בבא קמא דף סא
ולית ליה לרבי שמעון שיעורא בדליקה
מרן הגאון רבי שמעון שקופ זצוק"ל, מגדולי ראשי הישיבות ומרביצי התורה בדור הדעה שלפני השואה האיומה, אשר כילתה את יהדות אירופה, ושאין בית מדרש שאין דבריו ויסודותיו מתבדרין דבר יום ביומו, נשא לאשה את בתו של יהודי עשיר גדול מאד שהיו לו משקי חלב גדולים שסיפקו חלב לכל המחוזות במדינה. עשיר גדול זה, שרצה לבתו חתן תלמיד חכם, הבטיח לו שהוא יהיה סמוך על שולחנו שנים רבות ויוכל להגות בתורה…
לא ארכו הימים, ויום אחד פרצה דליקה גדולה במשק החלב של חותנו. הלהבות שבערו ללא רחם- כילו את כל משק החלב של החותן. כל ביתו ורכושו עלו בלהבות האש, והשווער האומלל יצא נקי מכל נכסיו הרבים.
ימים קשים הגיעו גם לחתן הצעיר רבי שמעון, שהרי חותנו, לא רק שלא יכול מעתה לפרנסו כפי שהבטיח, אלא גם לו עצמו ולמשפחתו לא היה במה להאכילם ולפרנסם… מיודעיו וחבריו של רבי שמעון נדו לו ברחמים על גורלו העלוב…
אבל, כפי שאמר רבי שמעון עצמו בערוב ימיו: "אלוקים חשבה לטובה!" בישיבת טלז כיהן כראש ישיבה באותם ימים, מרן הגאון רבי אליעזר בלוך זצ"ל, ובשומעו שמועה קשה זו על מה שקרה לחותן אחיינו, רבי שמעון, עלה בדעתו שזוהי עת רצון לשכנע את האחיין הגאון, ר' שמעון, לבוא וללמד בישיבת טלז המעטירה, ושלח שליח לעשות כן.
רבי שמעון שחשש מאד מהצעה זו, הסתפק האם ראוי הוא לאיצטלא כזו חשובה והאם יוכל לעמוד בה. מכל מקום, לאחר הפצרות רבות של דודו, ואחר שראה שיש כאן אות משמים, נעתר ונסע עם זוגתו לעיר טלז והתחיל ללמד בישיבה, ולא ארך זמן עד שאמר רבי שמעון: "כעת, אפילו יגרשוני במקלות- לא אחדל מאמירת שיעורים".
לא ארכו השנים ובכל עם ישראל התפרסם שמו של הגאון המופלא, בעל ה'שערי יושר', רבי שמעון שקופ זצ"ל, וזכה שתורתו ממשיכה להילמד במלוא העוז, בכל בתי המדרשות עד ימינו אנו.
התבטא על כך רבי שמעון עצמו, באחרית ימיו: "אלמלא נשרף רכושו של חותני, הלא בוודאי הייתי נשאר עמו במשק, ואולי הייתי נהפך ביום מן הימים לבעל משק בעצמי, נאמר אפילו בעל משק מכובד", אבל הקב"ה סיבב אחרת, באופן שלא הובן בתחילה……
(דרשו – הרה"ג ר' בנימין בירינצוויג שליט"א)