"הנוטל עצה מן הזקנים"
יש קשיים בחיים, ישנן התמודדויות. לעיתים קיימות שאלות קשות, אשר האדם אינו יודע לפותרן ואינו יודע כיצד לפעול. יש שאדם מחליט בעצמו, למרות שהדרך שהוא הולך בה אינה ברורה לו דיה, הוא לוקח סיכונים אשר התוצאות אינן ידועות לו.
במקרה זה, כשקרתה לו תקלה והחלטתו לא היתה נכונה, יכול הוא להגיע לידי תסכול ונקיפות מצפון על שהוא לא התייעץ עם אדם מבין יותר, על כך שהוא החליט על דעת עצמו ולקח סיכון מיותר. באם היה שואל ומתייעץ עם אדם בר סמכא, הרי שגם הסיכון היה קטן יותר. לעומת זאת, המתייעץ, אין הוא מאשים את עצמו, יודע שעשה את מירב ההשתדלות כדי להגיע להחלטה נכונה.
אם בעניינים גשמיים כך, על אחת כמה וכמה בעניינים רוחניים. תקלה בהם, יכולה להיות חמורה לעין ערוך והכשלון הוא לנצח נצחים. כאן יכול אדם לסכן את תכלית חייו, להגיע למקום שיכול לקלקל את עתידו הרוחני ושל הסובבים לו.
בשל כך, ציבור יראי ד' הולכים להתייעץ עם גדולי ישראל בעניינים הנוגעים לעולם הרוחני שלהם. באם יש להם שאלה בנושאים חשובים אלה, יעשו כל מאמץ כדי לקבל הנחיה ברורה שלא להגיע למצב של "מעוות לא יוכל לתקון".
רציתי לספר כאן שני סיפורים שקרו לי במשך השנים, בהם שאלתי גדול בישראל כיצד לנהוג בעניינים אישיים הקשורים ללימוד התורה. קיבלתי תשובה בשתי הפעמים, לא הבנתי את פשר התשובה, אך פעלתי כפי שנאמר לי לעשות. לאחר שנים, מודה אני להקב"ה ע"כ ששאלתי, על שקיבלתי תשובה נכונה ועל שביצעתי את שנאמר לי ללא הסתייגות, בסופו של דבר יצא רק טוב ממהלך הדברים.
"אין לי פרנסה אחרת"
נקראתי להיות מנהל בארגון הפועל לחזרה בתשובה של צעירים תועים, היתה לי פגישה עם מייסד הארגון, אשר רצה מאוד שאפעל במסגרתו.
הלכתי למרן ר' חיים קנייבסקי זצוק"ל, שאלתי האם לקחת על עצמי עבודה זו? הוא השיב לי: האם יודע אתה שמנהל מוסד קשה לו ללמוד, בשל העבודה הרבה והאינטנסיבית המוטלת עליו?
אמרתי: אין לי פרנסה אחרת ויש לי משפחה עם ילדים.
השיב ר' חיים זצוק"ל: פרנסה היא מאת הקב"ה, אין לוקחים עבודה ואח"כ דואגים כיצד ללמוד ואיך למצוא זמן ללמוד תורה. המהלך הוא הפוך – לוקחים עבודה, רק כזו שמאפשרת ללמוד. באם אין אפשרות ללמוד, לא לוקחים עבודה זו.
עשיתי כדבריו ולא לקחתי את התפקיד המוצע.
"לא תוכל ללמוד!"
היה לנו כולל בעלי בתים גדול. השתתפו בו עשרות יהודים מבוגרים, אשר למדו בו בשעות לפני הצהרים. יום אחד הזמנו למקום, את האיש הממונה מטעם הג'וינט על הקמת בתי אבות ומרכזי יום לקשיש למבוגרים בכל רחבי העולם.
הוא התפעל מאוד מהמפעל היפה שלנו ומהציבור הגדול שהשתתף בו. הוא הציע בו במקום להקים "מרכז יום לקשיש" לציבור הדתי, אשר יתן מענה לציבור הגדול של קשישים דתיים – לתעסוקה ולימוד במשך היום. זהו מוסד אשר נותן שירות לקשיש בהרבה תחומים, כגון: אוכל, כביסה, ועוד. מרכזי יום לקשיש, מתוקצבים ע"י גופים רבים עתירי ממון. אפשר לבנות מוסד מכובד ביותר מכספי ארגונים אלה.
איש הג'וינט אמר שבאם אתן את הסכמתי, אפשר להקים את המוסד בהקדם, והוא עצמו יתאם בין כל הגופים המתקצבים והמממנים אותו.
כפי שעשיתי בפעם הקודמת, הלכתי גם הפעם לשאול את מרן ר' חיים קנייבסקי זצוק"ל, האם לשתף פעולה עם ההצעה המפתה. האם להמשיך בכולל בעלי בתים במתכונת המצומצמת שהיתה עד עתה. או שמא ליצור מוסד גדול ומפותח של "מרכז יום לקשיש", שמהווה עסק גדול עם פרנסה טובה.
תשובתו הנחרצת הייתה: אל תשמע להם ואל תהיה שותף לדבר זה. כשיהיה לך עסק גדול כזה לא תוכל ללמוד! תשובתו הייתה כה נחרצת, עד שניתן היה להבין שאין מחשבה אחרת כלל וכלל.
למרות שהתשובות בשתי המקרים היו קשות לביצוע, כיון שהיו בתקופות שלא הייתה כ"כ פרנסה בבית, עשיתי כדבריו וביצעתי את שאמר לי.
*
כיום, אני לא מתחרט כלל על ששמעתי בקול חכם וזקן. לא היה קל לקבל הדברים ולא הבנתי איך אפשר לבצע זאת, אך בסופו של הדבר הכל היה לברכה.
גדלה המשפחה, ב"ה התבגרו הילדים וב"ה גם התחתנו. היו ימים קלים והיו גם קשים יותר, מבחינה כלכלית. הקב"ה עזר בכל הדברים והשנים עברו בשלום, היה זמן ללמוד יותר והכל בא על מקומו בשלום. כששומעים בקול "דעת תורה", גם כשהדברים לא מובנים ובעת שהדבר קשה, לא יוצאים מופסדים. הקב"ה רואה את הרצון הכֵנה להתאמץ לחיות בדרך התורה, מצליח הוא את המתאמץ, בענייניו הרוחניים, ואף שלא יוזק בעניינים הגשמיים.
(הרב שמואל קובר שליט"א מחבר ספרי 'במחשבה אחרת' ו'במחשבה נוספת' בהוצאת הספרים 'יפה נוף')