בפרשת יציאת מצרים ישנה נקודה חשובה לכל יהודי, ובעיקר לצעירים, ומי שיוצא עם המטען הזה, יש לו כלי חזק להתקדם בחיים.
המכה האחרונה שאחריה הורה פרעה לבני ישראל לצאת ממצרים, היא מכת בכורות. רגילים אנו לחשוב כי זו היתה המכה הקשה ביותר שהוכו בה המצרים, ועל כן פרעה 'נכנע' לדרישות משה רבינו והסכים לכך שבני ישראל יצאו ממצרים. אבל אם נתבונן במכות האחרות, נראה שהן לא היו פחות קשות.
נקח, למשל, את מכת ערוב. ברחבי מצרים הסתובבו חיות טורפות, וקשה להאמין שכאשר האריה הרעב ראה מצרי, הוא נשאר ללקק את הלשון… ואכן כך רואים אנו במדרשים, כי בכל מכה ומכה הוכו המצרים בצורה קשה ביותר. כך היה בדבר ובשחין ובברד, שם כל מי שיצא מפתח ביתו הוכה על ידי הברד. היו מכות בהן נכחדו מצרים רבים, ומכת בכורות לא היתה בהכרח המכה הפיזית הקשה ביותר מכל המכות האחרות. ועם כל זה, השי"ת בחר להוציא את עם ישראל ממצרים בכוח מכת בכורות.
מה היה המיוחד במכה זו, שהיא נבחרה להיות המכה האחרונה שאחריה ייצאו בני ישראל ממצרים?
ה"אור החיים" הקדוש מעלה שאלה זו ומוסיף ושואל שאלה נוספת. התורה מספרת: "וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה". היינו, מלבד בני ישראל שהיו משועבדים למצרים, היו עוד שבויים במצרים מעמים אחרים, וגם הבכורים שלהם מתו. ולכאורה, מה קשורים אותם עמים למכות מצרים? הרי לבני ישראל היתה בעיה עם העם המצרי ששעבדו אותם, ואילו בני העמים האחרים היו שבויים כמו בני ישראל, ולא היתה כל סיבה שהם ימותו, ומה זה קשור אלינו?
זה לעומת זה עשה אלוקים
טמון כאן – אומר ה"אור החיים" הקדוש – סוד גדול המבואר בזוהר הקדוש, והוא: "זה לעומת זה עשה אלוקים", כוחות הקדושה מול כוחות הטומאה.
יודעים אנו על מעלתם של גדולי ישראל, היכולים לחולל פלאות בכוח תפילתם וברכתם. זכיתי בימי חיי להיכנס לגדולי ישראל וראיתי שם דברים שאין ביכולתי לתאר. אספר סיפור אחד:
יש לי גיס שחיכה שמונה עשרה שנה להתברך בילד. הוא נכנס אל מרן רבי חיים קנייבסקי זצ"ל וסיפר לו כי הוא ממתין שנים כה רבות לזכות לפרי בטן. רבי חיים אמר לו – כפי שאמר לרבים אחרים – כי בחז"ל מבואר שהמבדיל על היין זוכה לבנים זכרים. 'על היין' דווקא ולא על מיץ ענבים, ואם הוא יבדיל על יין, יזכה לבן זכר. ואכן, הוא החל לעשות כן, ולאחר תקופה לא ארוכה, נושע בפרי בטן.
כאשר מלאו לילד שנתיים ימים בערך, נכנס גיסי שוב לרבי חיים ואמר לו כי אשתו כבר אינה צעירה, ולכן הוא מבקש ברכה לזכות לעוד ילד. הוא הוסיף ואמר כי הוא ממשיך להבדיל על היין, ואז רבי חיים עצר אותו ואמר: "זה יין של גויה".
גיסי היה המום מהתשובה, וסבר כי רבי חיים לא שמע היטב את דבריו, לכן ביקש מנכדו של רבי חיים שיאמר לסבו כי הוא מבדיל על יין. ושוב ענה לו רבי חיים: "זה יין של גויה".
גיסי ראה שכלתה אליו הרעה וקם ללכת. כאשר כבר עמד ליד הפתח קרא לעברו רבי חיים פעם נוספת: "תיזהר מהיין של הגויה". או אז הוא הבין שיש דברים בגו.
הוא התקשר אל אשתו ושאל אותה האם העוזרת הגויה המנקה את הבית, נוגעת במדף של היינות ואשתו השיבה בחיוב, שהיא אכן מנקה כל שבוע את המדף של היינות ואגב כך מזיזה את בקבוקי היין, אבל אין בזה כל בעיה, כיוון שהיינות הללו מפוסטרים.
עכשיו בואו ונבהיר את הדברים. כל יין, כמו חלב, עובר תהליך של פסטור, שהוא הרתחה בטמפרטורה מסוימת, כדי להמית חיידקים שלא יזיקו ליין. ההלכה קובעת כי אף שגוי הנוגע ביין יש גזירה של 'סתם יינם' והיין נאסר בשתייה, אבל אם היין מבושל – אין איסור, כי הגויים לא ניסכו יין מבושל. ואכן יש מי שמקפידים שכל יין שנכנס לביתם הם מרתיחים אותו, כדי שלא ייאסר בנגיעה של גוי [או יהודי מחלל שבת]. נחלקו הפוסקים באשר לפסטור, האם הוא נחשב כבישול, כי בפסטור אמנם מרתיחים את היין כדי להמית את החיידקים, אך אין מדובר בבישול מלא. דעת החזון איש היא, שאין זה נקרא בישול ועל כן אם גוי נוגע ביין שעבר פסטור, הוא אוסר אותו בשתייה. רבי חיים, שסובר כדעת החזון איש, ראה בעיני רוחו, כי היין עליו עושה גיסי הבדלה הוא 'יין של גויה', ועל כן אין זה נחשב קידוש על היין!
זהו מבט עיניהם של גדולי ישראל, אשר יכולים בכוח ברכתם להוריד שפע מכוחות הקדושה.
אומר הזוהר הקדוש, כי זה לעומת זה עשה אלוקים. כיוון שהעולם בנוי על בחירה, לכן כשם שיש לכוחות הקדושה את האפשרות לחולל פלאים, כך ניתן כח זה גם לכוחות הטומאה. אם הקב"ה ייתן כוח רק לקדושה לחולל פלאים, זה עלול לשלול את הבחירה מהאדם, בראותו את פלאי הקדושה. לכן נתן השי"ת גם לכוחות הטומאה את היכולת לחולל פלאים, ואכן יש גויים הרואים עתידות, קוראים בקלפים ובקפה, ועוד מיני כוחות טומאה בהם הם משתמשים כדי לחולל דברים לא טבעיים.
ממשיך ה"אור החיים" הקדוש ואומר: כשם שישנה מעלת בכור צד הקדושה, כך יש מעלת בכור גם בצד הטומאה. המצרים ידעו להשתמש בכוחות הטומאה, גם בכוח הזה הנקרא 'בכור'. לפני שהשי"ת הוציא את בני ישראל ממצרים, היה עליו לנתק אותם מלהחשיב את מעלת הבכורה אצל המצרים, כדי שיכירו במעלת הבכורה שלהם כלפי הקב"ה. לכן מכת בכורות בה הוכו בכורי מצרים, היתה המכה האחרונה שרק אחריה יכלו בני ישראל לצאת ממצרים.
אנחנו יודעים שיש בעולם כשמונה מיליארד בני אדם, אך רק כלל ישראל הם בניו בכוריו של הבורא. בארץ ישראל יש כשבעה מיליון יהודים ועוד כפול מזה ברחבי העולם, אבל לבורא העולם יש קבוצה מצומצמת של ילדים בכורים, אלו הם בני התורה. לבורא העולם כואב על ילדיו שהתרחקו ממנו, כי סוף כל סוף גם הם ילדיו, אבל הוא שמח באותה קבוצה מצומצמת שהם בניו בכוריו של הקב"ה.
סיפר הג"ר ניסן גולדברג שליט"א מרבני ישיבת "אור ישראל": פעם בשנה הוא טס לאוסטרליה לאסוף כסף לישיבה. לאוסטרליה אין טיסות ישירות מארץ ישראל, בדרך כלל טסים מישראל לגרמניה, משם לסינגפור ומשם לאוסטרליה.
באחת הפעמים שטס, כשהמטוס המריא מסינגפור לאוסטרליה, התיישבו לידו שני גוים, שנראו יפנים או סינים. הם ישבו ודיברו ביניהם והוא ראה שהם נורא מתחבטים. לאחר כמה דקות פנו אליו ושאלוהו באנגלית: "אתה יהודי?" הוא אמר להם שכן, והם התחילו להתרגש. ואז שאל אותו אחד מהם: "תאמר לי, האם מותר לנו לנגוע בך?" הרב גולדברג הינו טיפוס חביב מאוד, והוא אמר להם שימתינו מעט. הוא התרומם, פתח את המקום בו מניחים את החפצים, הוריד משם את הפראק, לבש אותו ואז אמר להם שכעת הם יכולים לנגוע בו. הם התרוממו, נגעו בהתרגשות רבה ולא גמרו להודות לו על כך שאיפשר להם לגעת ביהודי…
אנחנו אולי צוחקים מהסיפור, אבל צריך לדעת שזו האמת. כך צריך להיות! כאשר גוי זוכה לנגוע ביהודי, הוא צריך להיות מאושר, כי הוא נוגע בבנו-בכורו של השי"ת. אין כאן 'המלצה' לגבות כסף עבור נגיעה בנו… אלא רק שנדע להעריך את עצמנו. הקב"ה אומר לנו כי אנו בניו, הוא ירד אלינו כדי למסור לנו את תורתו, ועלינו לדעת להעריך את מעלתנו כיהודים.
סיפר הרב קאופמן שליט"א שהיה כותב בתקופה מסוימת ב"יתד נאמן", שפעם היה נוכח בפגישה שקיים ראש הממשלה עם עיתונאים חרדים. גם רעיית ראש הממשלה היתה נוכחת בפגישה ועם סיומה הוא ניגש אליה וביקש רשות לשאול כמה שאלות אישיות, תוך שהוא מבטיח שהוא לא יפרסם את תשובותיה בלי הסכמתה. לאחר שהיא השיבה בחיוב הוא שאל אותה: "לפני שהתחתנת עם בעלך ידעת שהוא איש ציבור שעסוק כל הזמן בענייני הכלל, האם קבעתם ביניכם אי-אלו דברים בהנהגת הבית, שיהיו חוק ולא יעבור?" היא השיבה כי אכן דיברו על שלושה דברים, ובין השאר קבעו שפעם ביום יאכלו ארוחה משותפת, ומדי יום הוא יקדיש עשר דקות מזמנו לילדים.
"האם הוא מקיים את התנאים הללו?" שאל.
"כעת הוא ראש ממשלה, אין לו תמיד זמן לעמוד בתנאים הללו." – השיבה
"האם אינך מרגישה החמצה בכך שהוא אינו עומד בתנאים מינימאליים אלו?
"לא! הוא ראש ממשלה! – השיבה
"האם הילדים מרגישים איזה חסר בכך?"
והיא השיבה: "הילדים יודעים שהוא ראש ממשלה, ולכן אין להם טענות על כך שאין לו פנאי לדבר איתם".
המסקנה מכך היא פשוטה. מה המשמעות של 'ראש ממשלה'? האם מדובר על משכורת גבוהה? יש משרות עם הכנסות גבוהות יותר, תשאלו כמה מרוויח נשיא בית המשפט העליון. מה עוד שאת נשיא בית המשפט אין מי שישפוט, ואילו את ראש הממשלה בודקים מיום שכניסתו לתפקיד ועד צאתו. אז מדוע אין זה חסר לילדים שהאבא כמעט לא נמצא בבית ואין לו זמן לדבר איתם? כי הם חשים שזה כבוד גדול שאבא שלהם ראש ממשלה. הוא אמנם האיש המושמץ ביותר בעולם, אבל הוא ראש ממשלה!
גם אותנו, היהודים, משמיצים בכל העולם, ואם אנחנו יהודים חרדים – רודפים אותנו גם במדינה היהודית. ומדוע הם רודפים אותנו? מדוע בכלל רודפים את היהודים? כי הם מבינים מהי גדלותו של יהודי, ואין הם יכולים לשאת זאת.
אם הגויים מבינים מהו יהודי, מדוע שאנחנו לא נבין זאת?
בורא העולם קורא לנו 'עם סגולה'. הוא בחר בנו ובגללנו הוא ברא את העולם, אלא שאנחנו לא מספיק חדורים בהכרה במעלתנו.
לכן הקב"ה מעביר לנו את המסר העיקרי באומרו: "בני בכורי ישראל", כדי שנבין כי לזכות למעלה זו, דורש הדבר מאיתנו מאמץ, אבל הכל כדאי.
אמרה לי פעם הרבנית קניבסקי ע"ה: בעלי לא עשה בבית מאומה. הוא לא ידע לעשות לעצמו אפילו כוס תה. באומרה זאת היו עיניה נוצצות מאושר באומרה: "אני זיכיתי את העולם ברבי חיים קניבסקי!"
דיברתי פעם עם הרבנית מרת אסתר גניחובסקי ע"ה, אשת רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל, שהיה גאון הגאונים. אמרתי לה שהוזמנתי לדבר באחד הסמינרים, על הקשיים שיש בתחילת הדרך, לגדל בית של תורה, וביקשתי ממנה שתספר לי על הקשיים שהיו לה בתחילה הדרך.
היא השיבה לי: "צר לי 'לאכזב' אותך, אבל מעולם לא היו לי קשיים. נכון שהיו שנים שלא עבדתי ובעלי היה מקבל רק את המלגה מהכולל, אבל לא חשתי כל קושי כי הייתי מאושרת שבעלי יכול לשבת ולעסוק בתורה. לאחר תקופה הוא החל לומר שיעורים בישיבת טשעבין בירושלים, והיה חוזר פעמיים בשבוע הביתה. הייתי אז אשה צעירה, אבל לא חשתי כל קושי. מדי יום הוא היה מתקשר הביתה ומתעניין לשלומי, ובכך היה לי די. אני הייתי הולכת לשמחות משפחתיות ויושבת זמן ממושך, ואילו הוא היה מגיע לדקות ספורות וחוזר לתלמודו. מעולם לא יצאנו יחד לאירוע, ולא חשתי בכך כל חיסרון".
רק לחשוב על כך, שאשה צעירה לא יוצאת עם בעלה לאירועים ורוב השבוע היא לבד בבית, ובכל זאת אומרת שלא היו לה מעולם קשיים!… זאת מכיוון שהכל היה שווה לה. היא הרוויחה מיליארדים! מי שהכיר את האיש הגדול הזה, התלמיד חכם המופלג והמיוחד במידותיו – מבין שהיא הרוויחה לאין ערוך ולאין שיעור רווחים אדירים, ועל כן לא חשה כל קושי.
ידידי הרב עובדיה יוסף שליט"א, הוא נכד של הגאון האדיר רבי עובדיה יוסף זצ"ל. הוא סיפר לי שהסבתא שלו, הרבנית מרגלית ע"ה, היתה מספרת שאביה חשק מאוד להשיא אותה עם הרב עובדיה. היא היתה מאוד אינטליגנטית, חכמה ופילוסופית, וכאשר שמעה שהבחור המוצע לה הוא כזה גאון, רצתה לשמוע את דעתו בעניינים הפילוסופיים שהעסיקו את מחשבתה. בפגישתם היא העלתה איזה נושא פילוסופי, דיברה על כך דקות ארוכות וכאשר סיימה ביקשה לשמוע את חוות דעתו, אך הוא לא השיב לה כלום. היא שאלה אותו שוב מה דעתו על מה שאמרה, ואז הוא התנער מהמחשבות שהיה תפוס בהם ואמר לה שמוחו היה טרוד בעניין אחר ולכן לא שמע את דבריה. היא שוב חזרה על הדברים ושוב, כמו בפעם הראשונה, הוא לא השיב לה. מוחו היה שקוע כל העת בדברי תורה.
היא חזרה הביתה ואמרה לאביה: "הבחור הזה שהצעת לי הוא ספר תורה, אבל ספר תורה שמים בהיכל ולא בבית! הבחור יושב בפגישה ובמקום לשמוע אותי הוא חושב בלימוד!"
אביה של הרבנית, שהכיר היטב את הרב עובדיה, הכיר גם את הצד השני שלו, החביב, האנושי, החברותי, ולכן הזמין אותו אליו שיגיע בשבת לסעודה שלישית, אבל הזהיר אותו לבל יאמר מילה אחת של דברי תורה, אלא יספר כל מה שברצונו לספר בלי דברי תורה. הרבנית מרגלית שלא ידעה על ההזמנה, נדהמה לראות את הבחור עמו נפגשה, מגיע הביתה לסעודה שלישית. והנה במהלך הסעודה מבקש ממנו אביה לומר דבר מה, והלה שופע חביבות, מספר סיפורים נפלאים, מרתק את כל כולם במתק לשונו ולאחר דקות ארוכות אומר לו אביה: "עכשיו אתה יכול לומר דברי תורה".
אמרה הרבנית מרגלית לנכדיה: "אם הייתי מתפתה לקחת בעל רגיל, הבקי בכל הוויות העולם במקום לקחת ספר תורה, מה היה איתי היום? הייתי עוד איזו זקנה ההולכת עם מקל ואף אחד לא מעיף מבט לעברי. והנה זכיתי להיות אשת גדול הדור, וכל כך הרבה תורה באה דרך הבית הזה. האם ויתרתי על משהו? האם הפסדתי משהו כאשר התחתנתי עם ספר תורה?"
זה המסר שבורא העולם רוצה להנחיל לנו: "בני בכורי ישראל". תכירו את מעמדכם, את חשיבותכם ואל תתפתו לשכנועי היצר להחליף עולם חולף בעולם נצחי. הדרך אינה קלה, היא מלאה ניסיונות וקשיים, אבל יש לה מטרה ומשמעות ובסופה נירש טובה וברכה.
לע"נ א"מ הרב נתן ב"ר יחיאל מאיר ז"ל, מרת רבקה בת רבי יהודה ע"ה