מספר הרב ד.ל. שליט"א:
אני משמש כר"מ בישיבה מפורסמת עשרות שנים. לקראת נישואי בן זקוני נאלצתי לצאת לארה"ב כדי להסתייע בנדבת לבם של יהודים טובים. עמדה לימיני העובדה שזכיתי ואני נמנה על צאצאי הרבי בעל נועם אלימלך זיע"א. רבים וטובים מחשיבים זאת כסגולה וזכות מיוחדת לתמוך בצאצאי הרבי ר' אלימלך.
התאכסנתי אצל ידיד בעיר בורו פארק, וסדר היום שלי היה כך, שבשעות לפני הצהריים נסעתי לבתי נגידים בוויליאמסבורג, ואחר הצהריים הייתי שב לבורו פארק. באחד הימים הציעו לי לבקר אצל יהודי אמיד בוויליאמסבורג שעשוי לתמוך בי בסכום מכובד, אך הוא מקבל קהל דווקא בשעות אחר הצהריים.
כדי לפגוש אותו נשארתי באותו יום בוויליאמסבורג, וכך נוצר לי חלון זמן של כמה שעות פנויות בין לבין. התייעצתי עם ידיד איך לנצל את הזמן הנותר, והוא הציע לי לגשת לכולל המפורסם "תהילות ישראל", ולבקש מאחד האברכים שם שיציג אותי בפני ציבור הלומדים כת"ח שהגיע להתרים עבור הכנסת כלה, וכך הזמן הזה לא ילך לאיבוד.
עשיתי כעצתו.
הגעתי לכולל הנ"ל ופגשתי אברך שהסכים לסייעני, אחר שקיבל רשות מהחברותא שלו. הוא עבר בין הלומדים והציג אותי לפניהם, תוך שהוא מטעים בהטעמה יתירה את העובדה שמדובר בנכד של הרבי ר' אלימלך, וב"ה הציבור נענה בעין יפה.
משסיימתי ופניתי לצאת, אחד הלומדים פתח עמי בשיחה ידידותית וביקש לדעת פרטים נוספים על אודותי, וליווה אותי כברת דרך.
בסימה של השיחה הנעימה הוא שלף מכיסו מעטפה ומסרה לידי. על המעטפה היה רשום בכתב יד: "הכנסת כלה לנכד הרר"א מליזענסק זצ"ל"!
הוא סיפר לי שהיה זקוק לישועה בענין מסויים, וקיבל על עצמו שכאשר יוושע בע"ה מצרתו, יתן מתנה הגונה בעין יפה לנכד של הרבי ר' אלימלך שזקוק לעזרה בנישואי ילדיו. כדי לתת תוקף להתחייבותו הוא הכין את סכום הכסף במעטפה למשמרת עד שיוושע.
השבוע הוא זכה לישועה בע"ה, והניח את המעטפה בכיסו בתקווה שתתגלגל לפתחו האפשרות לקיים את התחייבותו! התרגשתי מאד להיווכח כיצד הקב"ה הכין עבורי מראש את העזרה הנצרכת. הודיתי לו בחום ונפרדתי ממנו לשלום, כשלבי מלא רגשות תודה לד'.
כשפתחתי את המעטפה היה בה סכום מכובד, התואם ממש לסכום שאותו ציפיתי לקבל מהנגיד שבעטיו נשארתי בווילאמסבורג אחר הצהרים… כשהגעתי לביתו של הנגיד, נמסר לי שהוא טס לחופשה בפלורידה והוא ייעדר בתקופה הקרובה…
מסתבר שהנגיד לא היה אלא שליח ההשגחה מבלי ידיעתו, כדי להביאני אל הכולל, ולקבל שם את המעטפה שהוכנה עבורי מראש!
***
ברוך מתיר אסורים
מספר הבה"ח נפתלי א. ב. נ"י, ביתר:
יום חמישי אחר הצהרים, ערב זאת חנוכה.
אחרי תפלת מנחה יצאתי מבנין הישיבה בירושלים, כדי לטבול במקוה לקראת הדלקת הנרות. כשיצאתי, נזכרתי שלא נטלתי עמי מהישיבה את המעיל. מזג האוויר חורפי, מחר אין לימודים בישיבה, וזה אומר שאשאר בלי מעיל עד יום ראשון, לא ממש סיבה למסיבה במזג האויר הנוכחי.
חזרתי לישיבה, ומצאתי את בנין הישיבה נעול על מסגר ובריח. החלטתי להמתין, אולי מישהו מהצוות נמצא בפנים. ואכן לאחר המתנה של מספר דקות אחד הרמי"ם יצא מהדלת הצדדית של הבנין, ואיפשר לי להיכנס פנימה. מיהרתי ליטול את המעיל ופניתי שוב לכיוון הדלת, אך לאכזבתי מצאתיה כשהיא נעולה…
מדובר בדלת המשמשת רק את הרמי"ם, והיא נטרקת מיד כאשר אין מחזיקים אותה פתוחה. כעת מצאתי את עצמי פעם נוספת מול דלת נעולה, והפעם מצידה הפנימי…
אני נעול בתוך הבנין, בלי דרך לצאת ממנו… ממש עניינא דיומא שקראנו בפרשה, יוסף בבית הסוהר, שמעון בבית הסוהר, אבל אנכי "לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבור"…
ניסיתי לחשוב איך אני יוצא מהמאסר הפתאומי, ונזכרתי שעומדת בפני האפשרות להתקשר דרך הטלפון הציבורי, אבל למי אתקשר? אין עלי מספרי טלפון של אנשי צוות… ואף אחד מהם לא מתגורר בקרבת מקום…
ואז נזכרתי כי בבית יש לי פנקס קטן. בפנקס הזה רשום מספר טלפון אחד ויחיד, של אחד מחברי לשיעור. לפני יותר משנתיים, כשנכנסתי ללמוד בישיבה, רשמתי לעצמי את מספר הטלפון בביתו, מסיבה כלשהיא שאינני מצליח להזכר בה. כעת זכרתי היטב שזהו מספר הטלפון היחיד שרשום אצלי בפנקס.
התקשרתי הביתה ובקשתי מאחי להקריא לי את מס' הטלפון. לאחר מכן התקשרתי לבית החבר, וסיפרתי לו על הסיטואציה בה אני מצוי. התברר שלפני יומיים! החבר המדובר התמנה כגבאי בישיבה, והוא מחזיק במפתח לדלת המדוברת.
חברי מיהר להגיע לישיבה ושחרר אותי ממאסרי הלא צפוי. כך התברר, שלפני שנתיים הוכנה לי הדרך, כאשר רשמתי אז את הטלפון של בחור אחד ויחיד, מי שרק שנתיים אחר כך, ממש בזמן שאני אזדקק לו, אמור היה לקבל את המפתח לדלת שננעלה בעדי!
(בטחוני בצורי)