו יומם ולילה, והיה לחביבם של רבותיו כל ראשי הישיבה.
בהגיעו לפרק האיש מקדש נשא את רעייתו הרבנית שתחי', בתו של הגאון רבי אליהו ירוחם דרבקין זצ"ל, שכיהן לימים כרבו של הוד השרון ונכדתו של הגאון רבי אליעזר דן רלב"ג זצ"ל, ראש ישיבת 'עץ חיים'.
לאחר חתונתו המשיך את מסכת לימודיו ועלייתו התורנית כאברך בישיבת פוניבז', שם למד עם הגאון רבי אליהו ברוך פינקל זצ"ל מראשי ישיבת מיר. כשבכל היכלי התורה בארץ מתפרסם שמו כאחד מגדולי מרביצי התורה העתידיים.
ברבות השנים נקרא לשמש כר"מ בישיבת 'קול תורה' בבית וגן, לשם נקרא על ידי ראשי הישיבה לשמש כאחד ממרביצי התורה. בקול תורה שימש במשך 12 שנים בהן העמיד תלמידים רבים אשר חבים לו את קומתם הרוחנית.
בקיץ תשמ"ב הקים את ישיבת 'בית מתתיהו' בבני ברק, כשבמחזור הראשון נמנו על ספסלי הישיבה כעשרים וששה בחורים. הישיבה הוקמה בהכוונת מרן בעל ה'קהילות יעקב' זצ"ל ומרן הרב שך זצ"ל שאף כיהן כיו"ר העמותה.
מאז אותו יום החלה מסכת של הרבצת תורה שנמשכה עד התקופה האחרונה ממש. במשך כל השנים זכה להעמיד לגיונות של תלמידים ששתו בצמא את דברותיו, וראו באור תורתו כמי שיכול להעמיד קדרים של תלמידים בהבנה וידיעת התורה, כשלצד זאת דמותו המיוחדת המאירה לכל אדם השפיעה עליהם רבות לקבל ממנו מלוא חופנים בכל מכמני העליה.
שיעוריו היו בנויים לתלפיות כשהוא בוחר בדרך העיון ו'הלומדות' בכדי להאהיב את התורה על התלמידים. ראש הישיבה היה נכנס לשיעור ופותח ב'קושיה' חמורה בסוגיא הנלמדת, ובונה על כך מערכה אחר מערכה עד שלאחר עמל ויגיעה הגיע להבנת הסוגיא והדברים היו בהירים ושמחים כנתינתן מסיני.
במהלך אמירת השיעור היה מעמיק וצולל בנבכי הסוגיות בבקיאות מדהימה וחריפות עצומה. במהלך השיעור היה עומד בקצרה על כל נקודה ונקודה בסוגיה שהיתה טעונה ביאור והבנה ובמילים קצרות ותמציתיות היה מבאר ומיישב ברוחב דעתו. כל סוגיה בוארה באר היטב עד אשר מחוורת היתה כשמלה וכל נקודה הבהיקה באור יקרות. כמו כן היו כל הספקות והשאלות המתהוות מבוררות ללא ספקות וקושיות.
אך הוא לא שימש רק כמגיד שיעור הבא לומר את שיעורו ולשוב לתלמידיו, היה מגיע לעמוד מקרוב אחר שקידתם של תלמידי הישיבה, ופעמים רבות ניגש בעצמו בכדי לשאת ולתת עם תלמידי הישיבה במלחמתה של תורה.
כמלאך הממונה על כל עשב ואומר לו גדל, עמד על טיפוחו של כל תלמיד ותלמיד. ואכן אלפי התלמידים הפזורים בכל כנפי תבל, מעידים על האילן רב הפארות ממנו יצאו, כשהרבה תורה וחכמה קנו ממנו באופן אישי.
בד בבד עם טיפוח הכשרונות והעליה המתמדת של בני הישיבה בלומדות, עמד בראש דאגותיו של רבינו חינוכם ליראת שמים ומדות טובות, והנהגה כללית ראויה בין אדם לחברו, בנימוס ובכבוד, ובשמירת הניקיון והסדר, באופן שיהא שם שמים מתאהב על ידם.
אחד מהדברים המופלאים של הישיבה הוא המקום בו עומדת הישיבה כיום. כאשר בימיה הראשונים של בני ברק ייסד הגאון רבי מתתיהו שטיגל זצ"ל את הישיבה הראשונה, שנקראה ישיבת נובהרדוק בית יוסף, שם כיהן כראש הישיבה מרן בעל הקהילות יעקב זצ"ל, רבי מתתיהו מסר את נפשו על הקמת המבנה לישיבה וכיתת את רגליו רבות בחו"ל, עד שהעמיד את המקום על תילו. ברבות השנים נסגרה הישיבה ור' ברוך ייסד שם את ישיבתו כשהוא קורא את שם הישיבה על שמו של רבי מתתיהו שטיגל זצ"ל.
חלק מהותי מתולדות חייו, אישיותו ודמותו, של ראש הישיבה זצ"ל, היא דרכו בייסודה וניהולה של ישיבת בית מתתיהו. כאשר ראש הישיבה, בונה ומייסדה, יוצק את מהותה ותוכנה הפנימי התורני, בהרבצת התורה והיראה ובהעמדת התלמידים באפן נדיר וייחודי. מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל שהיה ממכווני דרכה של הישיבה התבטא כי "אמנם הרבה פותחים ישיבות, אבל רבי ברוך הצליח, כי הוא מגדל ומעמיד תלמידים". הקו המנחה אותו יצר והחדיר רבי ברוך בצביונה של הישיבה, הוא ש"המטרה אינה מקדשת את האמצעים", כשגם לעיתים כאשר יכולות לצמוח תועלויות עצומות, ברוחניות וגשמיות, אלא שהדרך להן, אינה בהכשר ובנקיות גמורה, לא עושים אותם. שיטה זו אותה הטמיע ר' ברוך במסירות נפש, הוכיחה פעם אחר פעם כי זה הוא המפתח לסייעתא דשמיא המופלאה שמלווה את הישיבה מייסודה לאורך כל שנות קיומה, דרך שמועילה הרבה מעבר לכל כללי השוק.
לימים סיפר הרב הראשי לישראל הגאון רבי דוד לאו שהיה מתלמידי הועד הראשון של שיעור א' בישיבת 'בית מתתיהו' שכאשר כל חבריו לשיעור באו בברית האירוסין ולא נותרו לו חברים בני גילו, נכנס לר' ברוך וביקש ממנו לעבור ישיבה, ר' ברוך השיב לו בחיוב ובשמחה. לתדהמתו שאל הרב לאו את ראש הישיבה וכי בקלות אתה מוותר עלי? ענה לו ר' ברוך "אני יודע שכבר אין לך חברים בשיעור, והמוטו שלי הוא ש'הישיבה היא בשביל הבחורים ולא שהבחורים בשביל הישיבה', לכן השיקול הוא טובתך האישית, ולטובתך הכי טוב שתעבור".
ייחודיותה של הישיבה התפרסמה בדרך הלימוד המפואר שלה, בעומק ההבנה, ובפרט העברת מסורת דרך הלימוד של ישיבת פוניבז' ומורי דרכה, רבותיו של ראש הישיבה זצ"ל. כשצורת החינוך בישיבה נבנתה על דרך מסירת התורה של רב לתלמיד, צורת חינוך שהיתה מהות אישיותו ודמותו של ראש הישיבה ביחס לרבותיו, מרנן ראשי ישיבת פוניבז' זצ"ל.
עם התפתחותה של הישיבה המשיך הגר"ב ויסבקר זצ"ל במפעלותיו להגדיל תורה, ובמהלך השנים הקים שתי ישיבות נוספות, האחת היא ישיבת 'מאור יצחק' שבמושב חמד, בראשה עומד חתנו הגאון רבי מנחם יעקובזון. והשניה היא ישיבת 'תפארת חיים' שנועדה לבני עדות המזרח, אשר שכנה במוסדות ישיבת הרמב"ם בתל אביב שנסגרה בתשע"ד, שם הקים לימים תלמידו המובהק הגאון רבי ברוך צבי לב את ישיבתו 'יסודות התורה'.
בשנת תש"ס סיפר רבי ברוך לתלמידיו בהזדמנות מסויימת, כי עד לאחרונה הורו לו גדולי ישראל לקבל עשרה אחוזים מהתלמידים כאלו שאינם מתאימים לרוח הישיבה, כדי לקרבם לתורה ויראת השם, ע"י האוירה של שאר התלמידים. שיקול הדעת של גדולי ישראל כמה הישיבה צריכה לדאוג לתלמידים טובים שירוממו את הישיבה, וכמה היא צריכה לדאוג לבחורים פחות טובים שע"י האוירה הטובה של הישיבה יתרוממו ויצליחו. אולם לאחרונה, אמר רבי ברוך, הורה לו מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל כי עם התקדמות הטכנולוגיה של אותם ימים… ראוי להפסיק עם הנהגה זו.
בשנים האחרונות התרחבה ישיבת 'בית מתתיהו' בצורה מופלאה והתווספו הספסלים בבית המדרש, המונה כיום מאות רבות של בחורים. משכך, לפני כארבע שנים, עלה ראש הישיבה זצ"ל למעונו של מרן הגאון רבי חיים קנייבסקי זצוק"ל ושאלתו בפיו. השאלה הוצגה בפני הגר"ח ע"י תלמידו הגאון רבי אליהו מן. "העיריה מציעה לישיבה לקבל שטח עצום בשכונת 'פרדס כץ' ולעבור לשם", סיפר הרב מן למרן הגר"ח, ושאל "האם הישיבה צריכה לעשות את הצעד ולעבור לשטח החדש או שמא להישאר באותו בנין על אף הצפיפות", הגר"א מן ציין בפני מרן הגר"ח שהאם העובדה שמרן החזון איש התגורר בשטח הישיבה, היא גם סיבה להישאר במקום. ר' חיים ענה בקיצור: "בלייבן" – להישאר. ר' חיים הכריע כי לא מוותרים בקלות על כזה מקום על אף שראש העיר הבטיח שטח גדול בפרדס כץ.
ההכרעה הובילה את הנהלת הישיבה לקיים מגבית המונים, מצי'נג. ההתגייסות היתה המונית, אלפי בוגרי ובחורי הישיבה נרתמו לעזור לראש הישיבה למען הרחבת הישיבה, ובסיעתא דשמיא הושג יעד עצום, כשבמקביל לכך החלו ההריסות לקראת בניית הבנין מחדש והרחבתו בצורה משמעותית, כך שגם יוכלו לקבל עוד בחורים ולעבור את רף ה־700 בחורים, וגם לצמצם דירות שהישיבה שוכרת וכך לחסוך סכומי עתק.
בשנים האחרונות חלה ל"ע במחלה הנוראה, התייסר בייסורים קשים ומרים, ולמרות זאת התעקש והמשיך להגיע להיכל הישיבה ולהרביץ תורה במסירות נפש עד התקופה האחרונה.
בשבועות האחרונים חלה הידרדרות חמורה במצבו תפילות רבים נישאו בכל העולם לשלומו ולרפואתו של ראש הישיבה רבי ברוך בן צביה, אך למגינת לב נגזרה הגזירה ובליל שישי בשעה 1.00 בלילה השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה למגינת ליבם של רבבות תלמידיו בארץ ובעולם. לצד מיטתו שהו תלמידיו ובני המשפחה.
עם הישמע הבשורה הקשה בהיכל ישיבתו – 'בית מתתיהו' בבני ברק הוסרה הפרוכת ואבל כבד ניכר בכל פינה ופינה.
המונים מכל רחבי הארץ ובמרכזם תלמידיו הרבים הגיע לחלוק לו את כבודו האחרון במסע הלוויה ההמוני שיצא מהיכל ישיבתו.
מסע הלוויה נפתח באמירת פרקי תהילים בהתעוררות עצומה על ידי בני הישיבה ואמירת סליחות שנאמרו פסוק בפסוק על ידי חתנו הגאון רבי ישראל מאיר מן.
את משא ההספדים פתח גיסו, הגאון רבי צבי דרבקין שליט"א ראש ישיבת גרודנא באר יעקב.
לאחר מכן ספד הגאון רבי אביעזר פילץ שליט"א ראש ישיבת תפרח שביכה מרורות ואמר: "הוא היה איש אמת ותורתו וחידושיו היו אמת. וכמה הוא חסר בפרט היום שיש כ"כ הרבה חידושים שאינם אמת".
ראש ישיבת סלבודקה מרן הגאון רבי דב לנדו שליט"א הספיד בקול נהי: "אבל כבד לכולנו בני התורה, כאשר נסתלק מאתנו אחד מגדולי מרביצי התורה בדורנו, נודע לשם ולתפארת בהרבצת תורה רבות בשנים, לאלפי תלמידים ושומעי לקח, אשר תורת רבם בקרבם, ורבים מהם מרביצי תורה נכבדים בכל קצוי ארץ, ראש ישיבת בית מתתיהו הגאון הגדול רבי ברוך ויסבקר זכרונו לברכה לחיי העולם הבא.
"הגאון ר' ברוך זכרונו לברכה, זכה וזיכה והקים את הישיבה כאן ועוד ישיבות והעמיד תלמידים במסירות לב ונפש, והנחיל את תורת רבו הגדול מרן ראש הישיבה רבינו הגאון ר' שמואל רוזובסקי זכר צדיק לברכה, והוסיף והשפיע מדיליה באופן שהיה יחודי לו, וניכרת השפעת לימוד תורתו המרשימה אצל תלמידיו הרבים המפארים בתפארת תלמודם את כל מרכזי התורה באשר הם.
"זכינו והיינו שכנים כאן בגבעת רוקח רבות בשנים, ומפעם לפעם כאשר נפגשנו שוחחנו בדברי תורה, ובכל עת ששוחחנו הרשימה מאד מעלת גודל עיונו, והתבוננותו הרחבה והעמוקה בלב הסוגיות שעסק בהם.
"ועוד זאת שמעתי שהיה מסור בצורה מופלגת לכל צרכי תלמידיו הרבים בכל ענין שהוא, ברוחניות ובגשמיות, בעצה ותושיה בכל עניניהם אשר בכל תהלוכות חייהם.
"לאחרונה כאשר ביקרתיו בעת שמחלתו הכבידה עליו, והיה בחלישות כוח גדולה, נתרשמתי מאד מגודל מסירותו לתלמידיו ולישיבתו, כאשר אמר לי ברגש רב שלמרות חוליו הוא זוכה למסור שיעוריו כאשר היתה באמנה איתו, וכל תקוותו היתה שיוכל לשוב לתפילות ולסדרים בהיכל ישיבתו הרמה.
"במסכת אבות (פרק ג' משנה ט') שנינו, רבי חנינא בן דוסא אומר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת, הוא היה אומר, כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת, וכל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת.
"הגאון ר' ברוך זצ"ל, חי את חייו מתוך יראת חטא, בדקדוק הדין, בהתייחסות בכובד ראש לקיום ההלכה בכל פרטיה ודקדוקיה, ומעשיו היו מרובין מחכמתו, ואכן זכה וחכמתו נתקיימה, וחכמתו ממשיכה ומתקיימת בקרב תלמידיו הרבים.
"אבדה גדולה איבדנו כולנו בני התורה, אבדה גדולה לישיבתו הרוממה, ולכל אלפי תלמידיו, ואבדה גדולה למשפחתו הרוממה. הקב"ה ישלח ניחומים לאלמנה הרבנית שתחי', ולכל משפחתו המפוארת, ולכל תלמידיו הרבים. ויזכו בניו וחתניו הרבנים הגאונים שליט"א להמשיך בדרכו וברוחו הגדולה כשאיפתו הטהורה. ובילע המוות לנצח ומחה ד' אלקים דמעה מעל כל פנים.
לאחר מכן ספד משגיח הישיבה הגאון הצדיק רבי שלמה ברויאר שמינה את בניו על פי רצונו של הגר"ב ויסבקר זצ"ל, את בנו הגדול הגאון רבי צבי ויסבקר ובנו הגאון רבי יהודה ויסבקר שיכהנו כראשי הישיבה זה לצד זה.
לאחר מכן ספדו בנו הגאון רבי צבי שמירר על החיסרון הגדול שנהיה. חתנו הגאון רבי מנחם יעקובזון ראש ישיבת 'מאור יצחק' – חמד. בנו הגאון רבי יהודה ויסבקר שחתם את שורת ההספדים וסיפר כי מרן הרב שך זצ"ל העיד בפני תלמידו הגאון רבי אהרן ולדמן כי כשיגיע לשמים הוא יוכל להגיד שהיו לו תלמידים ובראשם ר' ברוך ויסבקר. ועכשיו בוודאי הרב שך יוצא לקבל את פניך.
לאחר אמירת הקדיש יצא מסע הלוויה מגבעת הישיבה לרחוב רבי עקיבא ומשם לרחוב חזון איש כשהמוני בני תורה ותלמידים מלווים את מיטת ראש הישיבה לקבורה בבית החיים בבני ברק שם נטמן בחלקה החדשה שהוכשרה בבית החיים פוניבז'.
ראש הישיבה זצ"ל הותיר אחריו דור ישרים מבורך, בנים וחתנים מרביצי תורה ויראה בהיכלי התורה. את בניו: הגאון רבי צבי ויסבקר, הגאון רבי יהודה ויסבקר, הגאון רבי משה ויסבקר, וחתניו: הגאון רבי מנחם יעקובזון ראש ישיבת 'מאור יצחק' חמד, הגאון רבי ישראל מאיר מן, הגאון רבי שמשון שפירא ר"מ בישיבת בית מתתיהו, הגאון רבי אהרן מאיר קולין, הגאון רבי שלמה אהרן גנס והגאון רבי מאיר אלפא.