שח לי מורי הרה"ג רבי אברהם ויג שליט"א רב קהילות בית וגן ומראשי ישיבת תורה אור שהייחודיות בתוכניות דרשו – הצד השווה שבהם זה להרגיל את האדם לעקביות.
אנשים רבים שאני פוגש מציינים לשבח את 'העמוד היומי' – סוף סוף יש לי לימוד גמרא קבוע שהוא בר השגה עבורי, מבחינת הכמות, מבחנת האיכות וגם מבחינת הזמן, איך אמר לי אחד שחוזר לביתו לאחר יום עבודה, ולומד את העמוד היומי בבית, לפעמים אין לי כח או שישנם דברים שצריכים לעשות בבית, אני אומר ליצר הרע – מה אתה דואג, זה רק עמוד…
יצא לי להשתתף בשיעור הראשון בעמוד היומי שנמסר על ידו בבית וגן, לא יאומן כי יסופר, מעל ארבעים משתתפים מכל הגוונים והגילאים, אנשים צעירים ומבוגרים תלמידי חכמים מופלגים ובעלי בתי ואף ילדי חמד היו בשיעור, היה מפעים לראות מחזה נפלא שכזה, באיזו התלהבות כל אחד יושב במקומו ומרותק למגיד שיעור, משל היתה זו גמרא שלא למדוה מעולם. ראו על פניהם של משתתפי השיעור את דברי חז"ל 'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים'. העברתי את מבטי על המשתתפים בהנאה מרובה, אני מבחין בילד היושב ליד אדם מבוגר, אני רואה שהם דנים ביניהם בלחש אודות הדברים הנלמדים, חשבתי לעצמי, נו, יש לילד עוד מה ללמוד ולמבוגר מה ללמד… ואז אני שומע את המבוגר אומר לילד בהתפעלות: ההסבר שלך ממש נפלא, לא חשבתי על זה…
לאחר השיעור ניגש אלי בהתלהבות אחד מידידי, אברך כולל, ואמר לי אין לכם מושג איזה זכויות יש לכם וכמה הכרת הטוב יש לי לדרשו, על תוכנית העמוד היומי החדשה שכבר רואים את השמחה על פני הלומדים בנטילת עול על עצמם למחייב יומי שכזה, כי כשזה נעשה מבחירה ומרצון פנימי, זה גם נעשה בשמחה וגם מובטחת לזה הצלחה. ואז הוא מוסיף לי עוד משפט שגרם לבשרי להיות חידודין חידודין מקנאה: בזכותכם סיימנו לא מזמן את ששת חלקי המשנה ברורה מכריכה לכריכה! חשבתי שאני לא שומע טוב, ושאלתי מה סיימתם? והוא משיב לי בעדינות כשחיוך מרחף על פניו המאירות, סיימנו כאן בבית הכנסת במסגרת השיעור שנמסר על ידי המרא דאתרא הרה"ג רבי אברהם ויג מדי ערב, את ששת חלקי המשנה ברורה דף אחר דף, עמוד אחר עמוד מכריכה לכריכה, ובעזר השם בעוד ארבע עשר שנים, אני אזמין אותך לסיום הש"ס… היה ברור לי שאני מקנא בו…
אגב הרב ויג -מוסיף הרב בקר- הוא מהתלמידים המובהקים של מרן הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל שכל ימיו חינך ועודד את תלמידיו לקביעות הזאת. הרב שיינברג היה מוסר שיעור משנה ברורה פעמיים ביום: לאחר תפילת שחרית בישיבה, ולאחר ערבית, כך יום יום. ובסוף ימיו שלא היה יוצא בערב מהבית, השיעור היה נמסר בביתו.