בקברי אשר כריתי לי (ויחי נ, ה)
יעקב אבינו מבקש מיוסף שלא לקברו במצרים, אלא להעלות את עצמותיו לארץ ישראל, ואף משביע אותו על כך, וזאת משום שנושא הקבורה וכל הכרוך בו תופס מקום של כבוד ביהדות.
על פי התורה, קיים איסור חמור לגעת בעצמות שהובאו לקבורה, וקיימות הלכות מיחדות אודות הטיפול בו.
במהלך השנים נתגלו מפעם לפעם סיפורים מפעימים אודות צדיקים ואנשי מעלה, אשר זכו שקברם ישמר בשלמותו, על אף שנות הגלות הרבות, הפרעות והעבודות שנעשו סביב מקום קבורתם.
אחד מן הספורים המופלאים הללו, אודות קברו של בעל "סדר הדורות" מובא בספר "להישאר יהודי":
"סדר הדורות" הוא שמו של ספר שנכתב על ידי הרב יחיאל הלפרין. זהו ספר היסטורי מקורי, העוסק בתולדות היהודים מראשית ימות עולם ועד לתקופת הב"ח, שחי בתקופה בה נכתב הספר. בספר זה מונה המחבר את כל גדולי עם ישראל ואת הספרים שחברו, ומתמקד במיוחד בתקופת התלמוד. עבודה מיחדת זו כוללת ביבליוגרפיה של אלפי ספרים, והספר מהוה מקור לספרי היסטוריה רבים.
בנוסף לכך ערך המחבר את כל האימרות המופיעות בתלמוד על פי אומרן, וציין מראה מקום לכל אחת מהן. זוהי עבודה עצומה, רבת הקף, אשר קשה להאמין כי כלה נעשתה בידי אדם יחיד.
ילד קטן הייתי – מספר רבי יצחק זילבר – בעת שהגיעו לביתנו יהודים ממינסק וסיפרו לאבי במרירות, כי בעירם מחללים את בית הקברות הישן. הם תארו כיצד הוציאו עצמות מקבריהן ובנו במקום אצטדיון בעבור הנ.ק.וו.ד. לא היו אלה בריונים שהרסו את בית הקברות, אלא השלטונות עצמם, באפן רשמי ועם כל העצמה והסמכות שבידיהם.
זוכר אני כי אבי שאל את היהודים הללו: "ומה עם קברו של בעל 'סדר הדורות'?"
"לקבר הזה לא הצליחו לעשות מאומה", היתה תשובתם.
"הכיצד? מה פירוש – לא הצליחו?", תמה אבי.
"כל מי שניסה להתקרב – מת במקום".
כילד סברתי, כי היו אלה דברי גוזמה.
אך שנים מאוחר יותר התחזקה הידיעה הזאת, בעדות שאותה שמעתי מחודוס, קומוניסט יהודי אשר ספר כי כאשר רצו להרוס את קברו, לא הצליחו. עדות נוספת בענין זה הגיעה משלום איסקוביץ', רופא ממינסק, בעל ידיעות ענפות בתורה.
אולם עדין קשה היה להאמין לדברים: האם גם בימינו מתחוללים ניסים כה גדולים?
העדות הברורה ביותר בנושא זה התקבלה מפיו של רבי יעקב ברשנסקי, אשר מוצאו ממינסק. יהודי זה אשר מעולם לא הוציא דבר שקר מפיו, זכר היטב את כל הפרטים אודות קברו של בעל "סדר הדורות", וספר על כך לרבי יצחק זילבר. מעל קברו של בעל סדר הדורות' היתה סככה. כאשר החלו השלטונות בפעולות העקירה של בית הקברות עלו שני פועלים על הגג ונפלו ממנו. האחד מת במקום והשני שבר את רגלו. הממנה עליהם זעם וקרא: 'הם אינם יודעים לעבוד! אעשה זאת בעצמי!'. הוא הניף את המוט, הכה בכל כחו, אבל אז – במפתיע – קפץ המוט חזרה ופגע בראשו…
הנס היה כה גלוי עד כי כשראה אותו היהודי הממנה על בית הקברות, שהיה בעל קשר קלוש ביותר ליהדות ואף נשוי לגויה, הוא החליט להתחיל להניח תפילין מיד יום ביומו.
(מתוך 'ומתוק האור' – בראשית ג')