רבי שלום שבדרון זצ"ל נהג למסור שיעור קבוע לבני נוער. באחד הימים נעדר אחד הנערים מהשיעור, וכך אירע גם ביום שלאחר מכן. לאחר שבוע בו הנער לא הופיע בשיעור, דפק רבי שלום על דלת ביתו. הבחור פתח את הדלת והופתע לראות את רבי שלום שבדרון בכבודו ובעצמו ניצב בפתח ביתו.
רבי שלום ניגש ישר לעניין שלשמו בא: 'ספר לי בבקשה, מה קרה, ספר לי למה הפסקת להגיע לשיעורים. האם אתה לא מרגיש טוב? אולי ההורים שלך לא מרגישים טוב?'
כשהבחור סיפר כי הוריו בקו הבריאות, ביקש רבי שלום להיכנס פנימה ולשוחח. הבחור הכניס את רבי שלום לסלון והסביר בהתנצלות מדוע הוא לא הופיע בבית המדרש. התברר כי באותו שבוע נערכה סידרת משחקי כדורגל אולימפיים, והבחור לא השתתף בשיעורים, משום שלא היה מסוגל לוותר על הצפייה והיה דבוק למסך.
רבי שלום הבין בפקחותו, שיהיה קשה לנתק את הנער מהמשחק האהוב עליו. במקום לנסות לשכנע את הנער לוותר על הצפייה, ביקש ממנו רבי שלום להסביר לו מה זה כדורגל. הבחור שמח לתאר לרבי שלום את המשחק שהעסיק אותו ימים ולילות: 'יש שתי קבוצות שחקנים שמתרוצצים לאורך המגרש. מטרתה של כל קבוצה היא לקלוע את הכדור לשער של הקבוצה המתחרה'.
'אני לא מבין למה שתי הקבוצות מתחרות ומתקוטטות אחת עם השניה?' התמם רבי שלום. 'הרי כל קבוצה יכולה לקחת מגרש משל עצמה ולקלוע את הכדור לשער שוב ושוב בלי כל הפרעה. בוא איתי עכשיו למגרש ותראה שאני קולע גולים בלי סוף'.
הבחור התחיל לצחוק: 'כבוד הרב, אני רואה שרבנים וכדורגל הם כמו שני קווים מקבילים שלא נפגשים לעולם. זו לא חכמה לבוא למגרש ריק ולקלוע גולים בלילה כשאף אחד לא נמצא. כל האתגר הוא לקלוע את הכדור כשיש במגרש מגינים מנוסים ושוערים מקצועיים, שמנסים בכל כוחם לבלום את הכדור ולמנוע ממנו לחדור לשער'.
את התשובה הזו בדיוק ציפה רבי שלום לשמוע. 'האם אתה חושב שאני לא יודע מה זה כדורגל?! אני יודע מה זה כדורגל עוד לפני שנולדת, אבל רציתי שתלמד מהמשחק הנבוב הזה כלל חשוב בעבודת ה'. כפי שבכדורגל, האתגר הוא לקלוע את הכדור דווקא כשיש לפני השער מגינים ושוערים, כך בתורה, האתגר הוא להגיע לשיעור דווקא כשנמשכים לעסוק בדברים אחרים. ההתמודדות היא שנותנת משמעות לפעולות האדם. דווקא מתוך הקושי והנסיון – האדם גדל ומתרומם'.
(מתוך הספר 'לרומם')