הגמרא (ב"ק פב) מספרת, כי באותה שעה שהחזיר נעץ את ציפורניו בחומת ירושלים וארץ ישראל נזדעזעה ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה גזרו חכמים: "ארור האיש שיגדל חזירים".
כך גם פוסק השולחן ערוך (חו"מ סי' ת"ט סעי' ב'): "לא יגדל ישראל חזירים בכל מקום, אפילו למשוח בהם עורות, ואין צריך לומר לסחורה".
ההבדל בין חזירים לסוסי רכיבה:
בעלי התוספות (ד"ה לא יגדל) מקשים מדוע גזרו זאת חכמים, הרי בלאו הכי אסרה התורה לסחור בדברים טמאים וליהנות מהם, כגון: בנבילות וטריפות, ומה, איפוא, החידוש בתקנת חכמים שאסור לגדל חזירים? בעלי התוספות מתרצים שהאיסור לסחור בדברים טמאים הוא כאשר הם עומדים לאכילה בלבד. אולם, אם מגדלים את הבהמות לצרכים אחרים, כגון: לשימוש בחלב למשיחת עורות, או למסחר בסוסי רכיבה, מותר הדבר. ואילו גידול חזירים אסור לכל מטרה שהיא מחמת תקנת חז"ל [עיין שו"ת הרשב"א (ח"ג סי' רכ"ג) האוסר לגדל גם שאר בהמות אף לצורך מסחר, שמא יבוא לאכלן. ורק בדבר שכבר נפסד לאכילה ואין חשש שיאכלו מותר לסחור. ע"ע בית יוסף יו"ד סי' קי"ז].
בתקופת הצנע, בשנותיה הראשונות של המדינה, בקשו השלטונות לייבא כמויות גדולות של בשר חזיר ושאר מאכלים אסורים, כדי לספק את צרכי האוכלוסייה שאינה יהודית וכמאכל עבור לולי תרנגולות שמאכלים אלו יעורבו בתערובת המוגשת להם, בעל שו"ת קול מבשר (ח"א סי' ל"ג) שדן בשאלה זו מציין, כי אמנם יש פוסקים המתירים לרכוש טריפות עבור נכרי, ואף בשר חזיר, כאשר הדבר אינו נעשה למטרות רווח, כגון: יהודי המעביד פועלים נוכרים, שפרנסתם מוטלת עליו (עי' ש"ך יו"ד שם ס"ק ג' וט"ז שם).
אלא, שהכרעה זו אינה פשוטה כלל ועיקר, שכן, אמנם רשאי אדם לרכוש טריפות שלא למטרות רווח, אך לדעת חלק מהפוסקים (פרי תואר שם), אם העילה להעדפת הבשר הטרף על פני הבשר הכשר היא כספית, הרי זה נחשב כמסחר בדברים טמאים.
עדותו של הב"ח על רוכשי בשר חזיר:
אמנם, גם במקרים בהם אין לרוכש הבשר הטרף כל רווח, כתב הב"ח (יו"ד שם), כי אותם שהאכילו את פועליהם בשר חזיר "מעולם לא ראו סימן ברכה בעסק זה, דקיימי עליה בארור והשומע אזהרת חכמים ברכות ינוחו לו על ראשו". בעל תרומת הדשן (סי' ר') אף כתב לגבי נטילת בשר חזיר מן הנכרי כמשכון, כי מכוער הוא הדבר לישראל. בית חרושת לייצור סבון: אמנם, במקרים מיוחדים, אין הפוסקים שוללים את המסחר בחזיר. כך כתב בעל שואל ומשיב (מהדורה א' ח"ב סי' קנ"ט), כאשר בעלי בית חרושת לייצור סבון קיבלו חומר גלם, שבתוכו היה מעורב שומן חזיר. הוא התיר להם את השימוש בו, מאחר ששומן החזיר אינו מופרד לעצמו, וכן אין הוא ראוי לאכילה, וממילא רכישת חומר גלם זה והשימוש בו אינם מהווים מסחר בחזיר.
(מאורות הדף היומי גליון מס' 1287)