ימים אלו, ימי מלחמת 'שמחת תורה' [המכונה 'חרבות ברזל'], אלו ימים לא פשוטים עבור כל אחד ואחד מאיתנו.
אבל… צריך לזכור ולשנן כל הזמן שרק הקב"ה לבדו עשה עושה ויעשה לכל המעשים, הכל בהשגחה מדוקדקת, ולטובתו של האדם, שהרי "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד".
ולדוגמא בעלמא, להלן שני סיפורים:
סיפור ראשון:
כל מי שעשה שיפוצים או קשור לבניה בדרך כל שהיא – ספג פגיעה קשה. כי הרבה פועלים היו מעזה, ועוד הרבה פועלים גרים ב'שטחים' (יהודה ושומרון) ונמצאים בסגר ולא יכולים להיכנס ולעבוד בארץ.
ובעיני בשר ודם, זה נראה קשה מאד, נתאר לעצמנו משפחה עם עשרה ילדים, שהצפיפות בבית הייתה איומה ונוראה, עד שהחליטו שאין ברירה, לוקחים גמחי"ם ומגדילים את הבית.
כמובן שמתחיל מרתון לא פשוט, של למצוא אדריכלית עם המלצות, 'לשבור את הראש' מה לעשות ואיך לעשות, האם הקרמיקה באמבטיה תהיה בצבע תפוז, או בצבע זית, האם לעשות רצפה בגודל 80 ס"מ או 120 ס"מ, וכו'… מרתון מטורף של ריצות והחלטות, ובעיקר תשלומים שצרכים לעמוד מאחוריהם.
טוב, החליטו הכל, עכשיו צריך למצוא 'קבלן', מתחיל מסע חיפושים נוסף, כנ"ל, עד שבס"ד סוגרים עם קבלן.
הלאה, משפחה עם עשרה ילדים לא יכולים ללכת להורים לכמה חודשים, מחפשים דירה להשכרה, שוב חיפושים וכו', עד שמוצאים איזה משהו סביר, ואומרים 'לא נורא', סך הכל חודשיים נסתדר פה, ואז נגיע לדירה החדשה.
הלאה, אריזות הדברים, תדמיינו לבד.
ואז המשפחה עברה דירה, השיפוצים בעיצומם, ו… התחילה המלחמה.
אין פועלים, הקירות שבורים, הם תקועים באיזה דירונת קטנה, ועל פניו נראה שהם 'נדפקו'.
כנ"ל מי שקנה דירה, ומשלם 'משכנתא' ושכירות, וכל חודש עיכוב עולה הרבה הרבה כסף וכדו'…
כל זה במבט ארצי.
אבל במבט שמיימי, מבט אמיתי…
הכל לטובה!!!
הקב"ה יודע את כל הנתונים הנ"ל, והוא עושה דברים אך ורק לטובתו הגמורה של האדם.
לפעמים רואים מיד, וכמו במקרה דנן, ולפעמים רואים אחרי הרבה זמן, ולפעמים רק אחרי ה-120 שנה של הבן אדם.
אברך יקר שכר קבלן שיפוצים מעזה. הקבלן התחיל את עבודתו, וגם קנה הרבה חומרים, שהסיכום ביניהם היה (בערך, אני לא יודע במדויק), שהתשלום יהיה בסוף העבודה.
העסק התקדם טוב, ואז התחילה המלחמה, ו… הקבלן המהולל נהרג. [מסתמא היה חמאס'ניק, ולפחות תומך טרור, ובכל מקרה אני לא מצטער על הריגתו, ק"ו מבן סורר ומורה שנהרג על שם סופו. אצל ה'עזתים' תחילתם עשייתם לנזק, וכל אחד מחנך את ילדיו להיות שאהידים, וכל אחד פחות – זה ממש 'באבוד רשעים רינה'].
האברך היה חייב לו כ-200,000 ₪ !!!
איני בקיא בדיני ירושות וכדו', על כל פנים, נראה שהאברך הרוויח מאתיים אלף ₪, בדרך שמיימית שלא חשב עליה כלל.
אדם צריך באופן תמידי לצפות לישועת ה', בלי לחשוב חשבונות 'איך' ו'כיצד', הנה, אתה הראית לדעת שהאברך הזה הרוויח 200,000 ₪ היישר מידו הרחבה…
סיפור שני:
ישנו אברך שאני מכיר, שהעסק שלו נפגע כתוצאה מהמלחמה.
המדינה שרוצה למנוע את הקריסה של ה'עסקים', הודיעה על פיצוי מסויים לכלל העסקים במדינה, ואכמ"ל.
אברך זה ניסה להגיש בקשה לקבל את המענק, אבל נתקע מסיבות בירוקרטיות…
נעצור לרגע, 'על פניו', במבט ארצי, האברך נדפק, הוא היה יכול לקבל מענק, ועכשיו הוא צריך ללכת ולהיאבק עליו, סיפור לא קל בכלל לכל מי שקצת ניסה פעם להתעסק עם בירוקרטיה וכו'…
אבל, כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד, האברך התחזק באמונה, ואמר 'הכל לטובה'…
ואכן…
דווקא באופן בלתי צפוי הגיעה הישועה…
הוא התקשר לרשות המיסים, על מנת לנסות ולקבל את המענק, והפקיד שענה לו בטלפון, אמר לו, אתה יודע שאתה זכאי למענק מסויים – למה אתה לא מגיש בקשה?
הוא הגיש את הבקשה, ותוך כמה ימים קיבל אלפי שקלים לחשבונו…
וגם את המענק של המלחמה.
או אז התברר שכל מה שלא קיבל את המענק בקלות היה לטובתו, כדי שיקבל גם את המענק השני…
(מתוך הגיליון הנפלא 'מי באר' – יישר כח לידידנו מזכה הרבים רבי ישראל מאיר אלטמן שליט"א)