ההתחכמות – ריב, והתיקון – חסד
"הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ" (א, י)
דתן ואבירם – רשעים בעלי חסד…
מה היתה ההתחכמות של פרעה כנגד עם ישראל?
פרעה גרם לבני ישראל שיהיו רעים ויריבו זה עם זה. לשם כך מינה שוטרים יהודים, שיהיו אחראים על עבודתם של היהודים, ומי שיעז להשתמט מעבודה – יוכה על ידם.
רבנו אפרים כותב כי דתן ואבירם, כיון שנעשה עימם חסד והם הוצאו מן היאור, על כן הם היו בעלי חסד. כאשר הם התמנו לשוטרים במצרים, הם נתנו את גוום למכים – "ויוכו שוטרי בני ישראל אשר שמו עליהם נוגשי פרעה" (ה, יד). ולאחר מכן נאמר (שם פסוק יט-כא): "ויראו שוטרי בני ישראל… ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה, ויאמרו אליהם ירא ה' עליכם וישפוט אשר הבאשתם את ריחנו". ופירש רש"י: "כל נצים ונצבים דתן ואבירם היו".
דתן ואבירם ספגו מכות שפצעו את בשרם עד שהבשר העלה מוגלה שהדיפה ריח רע, ועל כך אמרו: "הבאשתם את ריחנו".
אם כן, מצד אחד הם היו בעלי חסד. מאידך, הם הושפעו מרשעותם של המצרים. ברשעותם הם הלשינו לפרעה על משה רבנו שהרג את האיש המצרי, ובעקבות זאת נאלץ משה לברוח למדיין.
אך עם כל רשעותם, הם ניצלו בזכות החסד שעשו, כאשר הסכימו לספוג מכות כשוטרי ישראל עבור ישראל. וזכות זו עמדה להם, שהם לא מתו בשלושת ימי האפלה, כי הקב"ה לא מקפח שכר כל בריה על הטוב שעשה.
והתיקון של בני ישראל היה – עשיית חסד. במקום לריב זה עם זה, כמזימתו של פרעה, הם נשבעו לעשות חסד זה עם זה, ובזכות החסד הביא הקב"ה לעם ישראל את הגאולה!
חסד – בלי חשבון
רבי דוד פיינשטיין, היה מגדולי התורה בארצות הברית, בנו של רבי משה פיינשטיין זצ"ל. הוא מילא את מקום אביו בראשות ישיבת 'תפארת ירושלים' והיה חבר מועצת גדולי התורה באמריקה.
היתה לו קבלת קהל יומית. אנשים באו אליו להתייעץ ולהתברך. והיכן נערכה קבלת הקהל? לא בבית, לא בבית הכנסת, גם לא בישיבה. היא נערכה במקום הכי לא צפוי והכי לא מתאים – בחנות פיצה…
איך מגיע רבי דוד פיינשטיין לערוך את קבלת הקהל שלו בחנות פיצה?
בא אליו בעל חנות פיצה ותינה בפניו את צערו: "אני מוכר פיצה כשרה, אך הלקוחות היהודים שלי מעטים. אם לא יהיה שינוי אאלץ לבטל את ההכשר, וָלא – אפשוט את הרגל".
רבי דוד נחלץ לעזור לאותו יהודי. ואיך עוזרים לו? פשוט מאד: קובעים את קבלת הקהל בפיצרייה, האנשים שבאים אל רבי דוד יתיישבו בחנות, יתגרו מהריח ויקנו להם משולש או מגש פיצה…
רבי דוד לא חס על כבודו. מהו כבוד לעומת חסד?! אם הוא יכול לעשות חסד ליהודי ולעזור לו בפרנסתו – שום דבר לא יעמוד בדרכו!
וסיפור נוסף: בעלי מסעדות נוהגים לצלם אישים חשובים הסועדים במסעדה שלהם ולתלות את הצילום על קיר המסעדה. באחת המסעדות בניו יורק תלוי על הקיר צילום של רבי דוד פיינשטיין בחברת אדם מבוגר סועדים יחד באותה מסעדה…
תלמידי רבי דוד התפלאו: מיהו היהודי המבוגר שהצטלם אתו במסעדה, ומה הביא אותו לסעוד אתו שם?
התברר כי זהו יהודי מסכן שאשתו נפטרה והוא נשאר לבדו. ביום ההולדת הראשון שלו לאחר פטירת אשתו, נסע רבי דוד אל ביתו של אותו יהודי במשך שעה וחצי כדי לאחל לו מזל טוב ולהפיג את בדידותו ועצבותו. רבי דוד פנה אליו והציע לו: 'בוא נלך למסעדה לחגוג את יום ההולדת שלך'…
בעל המסעדה הופתע לראות את הרב היהודי המפורסם יושב במסעדה שלו בחברת יהודי זקן. הוא כמובן מיהר לצלם את רבי דוד ותלה את התמונה על הקיר. מאז, כל מי שנכנס לסעוד במסעדה ההיא ראה את תצלומו של רבי דוד פיינשטיין תלוי על הקיר…
רבי דוד נסע שעה וחצי כדי לעשות חסד עם יהודי מסכן. אם הוא יפיג את בדידותו ויגרום לו כמה רגעים של נחת על ידי שיחגוג אתו יום הולדת במסעדה – הוא יעשה זאת בשמחה, בלי שום חשבון ושיקול אחר! ואם על הדרך הוא יכול לעשות חסד גם עם בעל המסעדה שיתלה על הקיר את הצילום של הלקוח החשוב שלו – איך אפשר למנוע זאת ממנו?…
המוותר על הכל – מרוויח הכל!
סיפר רבי גמליאל הכהן רבינוביץ: היה יהודי שהתגרש מאשתו. אומרים חז"ל (סנהדרין כב ע"א) שאפילו מזבח מוריד עליו דמעות. ההשלכות של המעשה הזה קשות מכל הבחינות. לצערנו, יש מקרים רבים שבהם שני הצדדים מטיחים האשמות זה בזה, כל אחד רוצה להשיג חזקה וזכויות רבות יותר – בילדים, בדירה, ברכוש.
אולם היהודי הזה ניגש בגישה אחרת לגמרי. הוא אמר: 'אני נותן לאשתי הכל – את הדירה, את כל הרכוש, הילדים יהיו בחזקתה. בעזרת ה', אני אסתדר'.
שאלוהו מה הביאו לנקוט בגישה זו, והוא השיב: "אם הייתי פועל מתוך רגש אנוכי או נקמני, הייתי נלחם על זכויותיי ומנסה להשיג לעצמי כמה שיותר. אבל הגישה שלי נובעת מתוך הלך מחשבה אחר לגמרי. לצד התקופות הלא נעימות, אני מכיר לה טובה על התקופות הנעימות. היא גידלה את הילדים והתמסרה להם. מגיע לה הכל!"
האשה המשיכה לחיות את חייה בדירתם והמשיכה לגדל את ילדיהם. הוא שכר לעצמו יחידה קטנה תמורת סכום לא גדול וחי את חייו בהצנע לכת.
אמר רבי גמליאל: התפעלתי מהנהגתו האצילית של היהודי הזה ואמרתי לעצמי: בדרך כלל, במקרי גירושין עלולים לצוץ קשיים בשידוכים. נעקוב ונראה מה יהיה במקרה הזה?
והנה, כשילדיהם הגיעו לפרקם, בזה אחר זה הם זכו לשידוכים מצוינים, משפחות טובות ומבוססות. מה הפלא? מי שנוהג באצילות כזו ומוותר על הכל – זוכה לסייעתא דשמיא. ויש לכך גם הסבר ארצי: למרות המקרה המצער של הגירושין, כולם שמעו רק 'פרגונים' ומילים טובות מכל הצדדים. עם כאלה שבחים ו'פרגונים' איך אפשר לעמוד מנגד?
(רבי גואל אלקריף שליט"א- שש באמרתך החדש על פרשיות שמות)