שהוא אכזרי
"מעשה נורא היה מספר הגרש"ז אויערבך זצ"ל כשלמד עם הגאון רבי דוד בהר"ן זצ"ל בחברותא:
יום אחד באמצע לימודם, סגר לפתע רבי דוד את הגמרא ואמר שהוא מוכרח ללכת.
הגרש"ז שהכירו היטב, הבין כי לא ענין של מה בכך הוא שרבינו מפסיק באמצע לימודו ואף סוגר את הגמרא שלא כדרכו. תמיד כשהוצרך לצאת, היה מניח מטפחת על הדף הפתח ויוצא. הוא שמר את תמיהתו בלבו.
לאחר זמן לא רב, שב רבי דוד והמשיך בלימוד. בסיום לימודם כשהבחין בהשתוממותו של הגרש"ז, הסביר: 'כאשר יצאתי לכאן, היו אשתי ובני ביתי שוכבים בבית כשהם חולים. כמובן, קושי גדול היה לי לעזוב את הבית במצב כזה אך שמתי לנגד עיני את דברי חז"ל: 'אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שמשים עצמו אכזרי כעורב על בני ביתו', לפיכך הגעתי ללמוד כרגיל. אולם פתאום באמצע הלימוד, הטריד אותי מראה פניהם של בני ביתי וקשה היה עלי העיון, לפיכך הלכתי לכותל המערבי וביקשתי מרבונו של עולם שירפא את בני ביתי ויתאפשר לי ללמוד בעיון בלי הפרעות".
(דברים ערבים – ארח דוד, עמוד תקכ"ד)