בט"ו בשבט אין אומרים תחנון
בט"ו בשבט אין אומרים תחנון, ואין אומרים גם במנחה לפניו (משנ"ב ס' קל"א ס"ק ל"ה) כיון שנקרא ראש השנה, אבל אומרים "למנצח".
האם מדלגים גם על "ק-ל ארך אפים", שלפני קריאת התורה?
שאלה: השנה שחל ט"ו בשבט ביום חמישי, האם מדלגים גם על "ק-ל ארך אפים", שלפני קריאת התורה?
תשובה: בט"ו בשבט אומרים "ק-ל ארך אפים", אעיפ שאין אומרים תחנון, כי הכלל הוא שביום שאומרים "למנצח" אומרים גם "ק-ל ארך
אפים" (משנ"ב סי' קל"א סיק ל"ה, ו"לוח לארץ ישראל").
ראש השנה לאילנות גם באוסטרליה, וארגנטינה
ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות בכל הארצות, ואפילו באותם מקומות שזמן הגשם הוא לאחר פסח, כגון: אוסטרליה, ארגנטינה וכד' ("הר צבי'' או"ח ח"ב סי כ"ט).
מה ללמוד בט"ו בשבט
"ביום ט"ו בשבט למדתי הלכות מעשר מספר הרמב"ם, ובמסכת ראש השנה (י"ד; והלאה) וחזרתי לחדש דבר מה – כערכי, ויהא חשוב כקיום המצוה במעשר אילן, והתפללתי לה' שיזכני באותה המצוה בפועל ממש מן התורה, ומאז נראה לי שמה שהראשונים קבעו יום זה ליום טוב שלא לומר בו תחנון, הוא להזכירנו מצוות הפרשת מעשר אילנות' וכו' (הגאדר"ת ב"נפש דוד" הנהגה ט"ו).
כמה פירות אוכלים בט"ו בשבט?
כתב ה"מגן אברהם": "ונוהגים האשכנזים להרבות בו במיני פירות של אילנות". ועי' "כף החיים' ס' קל"א ס"ק צ"ז) שכן יש נוהגין בספרד, ויש שעושין לימוד באותו לילה, שלומדים משנה או זוהר המדבר בעניין אותו הפרי ואח"כ מברכים עליו, ויש ספר מסודר בנושא הנקרא "פרי עץ הדר",
יש הנוהגים לאכול ט"ו מיני פירות (ספר "מועד לכל חי" ס' ל'), ויש הנוהגים לומר אחד מט"ו פרקי "שיר המעלות" בין פרי לפרי ("דרכי יוסף צבי", ו"מועד לכל חי" שם). וי"א שהמנהג לאכול הרבה מיני פירות הוא עפ"י הירושלמי (סוף קידושין): "ר' חזקיה ר' כהן בשם רב, עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראו עיניו ולא אכל. ר' אליעזר חשש להדא שמועתא ומצמיח ליה פריטין (מאסף פרוטות שיהיו מצוין לו לקנות) ואכיל בהון מכל מילה (מכל מין) חדא בשתא" ואפשר בגלל זה קבעו לאכול כל מיני פירות בט"ו בשבט. ועי' "פני משה" שמפרש משום ש"אינו נותן לבו לחזור אחריהם לברך להודות השם ב"ה שברא מינים אלו להחיות בהם בני אדם, וכמו שאינו נחשב בעיניו טובתו יתעלה ב"ה", עכ"ל.
בתשב"ץ (ס' ש"כ) כתוב פשט בירושלמי שר' אליעזר היה מצמצם בהוצאותיו כדי לאכול מכל המינים של שנה כדי להרבות בברכות לד'.
סדר הברכות לט"ו בשבט
בט"ו בשבט אוכלים הרבה מיני "פרי העץ", ויש לדעת על איזה פרי יברך כדי לפטור את השאר. כשיש לפניו הרבה מיני פירות, אם כולן ברכותיהן שוין, ויש בהם משבעת המינים, יש לו לברך על הפרי שהוא משבעת המינים, ועי"ז פוטר הברכה לכל שאר הפירות (שו"ע סי' רי"א סעיף א'). ואפילו אם הוא רק חצי פרי, והשאר הם פרי שלם – מברכים עליו (משנ"ב ס"ק ד'). אם שניהם ממין אחד משבעת המינים, או ששניהם אינם מין שבעה, מקדים השלם, ואפילו החצי חביב יותר בכל זאת השלם עדיף (משנ"ב שם), וכששניהם שלמים, מקדים המין שרגיל להיות חביב אצלן, אפילו עכשיו חפץ במין השני (שו"ע שם ומשנ"ב ס"ק י"א). ואם גם שניהם שלמים, או שניהם אינם שלמים, וגם שניהם חביבים ואחד גדול מחברו, הגדול עדיף ("דעת תורה". וכמש"כ השו"ע ס' קס"ח ס"ב לענין פת).
כשיש שבעת המינים, כל מין הסמוך בפסוק למילת "ארץ" קמא או בתרא הוא קודם למין השני, וסדר חשיבות בז' מינים הוא (חיטה ושעורה אינו מצוי אצלנו לאכול כמות שהם): זית, תמר, ענב (גפן) תאנה ורימון (שו"ע שם ס' ד'). (יש שנותנים רמז לדבר לפי הגרעין שבו : זית, יש לו גרעין אחד. תמר, יש לו גרעין אחד שנראה כשתיים. ענב, יש לו כמה גרעינים. ותאנה, יש בו יותר גרעינים. ורימון יש בו מאות גרעינים!).
לסיכום: כשיש הרבה מיני פרי העץ, סדר ברכתן הוא ז' מינים (לפי קדימה בפסוק סמוך ל"ארץ"), שלם, חביב, גדול.
פירות ששווים בחביבותם ושלימותם
שאלה: יש לפניו כמה מיני פירות שברכותיהם שוות ואין בהם משבעה מינים, וכל הפירות שלמים או חצויים, ושווים בעיניו חביבותם, את איזה מהם יש להקדים?
תשובה: יש להקדים את הפרי הנקי יותר, כגון שיש לפניו תפוח שלם אך הוא כמוש, ויש לו גם אפרסמון שלם ויפה, יברך על האפרסמון כיון שהוא נקי ויפה יותר (שו"ע ס' קס"ח סעיף ד'). ואם כולם שווים ביופיים יברך על הפרי הגדול ביותר (שם), כגון שיש לפניו תפוח ושקד, ושניהם שלמים, ושניהם חביבים ושווים ביופיים, יש להקדים ולברך על התפוח כיון שהוא גדול יותר. נמצא שסדר הברכות הוא: א. מין שבעה ב. שלם ג. חביב ד. נקי. ה. גדול.
ברכה על סגולת האתרוג
שאלה: יש סגולה שחותכים אתרוג חי (לא מבושל) לחתיכות קטנות כמו בסלט, והוא מר מאוד, וכל יום אוכל כמה חתיכות כמות שהוא, (ומשאירם בערך דקה בפה) איזו ברכה יש לברך עליו?
תשובה: איתא בשו"ע (ס' ר"ב סעיף ט"ז) כל פלפל וזנגוויל יבשים וכו' שאין דרך לאוכלם אלא ע"י תערובות, אין מברך עליהם כלום. ומפרש המשנ"ב (ס"ק ע"ט) שאין הנאה באכילתם כשהם יבשים, ואם אכלם עם סוכר וכדומה מברך עליהם "בורא פרי האדמה", עכ"ל.
לפי"ז לכאורה ה"נ שאין דרך לאוכלו כן והוא מר, אין לברך עליהם כלל ועכ"פ כדי להוציא עצמו מספק אפשר לברך 'שהכל' על סוכר או "העץ" על פרי אחר ולהוציא בזה הברכה.
האם מברכים שהחיינו על פרי חדש מרוסק
שאלה: כשאוכל פרי חדש שהוא מרוסק, האם מברך עליו "שהחיינו"?
תשובה: אע"פ שמברכים עליו ברכת "שהכל" מכיון שהוא מרוסק, בכל זאת מברכים עליו ברכת "שהחיינו" כיון שבכל אופן יש בזה שמחה (הגרי"ש אלישיב זצ"ל).
ברכת 'שהחיינו' על אבוקדו ע"ג לחם
שאלה : האוכל אבוקדו בפעם הראשונה, תוך כדי סעודה ע"ג לחם, האם לברך עליו "שהחיינו משום פרי חדש או שמא הוי טפל לפת?
תשובה: ברכת הנהנין לא מברכים עליו כיון שהוא טפל לפת. אבל מה שנוגע להנאה ולשמחה שנובעת ממנו זה עדיין קיים אפילו שהוא טפל, ויש לברך עליו ברכת "שהחיינו" ("מבית לוי בשם בעל "שבט הלוי" זצ"ל, הגר"נ קרליץ זצ"ל).
שבת שירה – האכלת בעלי חיים בשבת שירה
כתב ה"מגן אברהם" (ס' שכ"ד): "יש נוהגים ליתן חיטים לפני עופות בשבת שירה" (יש אומרים שהטעם הוא משום שהציפורים אמרו שירה על הים, ויש אומרים משום שהציפורים אכלו את המן שפיזרו דתן ואבירם מחוץ למחנה), אך מנהג זה אינו נכון שהרי אין מזונן של הציפורים על האדם ואסור לו להאכילו בשבת, (עכ"ד) וע"כ יש להכין את מזונן ולהניחו לפניהן בערב שבת.
מותר לאדם ליתן בשבת מזונות לפני בהמות ועופות שמזונותיהם עליו, דהיינו אלו שאינם רגילים לחפש לעצמם אוכל, ואם לא נותנים להם לא יהיה להם מה לאכול.
כמו כן מותר לכל אדם להאכיל בעלי חיים אלו, ואפילו אינם שלו "ביאור הלכה" שם סעיף י"א, ועי' ספר תהלה לדוד" ס"ק י"ד).
ציפורים הנתונות בכלוב – מותר להאכילן בשבת אם צריכות לכך מכיוון שמזונותיהן על האדם, אבל אסור לטלטל הכלוב משום מוקצה.
דגים באקווריום – מותר להאכילם בשבת אם צריכים לכך, אבל דגים שמאכילים אותם רק פעם בכמה ימים אין להאכילם בשבת.
יש מתירים לנער מפה עם פירורים אע"פ שציפורים יאכלום, מכיוון שאין כאן טרחה יתרה (עי' משנ"ב שם ס"ק כ"ט, ועוד עי' "אשל אברהם בוטשאש"). אם יש שומשום הראוי לזריעה יש להקפיד לנער את המפה על אבנים ולא על מקום שראוי לזרוע שם (עי' שו"ע ס' של"ו סעיף ד').
כאשר מגיע זמן האכלת הבהמות שמזונותיהן על האדם – אסור לו לאכול לפני שנותן לבהמות לאכול (ברכות מ.).
(מתוך עלון 'מים חיים' גליון 518 שבט תשפ"ד)