הגמרא אומרת (ברכות מב, א) "תיכף לתלמידי חכמים ברכה, שנאמר 'ויברכני ה' בגללך'. איבעית אימא מהכא, שנאמר 'ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף".
חז"ל הביאו מקור לכך שהכנסת תלמיד חכם לביתו של האדם, מביאה בבית זה ברכה. והוכיחו זאת משני מקומות, ממה שאמר לבן ליעקב שהתברך ביתו בגלל יעקב, ומכך שכאשר הגיע יוסף לביתו של פוטיפר המצרי, התברך ביתו של פוטיפר.
כאשר אנו מתבוננים בהוכחה של חז"ל, מזדקרת מאליה תמיהה גדולה. נכון הוא הדבר שיעקב אבינו ויוסף הצדיק היו תלמידי חכמים, נכון גם שכאשר הגיעו לבית כלשהו, הבית התברך, אף אם היה ביתו של רשע כמו לבן או פוטיפר, שרתה בו ברכה בגלל יעקב ויוסף. אך הרי ליעקב אבינו ויוסף הצדיק היו עוד הרבה מעלות גדולות, אמונה בה', אהבת ה', עמידה בנסיונות, אמת, חסד, צדקות, טהרה וקדושה, תפילה, חינוך הבנים, קבלת יסורים באהבה, דקדוק בכל המצוות שנצטוו ושעדיין לא נצטוו, מידות טובות, ועוד הרבה מדרגות חשובות. והרי יתכן שבגלל זכויות אלו התברך הבית שאליו נכנסו, וא"כ היאך למדו חז"ל מפסוקים אלו שהברכה שרתה בבית בגלל שהיו תלמידי חכמים.
המשגיח, הגאון הצדיק רבי דן סגל שליט"א, למד מכאן יסוד נפלא, הנוגע לכל החיים. הפסוק המדבר על יעקב, אומר "ויברכני ה' בגללך", לא מצויינת בו מעלה מסוימת של יעקב, שבעבורה באה הברכה, אלא כתוב בסתם "בגללך", בגלל יעקב עצמו. כך גם בפסוק המדבר על יוסף, כתוב "ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף", לא מוזכר בו מעלה מסוימת של יוסף, אלא כתוב שהברכה באה "בגלל יוסף", יוסף עצמו, הוא זה שעבורו ובזכותו באה הברכה. כאשר מדובר בפסוק על יעקב ויוסף עצמם, שבגללם באה הברכה, בהכרח אין הכוונה למעלה מסוימת מתוך שלל המעלות המנויות לעיל, אלא הכוונה למדרגת התלמיד חכם שהיתה להם. שכן מעלת תלמיד חכם היא המהות והשורש של האדם, ולכן כאשר מדברים על האדם עצמו, הכוונה היא לתאר את היותו תלמיד חכם.
יסוד זה, מתקשר לדברי הגמרא במס' כתובות (קיא, ב) "אמר ר' אלעזר, עמי הארצות אינן חיים [בתחיית המתים], שנאמר, 'מתים בל יחיו' וגו', מקרא אחר אני דורש, דכתיב "כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל", כל המשתמש באור תורה, אור תורה מחייהו, וכל שאין משתמש באור תורה, אין אור תורה מחייהו". והיינו שלמדו חז"ל מהפסוקים שתחיית המתים תלויה דווקא בתורה, עד שמטעם זה סברו לומר שעמי הארץ אינם זוכים לתחיית המתים. והוצרכה הגמרא שם לבאר שבכל זאת יש להם תקנה לזכות לתחיית המתים, ע"י שיסייעו בממונם או בגופם ללומדי תורה. ולכאורה תמוה, מדוע תחיית המתים תלויה דווקא בלימוד תורה, הרי גם מי שאינו לומד תורה ואף אין לו קשר ללומדי תורה, עדיין יכול להיות בעל חסד גדול, ועוסק במצוות אשר בעבורן מגיע לו שכר רב, ומדוע לא יזכה עבור כך לתחיית המתים. מהו ההכרח לכך שתחיית המתים קשורה ותלויה דווקא בעסק התורה או בחיבור לעוסקים בתורה?
כבר עמד מרן החפץ חיים זצ"ל (חומת הדת פרק יט) על תמיהה זו, וביאר את דברי חז"ל, שאמנם כל אבר מאברי האדם הוא כנגד מצוה מסוימת, והמצוה הזו נותנת חיים לאותו אבר. אבל עדיין חיוּת כל האיברים תלויה בחיוּת והתחדשות כלל הגוף בתחיית המתים, ובלא התחדשות חיות הגוף לא יתכן שכל אבר בפני עצמו יזכה לתחיה. וחיותו של כלל הגוף תלויה ביסוד מהות הנפש הישראלית, שהיא אחוזה וקשורה במקורה העליון שהוא הקב"ה שנשמות ישראל מושרשות בו, על ידי רוח החיים שנפח הקב"ה באדם, שהיא התורה המקשרת בינו לבין הנבראים. ונמצא, שהתורה שהיא מהות ושורש הנפש הישראלית, היא המעמידה את חייהם, ועל כן כדי שיוכלו לזכות לתחיית המתים עליהם להיות שייכים ודבוקים לתורה, שהיא הצינור המזרים את החמצן והחיות לכל הגוף, ודרכה יחייה הקב"ה את נשמות ישראל לעתיד לבוא. לכן, מי שאין לו שייכות למקור החיים, אינו יכול לזכות לתחיית המתים.
בזה מובנים גם דברי הגמרא במס' סוטה (כא, א) "עבירה מכבה מצוה, ואין עבירה מכבה תורה". דהיינו, אם חטא האדם רח"ל, חטא זה יכול לכבות ולעמעם את המצוות שקיים, אבל אם הוא למד תורה, אין חטאו יכול לכבות את התורה שלמד. ההבדל בין תורה לבין שאר המצוות, מובן על פי האמור. מצוה היא מעלה רוחנית, ואם האדם זכה לה, ומצד שני נכשל ח"ו בחטא, לפעמים חטא זה יכול להאפיל על המעלה הרוחנית שזכה לה. אבל תורה, אינה רק מעלה ותוספת שמקשטת ומאירה את האדם, אלא היא עצם חיותו ומדרגתו. כאשר הוא למד עוד דף, עוד עמוד, הוא נהפך להיות אדם אחר במהותו. ואת הקומה הזו שנוספה לנפשו, לא תוכל שום עבירה להחשיך.
עמדנו כאן על עיקר גדול, שתמצית חיי הנפש שלנו תלויה בו. כל מעלה רוחנית שיכולים להשיג היא דבר נפלא, כל מצוה זוקפת את קומתו של האדם ומרוממת אותו, אך היסוד שהכל בנוי עליו, השורש המחייה את כל חלקי הגוף, בעולם הזה ולעתיד לבוא, הוא התורה. מעלות רבות ומגוונות יכולות להיות לו לאדם, אבל המעלה הגדולה מן הכל, הדבר שמאפיין ומגדיר את מהותו, הוא עד כמה הוא "תלמיד חכם".
כמובן, לתלמיד חכם צריך להיות שייכות לכל חלקי התורה, מתחילת המסכת הראשונה בש"ס ועד לסוף המסכת האחרונה, ולא רק לכמה דפים או כמה פרקים בכמה מסכתות.
כיצד מבצעים זאת הלכה למעשה? לכל אחד יש את הסדר יום שלו, את הדברים הקבועים, לא נשלה את עצמנו לחשוב שיכולים לעזוב את הכל ולהתחיל ללמוד ברציפות מברכות ועד נדה. אבל עמוד אחד בכל יום, אפשר ללמוד. בפרט כעת, עם השיעורים של דרשו, עם החוברות, המראי מקומות, התוכניות, והמבחנים, כל אחד יכול להתחבר לכך. ומתוך עקביות ומאמץ רצוף שנה אחרי שנה, גם כשנגיע לפרקים וענינים קשים יותר, לא נוותר על העמוד של היום. כי גם מי שאינו יכול להקדיש זמן וללמוד דף, יכול ללמוד עמוד. ותלמידי חכמים, הרי אנו מוכרחים להיות, בזה תיקבע עיקר מדרגתנו הרוחנית.
נעשה ונצליח, וה' יתברך יהיה בעזרנו.