רב ששת
היה אמורא בבבל בדור שלישי ורביעי לאמוראים, תלמידו של רב ירמיה בר אבא, ותלמיד חבר של רב. רב ששת החשיב ביותר את דעתו של רב וכשהיה אדם מזכיר הלכה של רב שנראית קשה, היה אומר רב ששת שבודאי אמר רב דבר זה בשעה שהיה מתנמנם. הוא היה גם תלמידו של רב הונא בסורא. למרות שרב ששת לא עמד בראש אחת הישיבות הגדולות בבבל, בסורא או בפומבדיתא, וגם לא שימש כדיין, אלא לימד תורה בעיר שלחי, בכל זאת נחשב לאחד מגדולי התורה בדורו והיו לו תלמידים רבים, המביאים מימרות רבות בשמו.
רב ששת זכה ללמוד את כל התורה כולה כפי שהעיד רב נחמן עליו שלמד משניות סיפרא ספרי תוספתא וכל התלמוד כולו, והיה מיוחד בבקיאותו במשניות ובברייתות יותר משאר אמוראים, עד שרב חסדא כאשר היה נפגש עמו ומשוחח עמו בלימוד, היו שפתותיו של רב חסדר רועד מיראה שמא יקשה לו רב ששת סתירה ממשנה למשנה ויבקש ממנו לתרצה.
עוורונו של רב ששת מוזכר בגמרא כמה פעמים, ונראה שלא נולד עיור אלא נעשה עיור מרצונו (רבנו גרשום מנחות קט:), עיוורון זה לא מנע ממנו את היכולת להכיר את סביבתו, וחכמתו סייעה לו להבחין בדברים שאפילו בני אדם שאינם עיורים אינם מבחינים בהם , וכמו שמופיע בארוכה בגמרא בסיפור על קבלת פני מלך, שרב ששת ידע מתי יגיע המלך.
הגמרא בגיטין (יד.) מספרת שעסק למחייתו במסחר בבגדים, ונראה שהיה עשיר. לרב ששת היתה בת שהיו לו ממנה נכדים, אך לא היו לו בנים (יבמות סב:).
כשהיגיע זמנו להיפטר מן העולם, מספרת הגמרא (מו"ק כח.) שהיגיע אליו מלאך המוות בהיותו בשוק, אמר לו רב ששת: וכי ברצונך להמית אותי בשוק כבהמה? בוא אל תוך הבית ושם תהרגני.
(ע"פ מבוא לתלמוד שבהוצאת ארטסקרול)