התמדה וזריזות בעבודת ה'
"וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב" (יח, יג)
פירש רש"י: "'ויהי ממחרת' – מוצאי יום הכיפורים היה, כך שנינו בספרי, ומהו 'ממחרת', למחרת רדתו מן ההר".
מה בא הכתוב להשמיענו שהיה זה "ממחרת"?
אומר האברבנאל: משה רבנו פגש את אשתו וילדיו אחרי תקופה ארוכה שלא התראו. גם חמיו הגיע עימם. ביום הראשון נערכה קבלת פנים, כל עם ישראל יצאו לקבל את פניהם, נערכה סעודה גדולה לכבוד המאורע. לאחר מכן אפשר סוף סוף להתפנות קצת למשפחה, לשוחח עם האשה, עם הילדים, עם החותן…
אך לא! "ויהי ממחרת", למחרת בבוקר משה רבנו קם לעבודת יומו, בלי שום שינוי. עם ישראל מחכה לו, אי אפשר לעצור!
יהודי אף פעם לא עוצר את עבודת ה' שלו, כל ימיו הוא בעבודת ה' מתמשכת ובלתי פוסקת.
רץ כצבי
יהודי אחד חשקה נפשו לטעום טעם של בשר צבי… אבל איך ישיג צבי? הרי הצבי הוא חיה מוגנת, ומי שצד אותה עובר על החוק וצפוי לעמוד לדין.
ליהודי הזה יש מפעל גדול וחלק מהעובדים הם ערבים. יש ביניהם כאלה שצדים צבאים, כמובן באופן בלתי חוקי. אמר להם בעל המפעל: "בפעם הבאה שיזדמן לכם לצוד צבי, תביאו אותו אלי, אני רוצה ששוחט יהודי ישחט אותו כדת וכדין, כדי שיהיה אפשר לאכול את בשרו".
יום אחד הגיע אליו אחד מעובדיו הערבים והודיע לו שבטנדר שלו יש צבי חי… היהודי הוציא את הצבי מתוך הטנדר בזהירות רבה, הכניסו לתוך חדר, נעל את החדר, ואז הזמין את הרב מחפוד שישחט את הצבי כדת וכדין.
הרב מחפוד הביא עמו את סכין השחיטה. הוא פתח את דלת החדר שבו הצבי היה כלוא, כדי להתחיל בשחיטה. הוא ראה את הצבי רכון על הארץ, במצב גופני ירוד מאוד. אמר לו הרב מחפוד: "דע לך שאם הייתי בא אליך למחרת, הצבי היה מת".
התפלא האיש: "מדוע? החדר מאוורר והשארתי לו מזון בשפע".
אמר הרב מחפוד: "הצבי חייב להיות בתנועה מתמדת, הוא חייב לרוץ, לנוע במרחבים. אם כולאים אותו בתוך חדר ומונעים ממנו לנוע בחופשיות, הוא מאבד את יצר החיים שלו ותוך זמן קצר הוא נחלש ומת".
כששמעתי את הסיפור, אמרתי: הנה לנו הסבר חדש ונפלא לדברי התנא יהודה בן תימא באבות (ה, כ): "הוי רץ כצבי". אנו מפרשים זאת כביטוי לזריזות בעבודת ה', אומר לנו התנא: זו טעות! "רץ כצבי" אינו תוספת מעלה של זריזות בעבודת ה' וזריזות במצוות, "רץ כצבי" הוא עצם החיים!
כשם שהצבי חייב להיות בתנועה מתמדת, לרוץ ולנוע בלי הפסק, כך היהודי צריך לעבוד את בוראו ולקיים מצוות בתמידות, בלי הפסק, בכל מצב. ברגע שהוא מפסיק 'לרוץ' – הוא מת!
"והחליצנו – ואל תהי צרה ויגון ביום מנוחתנו"
בברכת המזון בשבת אומרים: "רצה והחליצנו ה' אלוקינו במצותיך ובמצות יום השבת הזה… ואל תהי צרה ויגון ביום מנוחתנו".
מה פירוש "והחליצנו"?
מפרש רש"י (עירובין לט ע"א): "החליצנו – זרזנו, כמו (במדבר לב, יז) 'נחלץ חושים'".
בזכות מה הקב"ה לא יביא עלינו "צרה ויגון ביום מנוחתנו"? בזכות "והחליצנו" – בזכות הזריזות שלנו "במצוותיך", בזכות הזריזות שלנו "במצות יום השבת הזה". אם כל השבוע אנו בתנועה מתמדת בעבודת ה', אם כל השבוע אנו זריזים למצוות – בזכות זו ה' ימנע מאיתנו יגון וצער בשבת.
כמו כן ישנה מעלה גדולה של זריזות לכבוד שבת קודש. יש לעשות את ההכנות לשבת בזריזות, לקבל את השבת 'בזריזות', דהיינו להקדים לקבל את השבת לפני הזמן. בזכות הזריזות לכבוד השבת, בזכות ה'תוספת שבת' – נזכה לשבת ברוכה, מלאת שמחה, בלי שום צער, יגון ואנחה.
(רבי גואל אלקריף שליט"א – נאה דורש)