הספינה
שטה לה ספינה מאודסה לארץ ישראל, על סיפונה מאות אנשים וביניהם בחור צעיר, לימים יתפרסם כהרה"ק [רבי משולם זוסיא] מטשרנוביל, העושה את דרכו ללא כל קרוב וגואל. אך הוא אינו חש בחרדה או צער ולהיפך, שמחתו רבה על שהצליח לעזוב את רוסיה הקומוניסטית ועתה יכול הינו לשמור ולקיים תורה ומצוות בגלוי. והנה עולה הוא בוקר אחד אל הסיפון עטור בתפילין ושוטח תפילתו בדביקות. ולפתע נטפל אליו אחד הנוסעים ־ קומוניסט אדוק, שתפילתו של הבחור קוממה אותו.
״מה לך ולמנהגים המיושנים האלו?!״ תקף אותו, ואילו הרבי לא התרגש והשיב לאותו קומוניסט ״הנה ברוך ה׳ כבר עזבנו את רוסיה ואיני חושש ממך ושכמותו״. אך אותו קומוניסט הפטיר ״עוד תראה היכן אתה״.
חלפו להם מספר שבועות, האוניה מגיעה לחופה של ארץ הקודש, כל הנוסעים יורדים, ורק הרבי מעוכב על ידי משטרת הגבולות, ללא כל סיבה ממשית. נמצא הרבי על סיפונה של האוניה העומדת להפליג ישירות לברית המועצות בכל רגע ואינו יודע בשל מה מתעכבת כניסתו ארצה. אף על החוף ניצבים כמה ממקבלי פניו ואף הם אינם יודעים בשל מה מתעכבת כניסתו.
ולפתע מתברר כי השלטונות המנדטוריים קיבלו מידע ולפיה על האוניה נמצא פעיל קומוניסטי שיש לעכב את כניסתו, ואלו הקומוניסט שאק נסע באוניה מסר להם כי הבחור החסידי שעל האוניה ־ הוא הוא הפעיל המבוקש.
רק לאחר שתדלנות רבה השתכנעו האנגלים כי הבחור החסידי הצעיר אינו הקומוניסט המבוקש, וניאותו לשחררו. ואילו אז במעבר הדרכונים, כאשר נתבקש אותו מלשין קומניסט להציג את ניירותיו, נפלו מכיסו ניירות ומסמכי תעמלה שונים כמו גם תמונות של קומוניסטים אחרים המתגוררים בארץ ומבוקשים על ידי השלטונות זה מכבר, והלה גורש בו במקום כאשר מתקיים בו מאמר הכתוב ״בור כרה ויחפרהו ויפל בשחת יפעל׳.
(המבשר תורני וירא תשע"ב)