הרב ישראל ליוש
"וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה…" (מו כח)
מדרש אגדה: להורות לפניו, לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה [רש"י]
הנה יעקב אבינו ייעד את שבט לוי להוראת התורה בישראל, כפי שכתב הרמב"ם (סוף הל' שמיטה ויובל) ששבט לוי הובדל לעבוד את ה', לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר: 'יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל'. וכן כתב (הל' עכו"ם א ג) וז"ל: 'ויעקב אבינו לימד בניו כולם והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה ללמד דרך השם ולשמר מצות אברהם, וצוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממנה אחר ממנה כדי שלא תשכח הלימוד…'
הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל מבאר שאף יוסף הצדיק ידע והבין את תפקיד הלוויים שאביו קבע להם ולכן תיקן בארץ מצרים שאדמת הכהנים לא תהיה לפרעה, כדי שאף כהני ישראל, היינו שבט לוי, לא יזדקקו לעבוד את אדמתם, וכשכל ישראל יהיו משועבדים במצרים, הם יהיו פנויים לשרת בקודש ולהורות תורה לישראל.
ובכל זאת, מבאר רבי משה פיינשטיין, יעקב אבינו שלח את יהודה לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה, כי בהוראת התורה יש שני חלקים, החלק הראשון עליו פיקדו הלוויים להורות תורה ולהרבות ידיעת התורה בישראל, אבל אין די בכך, כי צריך לעשות זאת בישיבות ובבתי מדרשות, לסדר מקומות בו יתכנסו וילמדו בחבורה, ואז לימוד התורה לא יהיה רק בגדר לימוד ידיעות בעלמא, אלא ישפיע על כל חיי הלומד ועל אישיותו, כי 'ישיבה' היא בית היוצר לאדם השלם.
ברוח דברים אלו, ביאר רבי משה פיינשטיין זי"ע ששני הטעמים שביאר רש"י בסיבת שליחתו המוקדמת של יהודה אל ארץ גושן, א. לפנות לו מקום ולהורות היאך יתיישב בה, ב. לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה, שורש אחד להם, כי יעקב אבינו ידע שאי אפשר להתיישב בתוך טומאת מצרים, בלי לתקן קודם בית תלמוד שמשם תצא הוראה, אי אפשר להסתפק בהוראת התורה של שבט לוי לבד, צריכים לקבוע בית מדרש וישיבה לתלמוד ולהוראה, ורק כך ישמרו בני ישראל על קדושתם וייחודיותם בתוך טומאת מצרים.
ויש טעם להוסיף שאכן ראוי שבט יהודה, שבט המלכות, לייסד את ישיבת גושן בארץ מצרים, כי 'מלכות' מהותה 'אחריות', ותפקיד בעל אחריות כה רבה כייסוד 'ישיבה', המקום ממנו לא רק תצא הוראה, אלא ינווטו דרכה של תורה, ראוי להינתן למלך – בעל האחריות.
בשכונה בה שכנה ישיבתו של רבי משה פיינשטיין זי"ע, מתיבתא 'תפארת ירושלים', החלו להשתכן אזרחי סין ואט אט קנו שם בנין אחר בנין, עד שכמעט שלטו על כל האיזור, וכתוצאה מכך מספר היהודים בשכונה הלך ונתמעט.
באו מקורבי רבי משה והציעו להעביר את הישיבה לשכונה אחרת, שם שוכנים יהודים רבים, אך רבי משה לא הסכים בשום אופן להצעה ואמר: כל זמן שיש עדיין בשכונה יהודים, אפילו מעטים, הם צריכים ישיבה עבור בניהם, ואין למכור את בנין הישיבה ולהעבירה למקום אחר…"
ואכן אחר תקופה חזרו יהודים רבים לגור בשכונה, והכל בזכות מוסדות התורה שלא נסגרו ולא עברו למקום אחר.
אך למרות החשיבות הרבה שייחס רבי משה לפתיחת ישיבה בכל ריכוז יהודי, נהג אחרת כשהדבר היה כרוך במחלוקת, וכך היה: לאור זאת שקהילת היהודים בעיר פלונית הלכה והתמעטה, החליטו ראשי הקהילה להביא למקום יהודי תלמיד חכם שיפתח ישיבה במקום, כך תתחזק רמת היהדות שם. אלא שכיון שהתלמיד חכם היה מיוצאי ליטא, לא היתה לו שפה משותפת עם הדור הצעיר של הקהילה, והרעיון לא עלה יפה.
לאור זאת, עלתה בלב ראשי הקהילה רעיון חדש: הם הזמינו כמה אברכים צעירים מלייקווד כדי שיפתחו לעצמם מוסד תורני, כך תתרענן רוח חדשה צעירה ותורנית, ויתווספו עוד צעירים חרדים.
לפני שהאברכים נתנו את הסכמתם, עלו קמיה רבי משה פיינשטיין זי"ע לשמוע את עצתו ולקבל את ברכתו. אמר להם רבי משה: "כיון שכמה מתושבי המקום נקשרו לאותו תלמיד חכם, אם תבואו לשם עלולה לצמוח מזה מחלוקת, ויש לברוח ממחלוקת כמו מאש…"
גם אחר שאמרו לו שאם הם לא יבואו לשם עלולה כל העיר לרדת לטמיון, נשאר רבי משה בשלו, ואמר שוב: "מצב של מחלוקת גרוע מהכל…"
אחר כמה שנים הבין התלמיד חכם שלא הצליח בתפקידו והוא נסע בעצמו ללייקווד וביקש מהאברכים לבוא לעזרתו, ואכן הם הפריחו בעיר רוח חדשה, בהקמת מוסדות תורה ובתי חינוך ברוח היהדות.
וכבר ענה מרן ה'חזון איש' זי"ע על שאלתו של מרן האדמו"ר רבי יואל מסאטמר זי"ע: "האיך נקיים האידנא את דברי הרמב"ם שבמדינה שאנשיה רעים וחטאים ואין מניחים אותו לישב שם אלא אם כן נתערב עמהן, שצריך לצאת למערות ולמדבריות", וענה לו: "כיום הישיבות הן הן המדבריות, היושב שם ניצול משכניו הרעים…"
הגאון רבי שלמה היימן זצ"ל מספר שכאשר בא רבי סעדיה גאון ממצרים לסורא לכהן שם כ'ראש ישיבה', בנו בנין עבור הישיבה, וכתב רבי סעדיה גאון לכל קהילות ישראל שינדבו כסף לבנין הישיבה.
היה גביר אחד במצרים שרצה מאוד לתרום עבור בניית ארון הקודש בישיבה, אלא שכאשר בא סורא נתברר שכבר תרמו את 'ארון קודש' ומאוד נצטער על כך שלא יהיה לו חלק בדבר הקדוש ביותר בישיבה, והשיח צערו לפני רבי סעדיה גאון.
אמר לו רבי סעדיה: "דע לך בני, כי יש תורה שבכתב ויש תורה שבעל פה, תורה שבכתב מקומה בארון הקודש, אך תורה שבעל פה נמסרה בעל פה מדור לדור, ובכל מקום שבן ישיבה יושב ולומד, שם הוא 'ארון הקודש' של התורה שבעל פה, הספסל, הסטנדר, המה ארונות הקודש של התורה שבעל פה…"
הגאון רבי נתן וייכטפויגל זצ"ל מספר: כאשר הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל ייסד את ישיבת לייקווד בארצות הברית, נשאל ע"י העסקנים מה מטרתה של הישיבה, האם לגדל פוסקים שיורו הלכות לבית ישראל, או לגדל אנשי חינוך שיפתחו ברחבי אמריקה בתי חינוך ומוסדות ההולכים בדרך התורה?
נענה רבי אהרן בהחלטיות: "אין לי מטרה לא בזה ולא בזה, מטרה אחת לפני, לגדל דור של בני תורה שיתעסקו בתורה ללא שום מטרה אחרת, תורה לשם תורה, לעשות נחת רוח ליוצרנו ע"י עמל ויגיעת התורה"
והוסיף רבי נתן ויכטפויגל זצ"ל: כאשר הלכנו עם רבי אהרן זי"ע להשיג תעודות ואישורים עבור הישיבה, נשאלנו: "מה טיבו של המוסד? וכמה שנים ילמדו שם הבחורים? קם אחד הנלווים ואמר: "שנתיים או שלוש…", מיד ננער רבי אהרן וקפץ כארי ואמר: "התלמידים יישבו כאן עשר שנים או חמש עשרה שנה…!"
ומיום זה והלאה לא הניח רבי אהרן לשום אדם לישא וליתן עם הרשויות הממונות ועשה הכל בעצמו, כדי שלא תיסלף מטרתה האמיתית של הישיבה.