מה המיוחד שהיה באפרים ומנשה שראוי להתברך בהם? ועל הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל שנהג לברך בחורים ביד אחת, ונשואים בשתי ידיים

יש לתמוה, הלא גמ' מפורשת היא (קידושין ל"א:), שבכלל איש אמו ואביו תיראו ,נכלל איסור סתירת דברי אביו, וא"כ איך אמר יוסף לא כן אבי?

"ויאמר יוסף אל אביו, לא כן אבי כי זה הבכור" (מ"ח י"ח) –

א.  יש לתמוה, הלא גמ' מפורשת היא (קידושין ל"א:), שבכלל איש אמו ואביו תיראו נכלל איסור סתירת דברי אביו, וא"כ איך אמר יוסף לא כן אבי? ובפי' הטור כתב לבאר שלא סתר יוסף את מעשה יעקב, רק אדרבה, אמר יוסף, מזה שהוצרכת לשכל את ידיך, אני רואה שלא בדין עשיתי במה שהעמדתי את מנשה נגד יד ימינך, וזה מה שאמר 'לא כן אבי', שאמר יוסף, אבי: לא כן כמו שאני העמדתי אותם הוא הנכון, אך מ"מ מאחר שזה הבכור, שים נא ימינך על ראשו.

ב. דקודם החופה מוכשר העת לברך כשליבם נשבר ומכוונים לשם שמים, דוגמת שמברכים האבות את הבנים בערב יו"כ

 

"בך יברך ישראל" (מ"ח כ) –

ברכת הבנים – מנהג קדום שהיו ההורים מברכים את בנם החתן בצאתם לחופה. וכך מובא ב'בית נאמן בישראל' (בעלזא) בשם ספר התניא רבתי: מנין לברכת הכלה מהתורה שנאמר 'ויברכו את רבקה', אי נמי דכתיב (בראשית א כ"ב) 'ויברך אותם אלוקים'. וב'שולחן העזר' (סי' ז' א' סק"ו) כתב דקודם החופה מוכשר העת לברך כשליבם נשבר ומכוונים לשם שמים, דוגמת שמברכים האבות את הבנים בערב יו"כ. מעשה היה אצל הגרי"ש אונגר זצ"ל בעת שנישא (בזוו"ש) בא"י, בטרם צאתו למעמד החופה ניגש אל האדמו"ר מבעלזא, וביקש: 'היות והמנהג כי ההורים מברכים את בניהם בטרם צאתם לחופה, עז חפצי ובקשתי כי יאציל רבינו מברכותיו על ראשי!', על אתר הניח הרב את ידיו על ראשו ובירכו ברוב ברכות וטובות. עוד הזדמנות מובא לברך את בנו כשמכניסו בבריתו של אברהם אבינו, והמקור הוא מהתרגום יונתן עה"פ 'בך יברך ישראל', שתרגם "בך יוסף ברי יברכון בית ישראל ית ינוקא ביומא דמהולתא למימר ישוינך ה' כאפרים וכמנשה" (בך יוסף בני יברכו בני ישראל ביום מילת התינוק 'ישימך ה' כאפרים וכמנשה'), ושח הג"ר דוד פיינשטיין שליט"א שנכח בברית של נכד רבי שריה דבליצקי זצ"ל ושמע שאמר 'ויקוים בך הפסוק 'ישימך..' לאחמ"כ שאל את הגר"ש אם התכוון לצאת דברי תרגו"י, והשיבו דלכך כוונתו (מרשימות הרב ש. טיקוצקי שליט"א).

 

• ורבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל נהג לברך בחורים ביד אחת, ונשואים בשתי ידיים

"בך יברך ישראל" (מ"ח כ) –

ברכת הבנים – בסידור הגר"א מובא דאסור לברך בשתי ידיים לבד ממי שהוא כהן. ועיין ב'תורה תמימה' פר' נשא קל"א) דהגר"א מוילנא בירך את רי"ח לנדא (מו"ץ דוילנא) בחופתו, והניח ידו אחת על ראשו בעת הברכה ואמר שלא מצינו ברכה בשתי ידיים רק לכהנים, וכן כתב בסידור האר"י דיש לברך רק ביד אחת. ובסידור 'הכתב והקבלה' כתב שיניח שתי ידיו על בניו ויברכם (ליל שבת לפני קידוש). ואם סומך שתי ידיו יהיה בזה תוספת ברכה, אבל גם מברך ביד אחת די בזה (נפש כל חי ב') ואני נהגתי לברך הנשוי בשתי ידיים, בעדו ובעד ביתו, ולפנויים ביד אחת. אמנם לבחורים לומדי תורה בשתי ידיים גם כן, כי התורה מסייעתם במקום אישה (פחד יצחק ברכה). ורבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל נהג לברך בחורים ביד אחת, ונשואים בשתי ידיים (נר לשולחן שבת). רבי יהודה אסאד כתב: 'ותמה אני על הכרעת הרמ"א (או"ח סי' קכ"ח ס"א) דזר שנושא כפיו אפי' ביחידי עובר בעשה, הרי מעשים בכל יום שאבות מברכים לבניהם, וגדולי ישראל מברכים ליחידים וגם לרבים בברכת כהנים?!" (שו"ת יהודה יעלה או"ח מ"א) והביה"ל (שם) כתב דלפי"ז יש לתמוה על מנהג העולם לברך אחד לחברו בין שהוא כהן או זר בעת שנפרד ממנו 'ברכך'. ואולי דווקא בפריסת ידיים עובר הזר בעשה, אבל כשאומר זאת שלא בתפילה, הוי כמכוון לא לקיים מצוות ברכת כהנים. ורבים הורו ע"כ לעשות שינוי בלי פרישת ידיים, או לברך בישיבה, או כקורא בתורה בניגון וטעמים, או שלא יחלק האצבעות, או שהאיסור רק כשמברך בדוכן ויש שכתבו דאין בזה איסור (כיעב"ץ) ואדרבה לא יעשה שינוי (ב"ח).

 

• מה המיוחד שהיה באפרים ומנשה שראוי להתברך בהם?

"ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר, ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה" (מ"ח כ) –

כל הברכות שהאבות הקדושים ברכו לבניהם, כמו אברהם ליצחק, ויצחק ליעקב, לא נאמר בהם שהברכה הזו תישאר כברכה שבה יברך כל אדם את בניו, רק על ברכה זו נאמר כן, כמו שפרש"י: הבא לברך את בניו, יברכם בברכתם ויאמר איש לבנו 'ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה', וא"כ נראה שברכה זו היא גדולה וחשובה מאוד ומועילה, ובאמת נשארה ברכה זו כנוסח הברכה של איש לבניו לדורות. ומה המיוחד שהיה באפרים ומנשה שראוי להתברך בהם? כשנתבונן נראה שאכן יש בזה דבר שהוא ראוי להיות לדוגמא ולברכה, אחת המידות הכי גדולות היא מידת הקנאה, וכבר אמר הרא"ש (בארחות חיים): אל תתן בלבבך קנאה שזו היא חולה רעה שאין לה רפואה, ואמר קהלת, ראיתי את כל המעשים אשר נעשו תחת השמש והיא קנאת איש מרעהו , ועוד אמר 'ורקב עצמות קנאה' (משלי י"ד) – כי הקנאה גורמת לאדם לרקב עצמות ממש מכאב והתמרמרות, ואשרי לו לאדם אם יכול להגיע בתיקון נפשו שלא תשלוט עליו, ותהיה לו עין טובה על חבריו. והנה נתבונן, מנשה הוא הבכור וראוי היה להקדימו בכל דבר, וכן עשה יוסף שלקח את אפרים בימינו משמאל אביו, ואת מנשה בשמאלו מימין אביו, דייק להגן שלא תהיה פגיעה בבכורתו של מנשה, אבל יעקב אבינו שכל את ידיו וישת על ראש אפרים את יד ימינו ושמאלו על ראש מנשה, והקדימו בברכתו להקדימו בברכה, בדגלים, ובחנוכת הנשיאים. אפשר לנו לשער את הפתעתו ואת צערו של מנשה על עלבון גדול הזה, הרי ידע מה חשיבותן של ברכות יעקב, גם יוסף עצמו נבהל, כמו שמעידה התורה, "וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים וירע בעיניו" אבל מנשה עצמו לא הגיב ולא אמר ולא עשה כלום, לא בשעת מעשה, ולא לאחר מכן, האם דבר פשוט הוא? הרי קשה מאוד הוא לאדם לסבול ולראות עצמו פחות מחברו, ועל דבר זה נכשלו רבים ונאבדו, כדאיתא ב'מסילת ישרים' (פי"א) מי גרם לירבעם, מי גרם לקרח, מי גרם למרגלים, מי גרם לשאול, מי גרם ליואב, נוראות להתבונן בזה בעומק ודקות העניין! ומה גם שהבכור יישאר לנצח פחות בכבודו מאחיו הקטן? יעקב אבינו שראה את צדקתו וענוותנותו של מנשה גם בעת קשה זו עבורו, ציווה שברכתו זו תישאר ברכה לנצח וכל אדם יברך את בניו 'ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה', ותישאר ביניהם אהבת אחים נאמנה. וזו ברכה יקרה, שיוכל אדם לעמוד במצבים מעין אלו בשלמות הנפש, ומכאן פתח למידות טובות, ולגאולה השלמה, דבאין קנאה אין שנאה (דבריהם זכרונם).

 

  חידות לפרשת השבוע:

א. איזה חסד עשו הכנעניים עם יעקב, למה זכו בזכות כך, ובמה ישראל עושים חסד?

ב. מדוע נתקצרו שנותיו של יעקב בל"ג שנים (לעומת חיי יצחק אביו)?

ג. היכן נרמז בפרשתנו שיהושע בן נון הכניס את ישראל לארץ?

ד. היכן נרמז בפרשתנו חלום פרעה עם הפרות?

ה. מה המשותף בין רבקה לקהת, לוי ועמרם, יוסף ויהושע, שמואל ושלמה, משה והלל הזקן?

ו. מה הקשר בין ז' ימי המשתה ל-ז' ימי האבלות, ומה הבטיח הקב"ה שיהא לעתיד לבוא, בגלל שהתאבלו על יעקב?

ז. מהיכן ידע יעקב את זמן הקץ שנסתם ממנו?

 

• תשובה לחידה א. איתא במד"ר (ק, ו) עה"פ 'ויבואו עד גורן האטד', הכנעניים היו ראויים לדוש כאטד (להירמס), ובזכות מה ניצולו – בזכות חסד שעשו עם יעקב אבינו כשהלכו ממצרים לארץ כנען לקברו. ומה החסד שעשו? רבי אליעזר אמר: מפני שהתירו את אזורי מותניהם, שזהו סימן הכנעה ואבלות. ריש לקיש אמר: שהלכו חלוצי כתף. רבי יהודה בר שלום אמר: מפני שהראו באצבע ואמרו: אבל כבד זה למצרים. ורבנן אומרים: מפני שזקפו קומתם. פירוש: שמגודל המחנה שהיה סביב מיטתו – לא יכולים היו לראותו, עד שהגביהו עצמם על אצבעות רגליהם. מסיים המדרש: והלוא דברים קל וחומר, ומה אלו שלא הלכו לא ברגלם ולא בידם, אלא שהראו באצבע – ניצולו מהפורענות, ישראל, שעושים חסד עם גדוליהם ועם קטניהם בידיהם וברגליהם – על אחת כמה וכמה.
• תשובה לחידה ב. כתב ה'בעל הטורים' על הפסוק בפרשתנו המספר כי יעקב חי 147 שנה (ולא 180 שנה כפי שיצחק אביו חי), דזה נגזר על יעקב מפני שקילל (בטעות) את רחל, ואמר 'עם אשר תמצא את אלוהיך לא יחיה' (ויצא ל"א ל"ב). וע"כ נחסרו לו משנותיו כמנין יחי"ה ל"ג. וב'דעת זקנים' וה'חזקוני' (בפ' ויגש מ"ז ח) כתבו שנמצא במדרש, בשעה שאמר יעקב לפרעה מעט ורעים היו שנות חיי, א"ל הקב"ה אני מילטתיך מעשו ולבן, והחזרתי לך את דינה ואת יוסף, ואתה מתרעם על חייך שהם מעט ורעים, חייך שמניין התיבות שיש מ'ויאמר יעקב עד ימי מגורי, כל יחסרו משנותיך, והם ל"ג תיבות ומניין זה נחסרו מחייו, דיצחק חי ק"פ שנה, ויעקב חי רק קמ"ז.
• תשובה לחידה ג. איתא במד"ר (צ"ז ג) עה"פ 'וידגו לרוב בקרב הארץ', דהנה 'דג' בארמית נקרא 'נונא', וזה הרמז – שמי ששמו כשם הדג (נון) – בנו יכניסם לא"י. וזהו "וידגו לרוב בקרב הארץ".
• תשובה לחידה ד. איתא במדרש רבה (צ"ח י"ח): על יוסף נאמר 'בן פורת יוסף', והכוונה היא שנתגדל יוסף ע"י הפרות שבחלום פרעה – שפתר את חלום פרעה בו ראה פרות.
• תשובה לחידה ה. איתא במד"ר (ק, י): ששה זוגות – שנותיהם שוות: רבקה וקהת, שניהם חיו 133 שנה, ועיין תוס' (יבמות ס"א) שכתב שהמדרש הזה סובר שרבקה היתה בת 14 שנה כשנישאה ליצחק. לוי ועמרם – חיו 137 שנה. יוסף ויהושע – חיו 110 שנים. שמואל ושלמה – חיו 52 שנה. משה והלל הזקן – חיו 120 שנה.
• תשובה לחידה ו. איתא במד"ר (ק, י"ג) עה"פ 'ויעש לאביו אבל שבעת ימים', למה עושים 'שבעה'? – כנגד ז' ימי המשתה. אמר להם הקב"ה: בעוה"ז נצטערתם עם הצדיק הזה ושמרתם לו אבל ז' ימים, לעוה"ב אני מחזיר אותו מאבל לשמחה, שנאמר (ירמיה ל"א) 'והפכתי אבלם לששון וניחמתים ושימחתים מיגונם', וכשם שאני מנחם אתכם, כך אני מנחם את ציון וכל חורבותיה, כפי שנאמר (ישעיה נ"א) 'כי ניחם ה' ציון ניחם כל חרבותיה, וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה', ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה'. כן יהי רצון במהרה בימינו אמן.
• תשובה לחידה ז. כתב ה'דעת זקנים' האופן שנתוודע ליעקב זמן הקץ, היה ממעלות הסולם שחלם, שראה שרו של עשו עולה במעלות (מד"ר ס"ח י"ב) ולפי סכום המעלות ידע יעקב אימתי הוא זמן הקץ.

(מתוך עלונו של הרב צ'ולק – ויחי תשפ"ג)