היה זה ביום כ"ה בטבת תשס"ג. על הרכבת העושה את דרכה ממנצ'סטר ללונדון, ישב בחור ישיבה והאזין בקשב לשיעור מפי הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל, שנודע בדרשותיו המאלפות. הבחור ביקש להגיע לחתונת חבר, ובכדי שלא לבטל את זמן הנסיעה – האזין להקלטה שרוממה את רוחו.
הוא שמע שיחה מרתקת, בה סיפר הגר"ש פינקוס על אחד מגדולי ישראל בדור קודם, שכתב בצוואתו שהוא מבקש מצאצאיו להקפיד על קביעות עתים לתורה – לקבוע זמן בו ילמדו תורה, בכל מצב ובכל תנאי. ובכדי שצאצאיו – ההוגים בתורה בכל שעות היום – לא יתפלאו על בקשתו זו, הוא הוסיף וכתב להם סיפור:
היה זה כשארץ ישראל היתה נתונה תחת השלטון הבריטי, וליישוב היהודי הקטן הגיעה מכת ארבה מחרידה. הבריטים ציוו שכל תושב מחויב לצאת מדי בוקר אל השדות ולקצור תבואה ככל יכולתו, כדי להציל את התבואה מהארבה המאיים לחסל אותה. כולם קיימו וקיבלו עליהם, והכל – תלמידי חכמים כפשוטי עם, סוחרים גדולים כעמלי כפיים – כולם יצאו לשדות מדי בוקר, לקצור ולאסוף את התבואה בטרם יהיה מאוחר.
רק בערב, עם רדת החשיכה, הכל חזרו הביתה, ואז קרה דבר מופלא: הפועלים, שמעודם הורגלו לעבוד כל היום וללכת בערב לשיעור תורה – לא שינו ממנהגם. הם שבו עייפים ומותשים מן השדות, אבל מיהרו לבית המדרש, ללימוד היומי הקבוע. ואילו תלמידי החכמים והוגי התורה, גם הם נהגו כמנהגם הקבוע – עם רדת החשיכה שבו לביתם, אכלו ארוחת ערב ועלו על יצועם. עמלי הכפיים עסקו בתורה מדי ערב, ודווקא תלמידי החכמים – נותרו מאחור…
את כל זאת כתב אותו גאון מישראל לצאצאיו בצוואתו, והסיק מהסיפור את בקשתו: שכל צאצאיו, גם עמלי התורה כל היום – יקפידו על קביעות עתים. משהו קבוע שמחזיק מעמד בכל תנאי, עת קבועה ללימוד התורה בכל מחיר. נכון, גם אם למדו כל היום בבית המדרש, עדיין הוא מפציר בהם שיקפידו על שעת לימוד נוספת, קביעות עתים עוצמתית!
הבחור שישב ברכבת שמע את השיעור והרגיש שהדברים נועדו בדיוק אליו. הן הוא בחור ישיבה ההוגה בתורה כל היום, אבל אין לו שיעור או חברותא, הספק לימודי קבוע או דף יומי, שהוא מקפיד עליו בקביעות, בחורף כבקיץ, בחופשות כבשגרה, בחגים ובשבתות. הוא לומד המון – אבל קביעות עתים אין לו! על אתר החליט הבחור להחזיק בכך וקבע כי החל ממחר, ביום כ"ו טבת תשס"ג, יתחיל בלימוד קבוע. כל יום ילמד עמוד גמרא, מחוץ לסדרי הישיבה, אבל עמוד שיהיה כמו עמוד: יציב, חזק, איתן. עמוד גמרא יומי, כל יום. בלי זה – הוא לא הולך לישון, נקודה!
ביום הראשון היה קל, אבל אז התחילו הניסיונות. יום אחד הוא נזכר רק לאחר ששכב כבר במיטה. רוח רופסת בליבו לחשה שישלים מחר, אולם הוא התחזק, קם מהמיטה, התלבש, ירד לבית המדרש ולמד את העמוד היומי. היה גם את ליל פסח, שלא הספיק ללמוד במשך כל יום ערב פסח, ולאחר עריכת הסדר התיישב ללמוד עמוד גמרא, כי קביעות זו קביעות!
כך הלך הדבר ונמשך, בכל עת ובכל זמן. עד לערב אחד, אולי הקשה בכולם: היה זה ביום כ"ו בטבת תשס"ד. בסיומו של שבוע מטלטל – אשר גם במהלכו נלחם על קיום הקביעות – זכה לבוא בברית האירוסין עם בת גילו, בסימן טוב ובמזל טוב. לאחר יום כה מרגש ומשמעותי הוא צובט את עצמו ונזכר: עלי ללמוד את העמוד היומי!
וכהרף עין נזכר בעוד משהו: היום, באותו יום, הוא חוגג שנה לקיום הקביעות היומית שלו. הוא החל בדיוק לפני שנה – והנה, בחלוף שנה מיום ליום – הוא בא בברית האירוסין והוא עתיד להקים בית בישראל. הקביעות שלו הביאה עמה ברכה משמעותית, כי בחלוף שנה מאז יצאה לדרך – גם הוא יצא לדרך חדשה, לבניין ביתו!
(המבשר תורני)