והמן כזרע גד הוא… (י"א, ז)
מעבר לחובת ההשתדלות, אנו מבקשים לדעת היכן הוא צינור השפע האלוקי, כיצד הוא זורם וכיצד מונעים בו סתימה… מה אנו יכולים לעשות כדי להגן עלינו ועל משפחתנו, וכיצד אנו יכולים לפתוח את השער לשערי שמים, ולהזרים פרנסה בשפע, לאורך כל ימות השנה. האם יש מפתח לשערים אלה? האם יש דרך לזכות בכך? האם יש כלי שמבטיח שפע שמימי?!
לפנינו תגלית שכדאי להכיר, והיא שאכן כן, יש דרך כזו. יש משהו שכל יהודי יכול לעשות – והמשהו הזה פותח לו את שערי השפע. יש כלי מסויים, נגיש, קרוב וזמין לכל יהודי באשר הוא, שבכוחו להבטיח את השפע הגשמי והרוחני גם יחד, את ההשפעה האלוקית הברוכה הנכספת.
לכלי הזה קוראים 'חסד', עשיית חסד לזולת. לכל יהודי יש יהודים נוספים סביבו, עימם יכול הוא לגמול חסד בכל כך הרבה אופנים וצורות. מילה טובה, חיוך מעודד, הקשבה ונשיאה בעול. עזרה או סיוע טכני, התנדבות לשאת משא פיזי או הענקת תמיכה כלכלית. כל אלה עומדים תחת הכותרת 'חסד', ואת כל אלה כולנו יכולים לעשות – זקנים עם נערים, פשוטי עם כנכבדים הדורים, תלמידי חכמים ובעלי בתים.
זהו גילוי שגילה הרה"ק בעל 'הבית אברהם' זי"ע בפרשת שבוע זה, בפסוק 'והמן כזרע גד הוא'. בביאורו, הוא חושף כי המן – הוא השפע האלוקי מידיו של בורא עולם, ניתנת לאדם כזרע ג"ד – באותה מידה שאדם מתאמץ ומשקיע במושג 'גומל דלים' – בסיוע לזולתו. ככל שאדם מתאמץ וזורע גרעיני השקעה בגמילות חסד – כך זוכה הוא ביותר מן, ביותר שפע אלוקי!
הגילוי הזה מעודד כל כך: הנה כי כן, מתברר שאנחנו שולטים בברז ההשפעה האלוקית. זה תלוי בנו, במעשינו, בחשיבה שלנו, בסדר העדיפויות שלנו. ככל שאנו משקיעים יותר כוחות ואנרגיה בזולת – כך אנו מתוגמלים במזומן מידי בורא עולם. ככל שאנו זורעים עוד ועוד מעשי חסד – כך אנו קוצרים שפע אלוקי בכל התחומים, ובפרט בפרנסה!
ובאותה מידה, הגילוי הזה גם מחייב: כי בעיתות מצוקה, טבע האדם להתכנס לתוך עצמו, לדאוג לעצמו. כל אחד הופך טרוד ומודאג למען עתידו האישי, מתקשה להקדיש זמן ומחשבה, נתינה והענקה, לזולתו. אבל זו החמצת ענק: כי השפע האלוקי, ההגנה השמימית, הפרנסה והעשירות – כל אלה ממתינים לנו מעבר לפינה, תלויים במעשים שלנו למען הזולת, בעשיית חסד למען אחרים, בפעולות שייקלו ויסייעו לאנשים שסביבנו!
זה הזמן לאמץ את החשיבה הזו, ולהופכה למעשים. סביבנו כה הרבה הזדמנויות לפעול ולהרבות חסד, בתוך הבית, בקרב המשפחה, בין חברינו וידידינו, וגם עם אנשים פחות מוכרים. להכין כוס תה ליהודי מבוגר בבית הכנסת, לשאול בשלום חבר ולהתעניין בעובר עליו, לסייע לשכן לשאת את הקניות הביתה, להכין ארוחת ערב או מטעמי שבת לשכן הטרוד בשמחה או בצרה, וגם להעניק למעוטי יכולת עזרה כלכלית. כל אלה הם הזדמנויות לדוגמא לעשיית חסד, אבל הרבה יותר:
אלה הזדמנויות לפתוח לנו את שערי שמים. כי ככל שנרבה חסד, ככל שנפעל להוסיף מעשי חסד, ככל שנתחבר לערך החסד, ככל שנגמול חסד איש עם רעהו – כך נזכה שבורא עולם יעניק לנו את השפעתו הברוכה, ויפתח לנו את שערי השפע, לשומרנו מכל נגע ומחלה, ולהרעיף על ראשנו שפע נחת, פרנסה והצלחה!
שמחה כפולה בסיפור אחד!
כשנתיים ומקצת חלפו מאז הסתלק מעימנו מלאך של רפואה הרה"ג רבי ישעיהו הבר זצ"ל – מייסד ויו"ר ארגון 'מתנת חיים', ולעילוי נשמתו נצטט סיפור שסיפר בעצמו, ומעשה שהיה כך היה:
ערב אחד התקשר אליו יהודי, וביקש להצטרף למשפחת תורמי הכליה, המקריבים איבר מגופם כדי להציל יהודי אחר. הרב הבר התרגש ושמח על כל תורם כליה המעניק לזולתו חיים חדשים, ובחפץ לב הסביר את התהליך: הבדיקות המקדימות, ההתאמה, הניתוח בפועל וההחלמה ממנו. התורם הקשיב בתשומת לב לכל המידע שנפרש לפניו, ורק ציין שתי נקודות חריגות: הראשונה – שיש לו סיפור מאחורי התרומה, אותו יספר בסיום התהליך. והשניה – שהוא מבקש לזרז את העניין…
התהליך החל, בדיקות ההתאמה בוצעו, עד ליום המאושר – בו התורם והמושתל הוכנסו לחדרי ניתוח נפרדים, ובתום כמה שעות – יצאו מהם תורם מאושר שזכה להציל חיי אדם, ומושתל שזכה ב'מתנת חיים' – פשוטו כמשמעו. את אושרם לא ניתן לתאר, האחד זכה בחיים – ורעהו נתן לו אותם. איזה סיפוק עצום!
חלפו שלושה חודשים, ובשעת ערב מוקדמת מתקשר התורם אל הרב הבר, ומבשר לו בהתרגשות: 'מגיע לי מזל טוב, נולד לי בן, ואינני יכול לתאר את שמחתי!' – פתח התורם את השיחה, ואז הסביר את שתי הנקודות שנותרו מעורפלות בשיחה הראשונה, כשסיפר דברים כהווייתם:
ובכן, התורם דנן, אמנם כבר זכה בכמה ילדים, אולם כמעט עשור חלף ללא כל בשורה. בכל לבו ציפו הוא ורעייתו לבשורה משמחת על ילד נוסף המצטרף למשפחה, אולם קרוב לעשר שנים חלפו – ולא זכו בישועה הנכספת. הם ניסו לפעול ככל שלאל ידם, התפללו בכל כוחם, ניסו סגולות שונות – אולם דבר לא עזר.
ואז, ביום מן הימים, הקישה בדלת ביתם אשה אחת, האוספת מצרכים עבור בישול ארוחות חמות למשפחות נזקקות. האשה הסבירה כי היא תורמת את מלוא כוחה למאמץ הזה, היא מבשלת בעצמה את האוכל, וגם טורחת סביב חלוקתו. אולם הואיל ואינה יכולה לעמוד בהוצאות של רכישת המצרכים, היא מחזרת על הפתחים ומבקשת מוצרים מיהודים טובים.
בני המשפחה התעניינו מה גרם לאשה שאינה נראית צעירה לעסוק במסירות עצומה במעשי חסד כה גדולים, ונענו בסיפור אותו סיפרה האשה כשדמעות לחות זולגות מעיניה, וכך אמרה:
'היה זה לפני שנים רבות. הייתי אשה צעירה יחסית, ציפיתי וייחלתי לזכות לילדים, אולם הציפיה התנפצה אל מול סלעי המציאות. הבית נותר ריק ושומם, הסתובבנו בו – רק אני ובעלי – מקווים ומייחלים ליום בו נזכה להיפקד בילדים…
כל יום היה עינוי כשלעצמו, כל לילה היה קשה מנשוא. כל המאמצים לא הועילו, שערי תפילה ודמעה נותרו חתומים, ולא זכינו להיוושע. ואז, יום אחד כשנשבר לבי, החלטתי לנסוע לירושלים ולהזכיר את צרתי בפני גדול הדור, הלא הוא הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל.
כשנכנסתי לפניו, פשוט פרצתי בבכי תמרורים. הייתי מרוסקת נפשית, הרגשתי שאין בי יותר כוחות לעמוד בנסיון הזה. כיצד אפשר להעביר עוד יום ועוד יום, עוד שנה ועוד שנה, בהמתנה מורטת עצבים לישועה, בציפיה דרוכה שמסתיימת באכזבה פעם אחר פעם. אמרתי לרב שאינני יכולה יותר, ושיעשה משהו כדי שהקדוש ברוך הוא כבר יושיעני!
הרב שמע את דבריי בקשב רב, נאנח אתי, ואז נענה ואמר: 'אינני מבין, מדוע את חושבת שהקדוש ברוך הוא חייב לך ילדים? הלא מפתח של חיים בידיו, הוא ורק הוא הקובע למי מגיעים ילדים, וכמה. כיצד אפשר – כביכול – לדרוש ממנו להושיעך? מה קרה, הוא חייב למישהו ישועה?!'
דבריו אלה של הרב, היו כמו חץ בלבי. אני חשבתי שהרב יברכני ויפעל עבורי ישועה, והנה הוא כביכול מצדיק את צרתי, וטוען שבורא עולם לא חייב לי כלום – מה שבוודאי נכון! אבל אם כן – אז מה עוד אני יכולה לעשות? כיצד עוד אני יכולה לפעול? האם נגזרה הגזירה ואבדו סיכויי לזכות בזרע של קיימא? – רק אחר כך הבנתי, שדבריו אלה של הרב היו הקדמה למשפט הבא שלו, בו אמר:
'אבל ראי נא, הרי לא אבדה תקוותך. אמנם ה' יתברך באמת לא חייב לאף אחד מאיתנו דבר, אבל יש משהו שאנחנו יכולים לעשות. אם אנחנו נעשה דברים שאיננו חייבים, אם נפעל להיטיב עם חברינו ולעשות עימם חסד למרות שאין זו חובתנו – בכך נוכל לקבל פתחון פה לבקש כי גם בורא עולם יעשה עימנו חסד, ויעניק לנו טובה מאוצרו הטוב, אף שאיננו חייב!
ולכן, עצתי לך' – המשיך רבי שלמה זלמן – 'שתפעלי למען הזולת. תרבי חסד, תעשי טוב לאנשים – הרבה יותר ממה שאת חייבת. בכך תמלאי את חלקך בעשיית טוב למרות שאינך חייבת, ובעזרת השם זה יביא לכך שהקדוש ברוך הוא ייטיב עמך – אף שגם הוא אינו חייב!'
יצאתי מהרב מחוזקת ומעודדת, ומיד החלטתי לפעול. הקמתי את הארגון הקטן שלי, שכמעט ללא משאבים מעניק ארוחות חמות למשפחות נצרכות. אה, וכמעט שכחתי לספר' – סיפרה האשה כשחיוך מסתמן בזוויות שפתותיה – 'שברוך השם אני אמא מאושרת לשלושה ילדים מתוקים…'
ככל הסיפור הזה סיפרה האשה בבית המשפחה, בלי להבין שכל מילה הולמת בראש ההורים כקורנס. 'לעשות משהו גם אם לא חייבים', 'להתאמץ למען הזולת כדי לזכות בישועה', 'להיטיב עם אנשים אחרים ולזכות' – המושגים האלה העלו בהם הרהורים, שהובילו להחלטה להתקשר עוד באותו ערב אל הרב הבר, ולהיכנס לתהליך ארוך וממושך אותו אמנם אין חיוב לעבור, אבל כל כולו עשיית חסד והטבה לזולת, ולכן יש בו את הכח לפתוח את שערי הישועה וההטבה ממרומים!
'וזו הסיבה' – סיים התורם שהפך לאבי הבן לרב הבר – 'למה ביקשתי לזרז את הליך התרומה. ידעתי, פשוט ידעתי, שתרומת הכליה הזו תביא לי ילד. נתתי כליה ליהודי אחר – הרבה מעבר למה שאני חייב – כדי לעשות חסד לזולת. ידעתי שבורא עולם יתן לי ילד שהוא לא חייב, ייטיב עמי כשם שהיטבתי עם זולתי! וזה גם הסיפור שהבטחתי לך אז, בטלפון הראשון. רציתי לזכור לספר לך על ישועתי, בזכות החסד שעשיתי!'
סיפור מופלא זה, אותו סיפר הרב הבר בעצמו, מאיר וקורא: כל כך הרבה יהודים זקוקים לישועה, מבקשים בכל לשון, מתחננים בכל לב. הבה נזכור שבורא עולם לא חתום איתנו על חוזה לספק את כל משאלות ליבנו, הוא באמת אינו חייב לנו דבר. יש באוצרו שפע עצום לחלק, ובכל זאת – הוא לא חייב.
אבל יש לנו דרך להניח את ידינו על השפע הזה, והיא לעשות חסד. לעשות טוב לזולת. להתאמץ ולפעול למען יהודים אחרים. כי כשאנחנו עושים זאת למרות שאיננו חייבים – אנו פותחים לעצמנו את השער לקבל ישועה והטבה מלמעלה, אף שאין חייבים לנו אותה. ואדרבה, ככל שהחסד דורש יותר מאמץ, יותר 'מעבר לנדרש', יותר מהמחוייבות הרגילה – כך עוצמתו והשפעתו גדולים שבעתיים!
אחים יקרים, הבה נאמץ את החסד. הבה נחפש הזדמנות לפעול טוב בין איש לרעהו, להרבות מעשי חסד גדולים וקטנים, חיוכים מעודדים כמו סיוע לחבר, תרומה כספית ככל יכולתנו לצד עזרה פיזית עד כמה שאנו מסוגלים. חסד הוא מפתח, כלי שבוקע שערי שמים, ככל שנרבה חסד – כך נזכה בחסד מבורא עולם, באוצר של ישועות, שמחות, בריאות, נחת ופרנסה בשפע!
(פניני פרשת השבוע)