דקה מתוקה על העמוד היומי: בורא פרי הגפן
מדוע נסע החפץ חיים אל רבה של סטוויסק?
כתב ה"משנה ברורה" (סימן רע"ב סעיף ו' בביאור הלכה ד"ה "מקדשין עליו ") להלכה, כי אדם אשר המעות מצויות בכיסו ייטיב לעשות, אם יחמיר וירכוש יין הראוי לברכת "בורא פרי הגפן" לכל הדעות. אולם, כל אדם רשאי לסמוך על השיטות הסוברות כי די במשקה אשר מעט יותר משישית ממנו הוא יין.
זהו, איפוא, פשר ההודעה המופיעה על בקבוקי יין רבים: "ראוי לברכת בורא פרי הגפן לפי דעת מרן הבית יוסף". לו ניתן היה לדייק מעט, ראוי היה לכתוב – "ראוי לברכת בורא פרי הגפן לפי דעת המחמירים בדעת הבית יוסף"… שהרי לשיטת ה"משנה ברורה", ה"בית יוסף" לא נקט בשיטה שונה מזו של הרמ"א.
לסיום ראוי להדגיש, כי לכל הדעות, יין שפג טעמו בעקבות מזיגתו במים, אינו נחשב יין, וברכתו "שהכל נהיה בדברו". כל הנדון הוא כאשר טעמו של היין נותר על כנו.
למעשה, על המבקש בימינו למזוג מים ביין או במיץ ענבים לוודא, ראשית לכל, את כמות המים שניתנה בבקבוק על ידי יצרן היין, ולאחר מכן לשער בבטחה, כי גם לאחר הוספת המים על ידו ישאר במשקה טעם יין, אלא שדבר זה מומחים בלבד יכולים לשערו.
מעניין לציין כי בספר "החפץ חיים – חייו ופעלו" (ח"א עמ' ר"ז) מסופר, כי כאשר רבינו ה"חפץ חיים" זצ"ל שמע שאחד מגאוני דורו, רבי חיים אריה לייב מישקובסקי זצ"ל, רבה של סטוויסק ובעל שו"ת "פני הארי החי", נוטה להחמיר בסוגיה זו (עיי"ש סימן ל"ח), "לא התרשל ה"חפץ חיים", ונסע בעצמו סטוויסקה, כדי לשכנע בנימוקיו את גדול המקום.
ברם, ר' חיים אריה לייב עמד בתוקף על דעתו, כי בנוגע לקיומו של דין יש לחפש את הדרך הבטוחה כדי לצאת ידי כל הדעות. נענה לו ה"חפץ חיים" לבסוף ואמר: אך לא כל יהודי הוא רבה של סטוויסק, שמשתכר ב"ה עשרים וחמשה רובל לשבוע, ויכול להרשות לעצמו לקנות יין מהודר לקידוש. ומה יעשה יהודי עני ברצותו אף הוא לקדש על היין כדי לקיים זכרהו על היין?".
(מאורות הדף היומי)
♦ ♦ ♦
מדוע התעכב הגאון ר' חיים עוזר מלקדש בשמחתו של הברון רוטשילד?
פעם ערך הברון רוטשילד קידוש לכבוד שמחה שהייתה במעונו, ואל הקידוש הוזמנו הרבה אנשים בראשות מאורי וגדולי הדור דאז. כשנכנסו קהל המוזמנים לאחר התפילה לאולם הגדול לא מצאו על השולחנות הערוכים אלא יין וגביעים לקדש בהם, ולא ידעו כיצד יקדשו, שהרי 'אין קידוש אלא במקום סעודה' (פסחים קא.), וכיצד יקדשו מבלי 'מזונות' על השולחן…
והנה הופיע הברון במלוא הודו ותפארתו, ניגש למקומו, כשעל ידו יושב הגאון הגדול רבי חיים עוזר זצוק"ל. נטל הברון את הגביע בידו, קידש על היין בברכת בורא פרי הגפן, ולאחר מכן בירך בורא מיני מזונות להפתעת הקהל על הגביע, ואכלו. ונתברר לכל כי הגביע הוא בעצמו בר אכילה, והוא המזונות כדי לצאת ידי קידוש במקום סעודה.
לאחר מכן כיבד הברון את הגאון רבי חיים עוזר שיקדש על היין. הגאון רבי חיים עוזר מילא את הכוס, נטלה בידו והחל מתעמק במחשבותיו למשך זמן, עד שפתח וקידש עליה, ובירך בורא מיני מזונות על הכוס ואכלו. משיצא, שאלוהו מקורביו, ילמדנו רבינו, במה התעמק כשהחזיק את הגביע בידו ולא קידש מיד. ענה הגאון רבי חיים עוזר, נתעוררתי לחשוב כיצד אחזיק 'מזונות' בידי ואקדש על יין, והרי בפת יש דין שצריך לכסותה בעת הקידוש כדי 'שלא יראה הפת בושתו' (שו"ע או"ח סי' רעא ס"ט). ואף אם ב'מזונות' רבו המנהגים אם צריך לכסותם או לא, מכל מקום כשהנני אוחזם ממש בידי ודאי יש לחשוש שלא יראו בושתם. אך שוב חזרתי לחשוב הרי אם לא אקדש, יתבייש הברון רוטשילד, על כן אמרתי, מוטב שיראה המזונות בושתו, ולא רוטשילד.
(באר הפרשה דברים תשע"ח, מקובץ 'ישורון' שנת תרע"ב)
♦ ♦ ♦
מדוע חיפש הגרש"ז אויערבאך שני יינות על מנת לברך הטוב והמטיב?
מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל נהג תמיד לתור אחר טובות וחסדים שהקב"ה גומל עמו, ולקיים את חובת הכרת הטוב בברכה בשם ומלכות, וכשנולדה לו נכדה הוא רצה מאד לברך על כך, אך חז"ל לא תיקנו ברכה עבור הסבא, רק להורים, על כן חיפש שני יינות אשר האחד משובח מהשני, ובירך על הראשון "בורא פרי הגפן", ואחר כך כשהובא בפניו היין המשובח יותר, בירך עליו ברכת "הטוב והמטיב", והתכוון במחשבתו לתת שבח לה' על לידת נכדו.
("תורה דיליה" עמו' תצ"ו)